דיון ביקורתי על מבטה של מדוזה

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2006
מספר מילים 15846
מספר מקורות 28

תקציר העבודה

מבוא
"אך אחד אקונטאוס היה שם, / הוא לימינו של פרסאוס נלחם- וישא את עיניהו / אל המפלצת – ראה, ולאבן הפך שם בן- רגע." (אובידיוס, מטמורפוזות.ס' 5, 200) "אריכס נזף ברעיו: 'פחדכם- ולא כח הגורגו / יקפיאכם, אומללים!" (שם, 195).
דומה כי משפטי פתיחה אלה הולמים עבודה זו, המבקשת לערוך דיון ביקורתי על מבטה של מדוזה.
משוררים סופרים ואמנים רבים וחשובים בחרו להתמודד במסגרת אמנויות שונות עם הסיפור המיתולוגי היווני של מדוזה ופרסאוס. סיפורה של מדוזה הוא כמו סיפור שלא מצליח להירשם. מכיוון שאין הוא נרשם, יש צורך שוב ושוב לחזור אליו ולנסות לפענח את החידתיות הזו, את אותה אניגמה לא ברורה, לא סגורה ולא פתורה.
בשלב ההתחלתי של העבודה הוצפתי באין ספור שאלות, מחשבות ותהיות:
מה יש במבט של מדוזה שהוא מקפיא? האם מבט יכול להרוג? האם יש במבטה דבר מה מאיים? או שהשאלה היא אחרת: מה קורה למביט במדוזה? מה הוא רואה? איזה איום נשקף ממנה? איזו אימה נשקפת מפניה עד כדי התאבנות? מדוע המבט מקפיא? מבט מדוזה הוא אונטולוגי – מקפיא כחלק אימננטי מהגדרתו, זהותו, מהותו.
הגדרתו אונטולוגית. למה המבט של האחר מקפיא? איך הוא מקפיא? האם המבט מחויב בשניים? או שמא ללא האחר הוא חסר משמעות? האם המבט משמש כאמצעי להפעלת כח? למה פרסאוס יכול לסבול את ההשתקפות ואת המבט הישיר אין הוא יכול לסבול? והרי דרך המראה הוא רואה. מבטה של מדוזה (פניה, מראה) ממשיך להרוג למרות שהיא לא רואה. האם צריך לראות בכדי להרוג?
זכרתי את המשחק שכל כך אהבתי מימי ילדותי:
"אחת , שתיים, שלוש, דג מלוח", קורא בקול הילד שמאחוריו רצה קבוצת ילדים. ברגע שהוא מסב את ראשו, את מבטו לעברנו, עלינו לקפוא בו במקום, להתאבן ולא להזיז איבר מגופנו. וברגע שהוא מסתובב ולא מביט לעברנו ואנו לא רואים את עיניו, אנו שוב רצים בכל המהירות להגיע עדיו. זכורה לי אותה חווית הדריכות הקיצונית שבחוסר התזוזה. כמה אהבתי את הרגשת הדריכות המתוחה!   כשניגשתי לעבודה לא ידעתי על מדוזה דבר, מלבד סמלה המפורסם: מבטה המאבן. ניגשתי אליה כאל "יבשת שחורה", לא ידועה לי כלל. מצאתי את עצמי חוקרת וקוראת חומר עצום ומגוון שפתח בפני עולמות לא נודעים, חלקם קרקע בתולה לגבי, כגון התיאוריות הפמיניסטיות ומודל הפנופטיקון על פי ניתוחו של פוקו. הייתי חייבת לדעת אודותיה. ללמוד עליה במרב ההיבטים והרבדים. "היבשת השחורה"- לא עוד שחורה. השאלות שעמן תנסה עבודה זו להתמודד, באמצעות דיון בתיאוריות של מבט ובתיאוריות פסיכואנליטיות, נסבות על מערכת היחסים המורכבת בין מדוזה לבין כל מי שמביט בה.
 האם מבטה הוא שגורם להתאבנות או מבטו של המביט בה, מתאבן אל מולה?
האם המבט הוא כוחני? ואם אמנם הוא כוחני האם הוא בהכרח "גברי", בקונטקסט של החברה הפטריאכלית, גם אם המחזיקה בו היא אישה? או אולי ייתכן מבט אחר, נשי?
אני רוצה להתמקד במשמעות המבט של מדוזה הגורם לכל מי שרואה אותה להתאבן וזאת מתוך מטרה לקרוא את הטקסט העתיק של אובידיוס לצד קריאה של כיווני פרשנות מודרניים, פסיכולוגים ופילוסופים.
הפרק הראשון יתרכז בטקסט של אובידיוס תוך כדי קריאה צמודה בו.
בפרק השני של העבודה אציג  תיאוריות פמיניסטיות שעוסקות במבט המתבססות על עבודתה של הפסיכואנליטקאית איריגארי, ואנסה לעמת אותם מול  תיאוריות של פרויד.
בפרק השלישי אציג תיאוריות פילוסופיות על המבט, של לאקאן לעומת תיאוריות של סרטר.