שאלה 1:
א. "אחדות עמק הנילוס "- מדובר ברעיון הקושר את זהותה הלאומית של מצרים ואת ייחודיותה עם השייכות לעמק הנילוס, קרי עמק הנילוס הוא שהופך את הגרעין בו למצרי. הרעיון טוען שמצרים המודרנית צריכה להיבנות כהמשך של תרבות הנהר הגדול על גלגול היסטורי ותוך סיפוח סודאן. רעיון זה נהפך בסופו של יום למכשול האחרון בדרך לשחרור מלא של מצרים משליטת בריטניה, אשר לא הסכימה להעניק למצרים את השליטה בסודאן….

ב. מחלוקת בין האפנדיה לבין העילית – כבר בתחילת התקופה העות'מאנית השתלטו משפחות עירוניות וותיקות על קרקעות במדינה. לאחר מלחמת העולם הראשונה שעה בה התחזקה כלכלת הכותנה והיא החלה להשתלב בסחר הבין לאומי, משפחות העלית המשיכו את הצלחתן ושגשוגן על מנת לבסס את מעמדן תוך שבריטניה מפקחת עליהם, הם אף הצליחו לתפוס את המנהיגות המצרית הפוליטית במצרים. אותן משפחות עלית ניהלו מדיניות כלכלית-קפיטליסטית-ליברלית שבמהלכה אינה הקשיבה למצוקות של בני המעמד החלש ודאגה רק לצרכיה ולזכויותיה. לאור הסכמים דו צדדים שערכה וחתמה מצרים עם מדינות אירופה שונות, קבוצת העלית אפשרה לקהילות זרים מסוימים אשר גרו במצרים לתפוס חלק ניכר בכלכלה העירונית. תוצאות המדיניות לעיל הובילה גם לאבטלה רבה בקרב העם המצרי, כאשר עבור בני ה"אפנדיה" המעמד המשכיל בעם התוצאה הייתה יציאה ממוסדות הלימוד האקדמאיים ישר לשוק ללא מקומות עבודה עבורם. בעצם המדיניות הזו הייתה גורם מהותי לשאיפתה של שכבת ה"אפנדיה" לדחוק את הזרים ולהוציאם מהגדרה המצרית. אותה אטימות סוציאלית והפער הכלכלי חברתי שנוצר בין שכבות החברה גרמו לחידוד הקיטוב בתוך החברה המצרית ואף הובילו למשבר כלכלי קיצוני שהלך והחמיר במהלך השנים.
סבך הזהויות – מצריות, ערביות, אסלאמיות: בשנת 1945 בתום מלחמת העולם השנייה מצרים נגררה למערבולת רעיונית. בשנות ה30 החלה לצמוח שכבה של מעמד ביניים משכיל (שכבת האפנדיה) אשר רבדים ממנה ביקשו להוביל מגמות איחוד המשולבות בלוחמנות ומהפכה חברתית, המגמה הפאן-ערבית דגלה לאיחודם של כל הערבים ודוברי השפה הערבית תחת יחידה מדינית אחת ומולה פעלה המגמה הפאן-אסלאמית אשר דגלה באיחודם של כל המוסלמים תחת מדינה מוסלמית אחת. האפנדיה לא הרימה רק פוליטיקה חדשה, אלא גם יצרה פרשנות מטעמה להגדרת החברה……