בעיית השימוש בטכנולוגיה איננה תוצר רק של השינויים האחרונים ועסקו בה רבות גם קודם לכן. לפי היידגר, הטכנולוגיה היא תוצר בלתי נמנע של פעילות האדם ובה בעת אמצעי בידי האדם על מנת להתפתח ולהתמודד טוב יותר עם סביבתו. כך, בו זמנית, האדם מפתח אך מאותגר על ידי טכנולוגיה המשנה את אופן הבנתו את סביבת חייו.
עבודה זו באה לדון בבעיות ההרמנויטיות המשתמעות מדיונו של היידגר ב"שאלת הטכנולוגיה".
מבחינה הרמנויטית הרי לא ניתן להניח שהטכנולוגיה "שקופה" ואיננה בעלת השפעה על אופן יצירת הטקסט או על הבנתו, מה שכמובן יוצר לנו בעיה משמעותית.
בעוד המאמר המקורי של היידגר עסק יותר בהתפתחויות הטכנולוגיות של תחילת המאה, אשר התבססו על מדעי הטבע ונועדו על מנת לאפשר הבנה ושליטה אפקטיביים יותר בטבע,
כיום ישנם וקטורים טכנולוגיים משמעותיים אשר משפיעים בצורה משמעותית ביותר על אופן ההבנה של האדם את עצמו ואת סביבתו.
כך בעוד ההתייחסויות של היידגר במאמרו על שאלת הטכנולוגיה באופן כללי, אני מאמין שעבודה זו מאפשרת כיוונים למבט מחודש על הנושא בהתאם לתפקידיה הכלליים יותר של הטכנולוגיה בחיי בני האדם ובפרט על האופן שבו טכנולוגיות המידע של ימינו משפיעות על אופן הבנתנו את המציאות. על כן אני סבור שהשאלה של הטכנולוגיה, והתפקיד ההרמנויטי שהיא ממלאת, היא בעלת רלוונטיות רבה לעת הזו ולטכנולוגיות של עידן המידע והחיבוריות אשר מאופיינות בשליטה רבה בחיינו.