תוכן עניינים
מבוא. 1
סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. 2
"נפגעו מקרקעין ע"י תוכנית" 3
פגיעה ישירה-. 4
פגיעה עקיפה-. 4
סעיף 200 לחוק התכנון והבנייה. 5
הקדמה. 6
רשימת מצבי תכנון הפטורים מתשלום פיצויים. 7
הפגיעות הכלולות בסעיף 200- האם מדובר ברשימה סגורה?. 10 פרשנותו ותכליתו של סעיף 200. 11
דרישת הסבירות בסעיף 200. 11
מבחן הסבירות לפי פס"ד פרי הארץ. 12
פס"ד הורוויץ. 13
הביקורת על הלכת פרי הארץ. 15
שיקול הצדק  שבס'
2 00. 15
סעיף 200 – נטל הראייה. 16
לסיכום. 17
רשימת מקורות. 18
מבוא
פעולות התכנון של שימושי הקרקע פוגעות לעיתים די קרובות בזכויות הפרט במקרקעין. כל פעילות תכנונית לטובת הציבור כולו מחייבת מידה זו או אחרת של התערבות ציבורית בקניין הפרט.
ניתן להצדיק את ההתערבות הציבורית בפעילות השוק. בעקבות התכנון עולה הרווחה הכלכלית של החברה כולה וללא תכנון היה רע יותר. מאידך, ניתן לטעון כי התכנון דווקא מוריד את הרווחה של החברה כיוון שהוא מקטין את החופש של הפרט.
חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, בבואו להורות על תכנון חדש, קובע בתוכו הוראות שמטרתן איזון כלכלי נאות בין זכויות הקניין של בעל המקרקעין מזה לבין האינטרס הציבורי לפיתוח ראוי של אזורי הבניה מזה.
מכוח חוק התכנון והבניה ניתן ועל מנת למנוע פגיעה בלתי סבירה במקרקעין בעקבות התכנון, קיימת אפשרות להגיש תביעה לפיצויים.
זכות הפיצוי על פגיעות שאינן הפקעה מעוגנת בסעיפים 197
ו- 200 לחוק התכנון והבניה.
סעיף 197 קובע את העיקרון הכללי, שלפיו קיימת זכות לפיצוי על פגיעות שנגרמו על ידי תכנית "לבעל המקרקעין או בעל זכות בהם".
וסעיף 200 מסייג קביעה זו ומפרט רשימה ארוכה ( 11 מקרים שונים- נ.צ) של פגיעות שלגביהן נשלל הפיצוי, אלא אם כן הפגיעה עוברת את תחום הסביר בנסיבות העניין, או שהצד דורש פיצוי.
סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965
(להלן:"החוק"), הציג המחוקק את המושג "תוכנית מתאר" ככלי שבאמצעותו יש לקבוע את יעוד הקרקע ודרכי ניצולה. המטרות העומדות לנגד יוצרי תוכנית המתאר הן מטרות ציבוריות, הבאות למען טובת הכלל. אולם, לא אחת לשם הגשמת מטרות אלו עשויה תוכנית המתאר לפגוע בפרט. לדוגמא-  שינוי יעוד הקרקע מקרקע המיועדת למגורים לאזור תעשייה יכול שייעשה עקב צרכים ציבוריים מובהקים, אולם שינוי זה עשוי להביא לירידת ערך הקרקע של פלוני. או למשל, תוכנית מתאר אשר קובעת, כי באזור מסוים ייבנו בניינים רבי – קומות, עשויה לפגוע בפרט אשר גר בסמוך לאזור הנדון- בדרך של חסימת אור השמש לביתו.
במצבים אלו עומד אינטרס הכלל מול אינטרס הפרט.
אז כיצד יוכל הפרט להגן על עצמו?
כעיקרון, בעל המקרקעין חייב לסבול את ההגבלות המוטלות עליו מכוח תוכניות המתאר, אולם החוק קובע מערכת איזונים בין אינטרס הכלל לאינטרס הפרט. מערכת זו באה לידי ביטוי בהוראות החוק השונות המעניקות זכות לפיצויים לפרט הניזוק, שנפגעו מקרקעיו כתוצאה מתוכנית המתאר. נוסחו של ס' 197(א) לפני תיקונו בשנת 1984 היה כדלקמן:
–