תוכן עניינים
מבוא- 2
פרק א' – רקע
היסטורי 4
א.1: עצמאותה של לבנון וה"אמנה הלאומית" 4
א.2: החלוקה העדתית-דתית בלבנון 7
א.3: מלחמת האזרחים הראשונה ב-1958- 9
פרק ב' – גורמים ומחנות במלחמת האזרחים- 11
ב.1: גורמים למלחמה- 11
ב.2: מחנות במלחמה- 14
סיכום- 20 ביבליוגרפיה- 21
מבוא
ב-13 באפריל 1975 השתתף ראש מפלגת הכתאיב, פייר ג'מיל, בטקס חנוכת כנסייה חדשה בעין-רומאנה, פרבר נוצרי של בירות.
על מנת לשמור על האזור ביצעו שומרי ראשו של ג'מיל שינויים בהסדרי התנועה. מספר ימים לפני כן, הוסכם בין כוחות הביטחון הלבנוניים לבין נציגי הפלסטינים, כי חמושים לא יופיעו באל-רומאנה בתאריך שצוין. למרות האמור לעיל, כשישה פלסטינים חמושים  הגיעו לאזור בשני רכבים, סירבו להישמע להוראותיהם של שומרי הראש ופתחו באש. שומרי הראש חסמו את דרכם ופתחו בירי לעברם.
בקרב היריות שהתפתח נהרגו שלושה משומרי הראש ונהג הרכב הפלסטיני. מספר שעות שלאחר מכן, עבר ליד הכנסייה אוטובוס פלסטיני. על המאורעות המיידיים לאחר הגעת האוטובוס ישנן שתי גרסאות סותרות. אנשי הפלנגות, המיליציה של הכתאיב, גורסים כי באוטובוס נסעו פלסטינים חמושים אשר באו לנקום את מות חברם. הפלנגות ארבו לאוטובוס וכאשר זה התקרב התפתח קרב יריות שבו נהרגו 14 פלסטינים. מנגד, גרס דובר אש"ף כי באוטובוס נסעו משפחות אשר הוחזרו אל מחנה הפליטים תל-זעתר הסמוך וכי מאש הפלנגות נהרגו 27 מהם. הגרסה המקובלת היא שילוב של שתי הגרסאות: באוטובוס נסעו בין
5 ל-30 פלסטינים חמושים אשר חוסלו כולם בקרב עם הפלנגות.
בין אם כך ובין אם כך, מאורעות אלה, אשר נודעו בשם מאורעות עין-רומאנה, גררו אחריהם קרבות נוספים בבירות ובסביבתה. למרות מילוי בקשתו של יאסר ערפאת להסגרת האחראים להרג החמושים הפלסטינים, הופגזה עין-רומאנה במשך שלושה ימים על ידי הפלסטינים. הכוחות נחלקו במהרה לשני אגפים.
אירועים אלה הובילו למלחמת אזרחים שניה בלבנון, שנמשכה עד סוף 1989, ונסתיימה עם חתימה הסכם טאיפ. ממשלת לבנון אישרה כי במלחמה, על כל שלביה, נהרגו כ-150,000 איש, נפצעו כ-200,000 איש וכ-175,000 איש נעדרים והוכרזו כמתים, כ-790,000 עזבו את ביתם מרצון או שלא מרצון וכמיליון איש היגרו אל מחוץ ללבנון. מלחמת האזרחים הזו הביאה לקריסתה החברתית, התרבותית והכלכלית של לבנון.
בעבודה זו אבדוק מה היו הסיטואציה והלך הרוח ששררו בלבנון ערב המלחמה ואת כלל הגורמים שהובילו להתפרצותה. בפרק הראשון אעסוק ברקע ההיסטורי של לבנון, מיום הקמתה, במבנה החברתי (עדתי-דתי) והפוליטי שלה. בנוסף, אדון בפרק זה במלחמת האזרחים הראשונה בלבנון בשנת 1958, אשר הייתה ניצן ראשון למשבר של 1975.
בפרק השני אעסוק בגורמים הישירים והעקיפים למלחמה בדגש על הנוכחות הפלסטינית וההתערבות הסורית במשבר הלבנוני. כמו בן, אדון בכוחות שלקחו חלק במאבק ובלחימה.
השערת המחקר שלי גורסת כי למלחמת האזרחים סיבות מגוונות, החל מהמצב הפנימי במדינה (כגון פערים סוציו אקונומיים רחבים בין שכבות באוכלוסיה) וכלה בהתערבותם של גורמים חיצוניים בתוך לבנון ומחוצה לה. עם זאת, הגורם המכריע היה השסע העדתי-דתי העמוק במדינה.