1 . מבוא
שאלת המחקר- מהי מידת ההשפעה של תהליכי התפתחות התקשורת בירדן על נכונותה להידבר עם מדינת ישראל ולכונן עמה יחסי שלום?
בעבודה זו אבחן את התפתחות תהליכי התקשורת בירדן בהתמקדות בעיתונות כמייצגת את התקשורת בירדן ואת ההשפעה של התהליכים הללו על יחסי ירדן ישראל. בעבודה אתמקד בהתפתחות העיתונות בירדן ואבחן את הקשר בין תהליכים אלה ואת השפעתם על תהליך השלום הישראלי-ירדני. כמו כן, אצביע על שינויים פוליטיים, דמוגראפיים והיסטוריים שהביאו להתפתחות העיתונות שהביאו לתמיכה או לחוסר תמיכה בתהליכי השלום עם ישראל.
השערת המחקר היא שככל שהתקשורת תתפתח בירדן ומידת השימוש בה תגבר כך יגברו הסיכויים לשמירה על יחסי השלום בין ישראל לירדן, ישתמרו ויתפתחו היחסים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים בין ירדן לישראל. ההשערה היא שתהליכי התפתחות התקשורת מהווים גורם השפעה עמוקה על הממשל הירדני ביחסו לישראל. ככל שיתפתחו בירדן תהליכי ואמצעי התקשורת כך יגבר רצונו של העם והממשל במדינות הללו לנסות ולהגיע ליחסי פשרה ושלום עם ישראל. לעומת זאת, ככל שהממשל בירדן וישראל יינטה לנהוג בדרכים מסורתיות ולא יסכים להשתמש בתקשורת המודרנית והמתפתחת הוא יביא בכך שהיחס לישראל יהיה עוין יותר ופחות נוטה ליחסי פשרה ושלום. שיטות וגישות המחקר- לצורך סקירת היחסים בין ישראל לירדן לאור התקשורת המתפתחת בה אשתמש בגישת הנאוליברליזם. זוהי גישה חדשה לפוליטיקה העולמית שהתפתחה בראשית שנות התשעים והתרכזה בדרכים שמוסדות בין לאומיים או שחקנים אחרים שאינם מדינות מעודדים שיתוף פעולה בין לאומי. יחידות המפתח בגישה הם יחידים, מדינות "חדירות" ושחקנים על לאומיים שאינם מדינות. העניין המרכזי בגישה הוא טיפוח שיתוף פעולה בין מדינתי בבעיות הכלכליות, החברתיות והאקולוגיות בעולם. הגישה מבקשת לבנות תיאוריות של יחב"ל באמצעות בחינה מחודשת של העקרונות הבסיסיים של הליברליזם והאידיאליזם הליברלי שלאחר מלה"ע ה-1. בשואבו עידוד מהאיסור הבינ"ל, בהסכמה כללית של הציבור על נהגים שהיו מושרשים בעבר כמו- עבדות, טבח בע"ח מסוימים, ניצול לא מבוקר של הסביבה על פני כדור הארץ ועוד, מדגיש הנאוליברליזם את מניעי השחקנים שהם שאיפה לחירות ומוסריות והסיכויים לקדמה, שלום ושגשוג. הגישה העיקרית בשיטה זו היא תלות הגומלין המורכבת בין המשטרים. המושגים העיקריים בגישה כוללים יחסים חוצי גבולות ולאומים, שווקים חופשיים, תלות הדדית, שילוב, ממשל רפובליקני ליברלי, שמירה על זכויות האדם והמגדרים.  הגישה מתמקדת בדרכים שהשפעות של גורמים שונים ובהם משטר דמוקרטי, דעת קהל, חינוך המונים, סחר חופשי ויוזמה ליברלית, חוק וארגון בינ"ל, בקרת נשק ופירוק חימוש, מדינאות מוסרית ועוד יכולים להשפיע על פני כדור הארץ.  הגישה מדגישה ציפייה לשיתוף פעולה ולכינון קהילה גלובלית בעתיד. הנאוליברליסטים מבקשים לחקור את התנאים שבהם עשויים אינטרסים מצטלבים וחופפים, בקרב ישויות פוליטיות ריבוניות ואחרות להניב שיתוף פעולה. הגישה רוצה לפתח משטרים ולטפח דמוקרטיה במוסדות בין לאומיים לתיאום תגובות משותפות לבעיות עולמיות.
לצד הגישה הנאוליברלית אביא שילוב של מאפייני הגישה הנאוראליסטית (המבנית) שגורסת כי הסברים שרמת המערכת הגלובלית מספיקים כדי להבהיר את המגמות העיקריות בפוליטיקה העולמית. יחידות המפתח פה הם מוסדות חוצי מדינות והעניין המרכזי הוא מיסוד שלום. הגישה טוענת כי התכונה החשובה ביותר של מבנה המערכת היא אנרכיה, או היעדר מוסדות מרכזיים של מדינות. מדינות הן עדיין השחקנים הראשיים שפועלים בהתאם לעקרונות של עזרה עצמית ורוצים להבטיח הישרדותם שלהם. מדינות אינן שונות זו מזו במשימות העומדות בפניהן אלא רק ביכולותיהן. יכולות אלו מגדירות את מעמדן של המדינות במערכת והתפלגות היכולות מגדירה את מבנה המערכת ומעצבת את דרכי פעולות הגומלין בין היחידות. מושג העוצמה גם הוא חשוב אך השאיפה לעצמה לא נחשבת למטרה בפני עצמה ואינה נובעת מטבע האדם. לעומת זאת, מדינות תמיד רודפות עוצמה כאמצעי קיום על ידי שימוש במאמצים פנימיים כגון צעדים להגברת יכולות כלכליות וצבאיות ומאמצים חיצוניים כגון צעדים לחיזוק ברית והרחבתה או החלשתה. הגישה העיקרית בשיטה זו הוא החוק הבינ"ל, ארגון בינ"ל ודמוקרטיזציה. הגישה צופה אופטימיות וקדמה בעולם, כאשר מניעי השחקנים הם שיתוף פעולה, סיוע הדדי וסיפוק צרכים אנושיים. המושגים המרכזיים בה הם סדר עולמי של ביטחון קיבוצי, חוק, שילוב וארגון בינ"ל. דחף ההישרדות מניע את המדינות וכולן חותרות לכונן איזון ולקיימו. הגישה מראה כי המדינות הן חשדניות מטבען ושקווי מדיניות החוץ של כל המדינות מונעים מהגורמים המערכתיים שיצרה המערכת הגלובלית, שיוצרת אי ביטחון ומכשולים לשיתוף פעולה. לעומת זאת, תלות הדדית מוגברת מביאה לרמות גבוהות יותר של שיתוף פעולה. הגישה מבקשת ליצור רפורמה מוסדית1.
במערכת היחסים שבין ישראל לירדן ניתן לראות מאפיינים של שתי הגישות הללו, כאשר מצד אחד שתי המדינות שואפות לקדמה, שלום ושגשוג ומהשני כל אחת שואפת לשמור על עוצמתה ומבצעת צעדים פנימיים וחיצוניים על מנת לשרוד. ניתן לראות את הדרכים בהן השפעות של גורמים שונים כגון משטר דמוקרטי מביאות להתקרבות בין המדינות, לצד פעולות שיוצרת אי ביטחון ומכשולים לשיתוף פעולה.  לבחינת שאלת המחקר אשתמש בגישת ההיסטוריה עכשווית, גישה זו מתמקדת בתיאור האירועים השוטפים ואירועים היסטוריים מסוימים ולא בהסברים תיאורטיים. זהו הפרק הראשון שמהווה מבוא לעבודתי, בפרק השני של העבודה אסקור את הקשר בין תקשורת ומדיניות חוץ, בפרק השלישי אתאר את הרקע ההיסטורי, הדמוגראפי, והפוליטי של ירדן.

1 – קגלי, צ'ארלס וויטקופף, יוג'ין, הפוליטיקה העולמית- מגמות ותמורות. (תל- אביב:
האוניברסיטה הפתוחה: 2002), ע"ע 24, 33-37, 42.
 לאחר מכן אגדיר בפרק הרביעי מהי תקשורת, כיצד התפתחה העיתונות בירדן ומהם תפקידיה במדינה זו. בפרק החמישי אבחן את הסכסוך הערבי-ישראלי על גורמיו, יתרונותיו וחסרונותיו לשני הצדדים, ישראל וירדן. כמו-כן אדון במשמעותו של חוזה השלום הישראלי-ירדני בעיני שני הצדדים ואנסה להעריך את עתיד יחסי השלום והפשרה בין שתי המדינות לאור יחסה של העיתונות הירדנית לישראל והשפעתה על מדיניותה של ירדן ביחס לתהליכי השלום עם ישראל.