עבודה סמינריונית בנושא השלכות נפשיות של אי פוריות אצל נשים
1 .מבוא ורקע תיאורטי מונעים ע"י מוסכמות חברתיות או על ידי אינסטינקט , כ 95%-90% מהזוגות הנישאים  מנסים להביא ילדים לעולם (Ireland, 1993). כ 17% מהזוגות אינם מצליחים להרות במשך 12 חודשים ובכך מוגדרת בעיית אי פוריות  או עקרות.
בפניהם עומדות מספר אפשרויות שהעיקריות בהן:
להמשיך לנסות להרות בדרך הטבעית להתייאש ולהחליט על הפסקת המאמצים לשם גידול ילד להתייאש ולהחליט על אימוץ לפנות לטיפולי פוריות אם יפנו לטיפולי פוריות יהיה עליהם ,יחד עם הצוות הרפואי , להחליט על סוג הטיפול כגון :
טיפול הורמונלי הפרייה חוץ גופית "הפריית מבחנה" שימוש בתרומת זרע או ביצית שימוש באם פונדקאית זוגות רבים מבזבזים שנים רבות ומשאבים כספיים רבים במאמץ להביא ילד לעולם.
סיכויי ההצלחה של כל מחזור טיפולים הם, עבור נשים מתחת לגיל 40, 30%-20% בלבד            ( (MedicalResearch International, 1992 ). אולם רביםמהזוגות אינם מתייאשים ומעודדים על ידי הרופאים והבטחותיהם , אשר על פי ( 1988 , Baram et al  ) הן לעתים הבטחות שווא הנוטעות בזוגות העקרים אופטימיות שאינה מתאימה למציאות. על פי (2002, Stammer ) בתחילת הטיפול חווים בני הזוג אידיאליזציה של הרופא המטפל שהוא כל יכול ואשר יפתור בכוח המדע את בעיית העקרות שלהם. כאשר הטיפול אינו מצליח משתנה התמונה בקיצוניות והרופא מואשם בכישלון, כמנגנון הגנה פסיכולוגי אצל בני הזוג.
טיפולי פוריות הם חוויה קשה לשני בני הזוג גורמות למספר רב של קשיים ובעיות.
ובמיוחד לאישה. החוויות הרגשיות כשלעצמן, יחד עם תופעות הלוואי של הטיפול ההורמונלי מחקרים רבים עוסקים בצדדים הפסיכולוגיים של תופעת העקרות . חלקם עוסקים בסטטיסטיקה של שכיחות הפרעות למיניהן, חלקם בעלי היבט יישומי – טיפולי וחלקם מחקרים תאוריים – איכותניים.
עבודה זאת סוקרת את ההשלכות הנפשיות של אי פוריות אצל נשים.נושא זה נובע ישירות ממהות נושא האימהות והפריון אצל האישה.
תיאוריות רבות ניסו להסביר את החשיבות הרבה של האימהות עבור נשים. כבסיס לויכוח עומדת השאלה "מולד לעומת נלמד"   nature vs nurture- האם האישה נולדת עם תכונותיה הנשיות, עם הרצון והיכולת להיות אם- האם דברים אלא מתפתחים בגלל הטבע- בגלל שיש לה רחם והורמונים שונים, או שמא הסביבה בונה את הפסיכולוגיה של האישה, של האם.