נאום ההגנה שנשא סוקרטס (כפי שתיעד אותו תלמידו אפלטון) בשנת 399 לפנה"ס אל מול ביהמ"ש באתונה, באשמת כפירה באלים והשחתת הנוער. מגוללות הטענות כנגד סוקרטס, והמענה שלו על כל אחת מהן. נאום זה, על אף שבסופו נגזר על סוקרטס עונש מוות, הוא אבן־בוחן בפילוסופיה הפוליטית – מעלה על נס את שמירת חוקי המדינה, דן במהות החינוך, בתפקידו של הפילוסוף, וביחס בין הפרט הספקן לחברה.