שלילת כח הבחירה כפגיעה באוטונומיה

מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2006
מספר מילים 7503
מספר מקורות 110

תקציר העבודה

תוכן עניינים
מבוא
-1
דין מצוי:
הפגיעה באוטונומיה כעוולה חוקתית –3
הפגיעה באוטונומיה במצבים של היעדר קשר סיבתי,הכיצד? 5
        גובה הפיצוי בהיעדר קשר סיבתי ואופן הערכתו הראויה 5
        ביסוס על המשפט המקובל  ותולדת הפגיעה באוטונומיה של העגונה –6
       מגמת ריכוך הקשר הסיבתי –7
       יצירת מנגנון פיצויים סטאטוטורי מוצק כשלא הוכח הקשר הסיבתי –8
שכיחות הפיצויים בפסיקה בגין ראש הנזק של הפגיעה באוטונומיה –10 אופן הערכת הנזק בגין הפגיעה באוטונומיה -10        הגישה המקובלת בפסיקה לאופן הערכת הפיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה -10        גישות חלופיות להערכת הנזק בגין הפגיעה באוטונומיה 11
                            גישה אובייקטיבית-קניינית –11
                            גישה אובייקטיבית תעריפית -12
                            גישה פונקציונאלית –12
המדדים השונים לשומת עוצמת הנזק בגין פגיעה באוטונומיה 13
בלבול מושגי בפסיקה באופן הערכת הפיצוי 15
נזק בלתי ממוני והצעת החוק לדיני ממונות 16
משפט עברי -17
דין זר:
כללי 18
       ארצות הברית –18
       סקוטלנד  –19
       אנגליה    –19
סיכום –20 ביבליוגרפיה 22
                                                                                                                                       מבוא:
"אם נגעת בי ,פגעת באוטונומיה שלי.אם ביצעת משהו ששינה משהו בגופי פגעת באוטונומיה של האני הפרטי המוגן" Roger Dworkin :"Medical Law and the Ethics in the Post-Autonomy age"'68 Ind.l.j 727,733
כח הבחירה לובש פנים רבות ומהווה את  העקרון העליון של המוסריות .
הרצון החופשי מהווה אינטרס ערטילאי המתפרס  בצורות רבות הן בפסיקה והן בחקיקה.
כלשונו של בית המשפט בארצות הברית:
"הכבוד לפרט,לאוטונומיה של הפרט,הוא עורק הדם המרכזי של שיטת המשפט".
ברמה הגלובאלית ניתן למצוא דיון יורספרודנטלי נרחב על האוטונומיה האישית לכל אורך שיטת המשפט , ובפרט , במוסד ה"הסכמה מדעת " וכחלק מהשיקולים הכללים בדיני הנזיקין, מוסד גמירות הדעת בדיני חוזים, מוסד האוטונומיה האישית במודל ה"הסכמה מדעת"בגישור, במשפט הפלילי כחלק ממודל חזקת החפות וכליאת שווא, במודל הקונסטיטוציוני כחלק מעגונה של הזכות לפרטיות,וכזכות המעוגנת כזכות יסוד חוקתית בפני עצמה,ואפילו ,כעוולה חוקתית המוכרת בסעד נזיקי . בחיבור זה אתמקד בגווניה ומדדיה השונים של הפגיעה באוטונומיה,שומת הנזק לאוטונומיה ועל חשיבותו של  ע"א
2 181/93 דעקה נ' בית חולים"כרמל",חיפה   כפסק הדין שהרחיב בעניין האוטונומיה האישית והעצים את הזכות למדרגה גבוהה יותר  .  בפרשת דעקה,באופן סאנסיציוני,באצטלה של "הסכמה מדעת"בית המשפט העליון,ביושבו במותב של שבעה שופטים,בפסק דינו רחב היריעה של השופט אור(דעת רוב),הכיר בפיצויים לאוטונומיה כנזק בר תביעה בעל"אכסניה משפטית"משל עצמו.הנזק עבור הפגיעה באוטונומיה הוכנס דרך צינור עקיף לגדרה של עוולת הרשלנות ,ועל כן, רף ההוכחה ירד, משלא נדרשים להוכיח נזק תוצאתי לאי הסכמה מדעת כדי להעמיד לחולה זכות לפיצויים בעילה של רשלנות.דהיינו,מספיקה הפגיעה בשלילת כח הבחירה כדי להצמיח עילת פיצויים ברשלנות.קביעה זו רבת עוצמה בהיותה יונקת את חיותה מתפיסתנו את האדם כמרכז הבריאה, כיצור אוטונומי, בעל זכות בחירה,ודי בשלילת כח הבחירה כשלעצמה,להבדיל מנזקים תוצאתיים שבעקבות שלילת כח הבחירה כדי להסב נזק.                 כאשר אקט של הנתבע שולל חירויות מסוימות ואלמנטריות,הווה אומר, שפגיעה כזו כוללת גם אלמנט של פגיעה באוטונומיה .ופגיעה זו כשלעמה עשויה להצמיח פיצוי על פי הלכת דעקה. ואכן שורה ארוכה של פסקי דין עקבו אחר הרובריקה של הלכת דעקה,ופסקו פיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה,למשל, כאשר נפגעה החירות לעבור לסטטוס של גרושה,כאשר נגרמה תחושת גועל ופגיעה לאוטונומיה כתוצאה משתיית חלב המכיל סיליקון ,כאשר לא ניתנה הנמקה אמיתית של רשות ואי מתן זכות טיעון כפגיעה באוטונומיה של חברת יבוא  או כאשר הכבוד נרמס והחירות נשללת בהשפלה וביזוי של נערות ליווי. מפאת חשיבות התקדים שבהלכת דעקה אתאר את נסיבות המקרה:
פסק הדין עסק בתובעת שאושפזה לצורך ניתוח ברגלה,אך נותחה בכתפה הימנית.הסכמת התובעת לניתוח בכתף ניתנה ביום הניתוח ,בחדר הניתוחים,ותחת השפעת תרופות מטשטשות.מעבר לכך,לתובעת לא נמסר מידע על הסיכונים הטמונים בניתוח.לתובעת נגרמה נכות עקב הניתוח,והיא הגישה תביעה בהתבסס על עוולת הרשלנות.בין שופטי ההרכב נתגלעה מחלוקת אם הייתה התובעת נותנת הסכמתה לפרוצדורה  לו נשאלה.שופטי הרוב ענו בחיוב על שאלה זו,בהתחשב בכך שהביופסיה נדרשה על מנת לשלול את האפשרות שהתובעת חולת סרטן.
לשיטת שופטי הרוב לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות באי הסכמה מדעת לנזק הגוף ,אך אין זה שולל את הנזק בגין הפגיעה באוטונומיה.דהיינו, שופטי הרוב שאלהם הצטרפה השופטת שטרסברג כהן (דעת יחיד) ,הכירו בראש נזק חדש של פגיעה באוטונומיה.
מחמת האופי הסובייקטיבי כדומיננטי בראש נזק זה אופן הערכת הפיצוי לרוב יהיה על דרך האומדנה.שופטי הרוב קבעו כי יש להעריך את הנזק על פי תוצאותיה הלא ממוניות סובייקטיביות-ממשיות של פגיעה זו, השופטת שטרסברג כהן בדעת יחד סברה כי שומת הנזק צריך להיעשות על פי מבחן ביניים משולב,קרי מבחן המשלב יסודות אובייקטיביים לגבי עוצמת הפגיעה באוטונומיה תוך שימת הדגש על נסיבותיו המיוחדות והייחודיות של החולה הספציפי.
עוד נקבע כי ,הפיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה מובחנים ומצטברים לנזק הממשי ואינם באים במקומו ,אלא להוסיף לנזק הממשי . נראה כי הפסיקה עקבה אחר הנחיית הלכת דעקה ולא היו בעיות קונספטואליות במובן זה. אולם,היה בלבול מסוים וחוסר קוהרנטיות של הפסיקה ביישום הרובריקה של השופט אור בפרשת דעקה בכל הנוגע לשומת הנזק של הפגיעה באוטונומיה כנזק אינהרנטי בלתי ממוני סובייקטיבי, מעצם טבעו כאינטרס ערטילאי ובעל דומיננטיות סוביקטיבית,ועל כך אדון בחיבור זה.