תקציר מטרת המחקר היתה לעמוד על היקפי הדיווחים על אלימות מילולית ופיזית בין בני זוג בתקופת מלחמת המפרץ 2003 (Iraqi Freedom) לעומת תקופות מוקדמות ומאוחרות יותר באותה שנה, וכן תקופות מקבילות בשנים הקודמת והעוקבת. המחקר עשה שימוש בנתונים גולמיים שהתקבלו ממדור הסטטיסטיקה של משטרת ישראל, אשר נערכו לצורכי המחקר מבלי לבצע בהם מניפולציה כלשהי. הממצאים ככלל לא איששו את השערת המחקר, אך נמצא כי בתקופת המלחמה היו יותר דיווחים של גברים על תקיפה הגורמת חבלה מאשר בתקופות מקבילות, וכן נמצאו הבדלים מסוימים בכמות התיקים שנפתחו בכל מחוז משטרתי. נראה כי לתקופת המלחמה היתה השפעה כלשהי על הדיווחים של אלימות בין בני זוג אך יש צורך במחקרים נוספים שיבדוק נתונים דמוגרפיים וכן ישקללו גורמים חברתיים וכלכליים אחרים פרט למלחמה.
מבוא
תופעת האלימות בין בני זוג, המכונה לעתים קרובות גם "אלימות במשפחה" (אלמ"ב), הִנה תופעה מורכבת ורב ממדית הכוללת את הקורבן, הנילון והאלימות למרכיביה השונים – תדירות, חומרה וכוונה (איזיקוביץ וגריפל, 1998). התופעה נתפסת כסוגייה פרדוכסלית, מכיוון שעניינה פגיעה במי שנמצאים בקשרים האינטימיים ביותר במערכות היחסים החברתיים האפשריים אשר מניחים לגביהם רגשי אהבה ונאמנות. יחסים אלה טומנים בחובם את הפוטנציאל הרב ביותר לקשר עמוק, אך באופן פרדוכסלי ­– גם לאלימות (בוכבינדר, שרר ואיזיקוביץ, 1997). אלימות נגד נשים היתה ידועה כבר בתקופות מוקדמות בהיסטוריה (רזניק, 1980). אין נתונים מדויקים על היקף תופעת האלמ"ב בתקופה הנוכחית, אך ההערכות המשטרתיות מדברות על כ-20 אלף תיקים בשנה, מתוכם כ-80% תלונות של נשים כנגד בני זוגן; הערכות מחקריות מדברות על בין 140 ל-200 אלף משפחות שיש בהן אלימות בין בני הזוג (ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה, 2004). המודעות לתופעת הנשים המוכות הולך וגדל הודות לנכונות הנשים בשנים האחרונות להתלונן (גירון, 1980). לאלימות במשפחה הוצעו מספר הסברים, החל מרמת המיקרו של הפסיכופתולוגיה של היחיד ועד לרמת המאקרו של הסדר החברתי הפטריארכלי (Anson & Sagy,
1 995), וכן נטען כי אלימות בין בני הזוג היא סימפטום של מערכת יחסים, והאינטראקציה שבה קיימת אלימות פיזית היא מערכת יחסים בלתי תקינה ובלתי בריאה. המערכת המשפחתית המאופיינת על ידי אינטראקציות בעלות תכיפות, עוצמה וקרבה, יוצרת גם מצבי חיכוך, ואלה מגבירים את ההסתברות של ביטויי תוקפנות, המסוגלים להגיע עד לאלימות פיזית. כלומר: המגע החברתי והפיזי בין חברי המשפחה עלול לעורר את הדחף התוקפני הנמצא ביסוד האישיות של כל אדם (גירון, 1980). -.