שנאת ישראל ואנטישמיות

1) הציגו את הקטגוריות השונות של "סיבות" שניתן להעלות כהסברים לשנאת היהודים במהלך הדורות. האם יש ביניהם מכנה משותף ואם כן, מהו אותו מכנה משותף? (התשובה מסתמכת על יחידה 1 )
ישנם "חמישים גוונים של שנאה" המופנית כלפי היהודים במהלך הדורות שאותם ניתן לחלק לשמונה קטגוריות שונות:
(1) סיבות הקשורות למראה החיצוני למשל: הם מכוערים
(2) סיבות הקשורות בהתנהגותו הדתית והתרבותית למשל: הם שותים את הדם של תינוקות נוצריים שרוצחים לפני חג הפסח
(3) סיבות הקשורות באמונה נוצרית למשל: הם רצחו את ישו
(4) סיבות כלכליות לכאורה למשל: הם מלווים בריבית ועושים כסף על חשבון אחרים
(5) סיבות הקשורות בתכונות שטוענים שקיימים אצל היהודים למשל: הם שקרנים
(6) סיבות הקשורות לשאיפות לכאורה של היהודים למשל: הם רוצים לכבוש את העולם
(7) סיבות הקשורות לאי התאמה של היהודי לתרבות למשל: הם מפנים עורף לקידמה וממשיכים לדבוק באמונות מיושנות.
(8) סיבות הקשורות להתבדלותו של היהודי (הם ממשיכים לשמור את עצמם כקבוצה סגורה)
נראה שהמכנה המשותף היחיד שבין הסיבות הוא שהם מהוות הצדקה שנאת יהודים. זה מה שמעלה את החשד שאלו רק תירוצים ולמעשה הסיבה האמיתית היא אחרת. אחת האפשרויות היא לתלות זאת בהרגל. קבוצה צריכה שעיר לעזאזל והנוצרים באירופה התרגלו לכך שהיהודים ממלאים תפקיד זה, וכך גם כאשר הסיבות לשנאת ישראל על רקע דתי נחלשו המשיכו לשנוא את היהודים על רקע אחר.
אטינגר, במאמר שנאת ישראל ברציפותה ההיסטורית סוקר שלוש גישות לשאלת המכנה המשותף לשנאת יהודים. הגישה הראשונה (אווה רייכמן לדוגמה) מנסה להמעיט בערכה של התופעה ולטעון ששנאת יהודים לא באמת קיימת ומדובר בהטעייה של תועמלנים. הגישה השנייה (חנה ארנט) גורסת שיש להטיל את האשם גם או בעיקר על היהודים עצמם זהו טיעון שהיה מקובל גם על אנטישמים במהלך הדורות שטענו שאם בכל מקום שונאים את היהודים מסיבות אחרות ככל הנראה האשמה תלויה בהם ולא בשונאיהם. הגישה השלישית (שאטינגר מייחס למורו בן ציון דינור) גורסת שאנטישמיות היא תופעה של קבע בתולדות ישראל והעמים. היא מופיעה בלבושים שונים בתקופות שונות אבל זהה לעצמה בכל מקום, ואין טעם לחפש לה הסברים היסטוריים פרטניים.

2) כיצד ההסבר של "בידוע שעשיו שונא ליעקב" יכול להתקיים במקביל עם הגישה ההיסטורית המחפשת את הסיבות לשנאת ישראל? (גיא סדן)

יש גם גישה אחרת שלא מנסה לחפש סיבות לשנאה. גישה יהודית "מסורתית" שקובעת "בידוע שעשיו שונא ליעקב", רש"י מביא זאת באחד מפירושיו כשהמילה "בידוע" היא אקסיומה שלומר דבר ידוע לכל שלא צריך להוכיח. זה פותר את היהודי מלנסות להבין את מהות השנאה והוא מקבל אותי כדבר שאולי יש לה חמישים "סיבות" כפי שמנינו כאן, אבל למעשה אין לה סיבה אמיתית כבר, היא פשוט קיימת. זאת גישה א-היסטורית שקשה מצד אחד לקבל אותה. אך המעיין במהלך ההיסטוריה היהודית מגלה שוב ושוב שבכל זאת יש בגישה זו משהו. הסיבות משתנות אך בכל זאת זה כבר מעין אקסיומה – שונאים את היהודים. למה היהודים? למה לא עם אחר? שוב יש לכך סיבות היסטוריות שעליהן נעמוד בהמשך. אך לא ניתן להתעלם מהגישה הזו של האקסיומה, "בידוע", מעין דבר שכבר לא ניתן או צריך להוכיח מאחר והוא כל כך ברור.גישה אחרת טוענת ששנאת ישראל הוא מעין "נתון". לא ניתן להסביר אותה וגם אם ננסה, אין כל הגיון להסברים, כי לעיתים הם בכלל סותרים את עצמם. גישה זו מסתמכת על הגישה של חז"ל המתבטא אצל רש"י בפסוק "בידוע שעשיו שונא ליעקב". כל פעם שמשתמשים במילה "בידוע", פירושו, "אקסיומה", כלומר "נתון". קחו את הדבר כמובן מאליו. אין הסבר לכך. הוא פשוט דבר ידוע ומקובל וכמה שנדון ונדוש בכך, לעולם לא נמצא סיבה. "ככה זה", במילים פשוטות.אנו בקורס הזה נמצאים בדילמה. מצד אחד ברור כי אנחנו הולכים לנתח את השאלה ולחפש תשובות היסטוריות, ואולם מצד שני גם לאחר חיפוש תשובות, כפי שנעשה בהמשך, ייתכן ונשאר במצב שאין לנו תשובות מספקות, שאכן כל התשובות נכונות ובכל זאת, הן לא מסבירות את התופעה…כך שיש לקחת בחשבון את שתי האפשרויות, שצריכים לחפש תשובות אבל ייתכן שהן בסוף לא מספקות.

3) על פי הגישה ההיסטורית, מהם המרכיבים השונים של "שנאת ישראל" המקורית?

תשובה לשאלה 3 ביחידה מס' 2 (מקור+ מאמר של שטרן): בן גיגי שירן
ישנם כמה מרכיבים, המרכיב הרציונלי שמדבר על שנאה לא מוצדקת וחסרת ביסוס. המרכיב המסורתי לא מנסה לחפש סיבות לשנאה. מסתמך על גישת חז"ל, רש"י התייחס לפסוק "בידוע שעשיו שונא יעקב" הכוונה בידוע= אקסיומה, נתון שכבר ידוע, ברור מאליו ואין הסבר לכך כי פשוט קיימת שנאה כלפי היהודים, מרכיב זה מלווה לאורך ההיסטוריה את היחס כלפי היהודים. בנוסף לכך, ישנם מרכיבים אחרים כמו שנאת הזר, החלש והשונה שמתייחס ליהודים. עוד בעת העתיקה ניתן למצוא בפעם הראשונה בתקופה הפגאנית (מאות שנים לפני קיום הנצרות) שנאת יהודים מסיבות דתיות.
הפעם הראשונה שניתקל בשנאת יהודים כ-זרים היה במצרים. מצרים הייתה ארץ עם מסורת אנטי יהודית אשר החלה בתקופה הפרסית. לפני שבני ישראל הפכו לעבדים פרעה לא בטח ביהודים, הוא ראה בהם כאנשים שיכולים לבגוד במצרים ולשתף פעולה עם אויבי מצרים בעת מלחמה וכך יעזרו בניצחון על מצרים. היהודים לא חשו שייכים בפעם הראשונה, אלא זרים בארצם. זה היה הבסיס לשנאת הזר משום שלא ניתן לדעת כיצד זר בעל תרבות שונה יגיב בזמן מסוים. כהן מצרי תרגם את סיפור יציאת מצרים לשפה היוונית- מצרית ברוח עוינת. גם השלטון הרומי וקהל הציבור היו ערים למאבק הרצוף של היהודים נגד הקיסרות הרומית בארץ ישראל. אבדות כבדות לצבא הרומי אשר נשמר בזיכרון בדור שאחריו.
המרכיב השני לשנאת ישראל המקורית היא שהיהודים שונים. שונים בתרבות, במנהגים בערכים, בלבוש שלהם ומאמינים באל אחד בלבד. במגילת אסתר המן הרשע ניסה לשכנע את המלך אחשוורוש שהעם היהודי המפוזר במדינות שונות, שונה דתית ותרבותית ובכך יכול להוות סכנה לממלכתו. מדוע שונאים את השונה? מאותה סיבה ששונאים את הזר, הוא לא כמו האחרים. היהודים היו הראשונים להאמין באל אחד "אין עוד מלבדו". בעולם הפגאני היו מוכנים להוסיף ריבוי אלילים לפנתיאון באימפריה הרומית אך היהודים סירבו להצעתם משום שהם מאמינים באל אחד בלבד, אין לו שם אין לו דמות, הוא כל העולם מלא כבודו. היהודים לא קיבלו את הפקס רומנה בטענה כי מי שרוצה את האל של היהודים חייב לוותר על האלים האחרים. מאז נוצר הדימוי כי היהודים מונעים את ביאת הגאולה לעולם והורסים הכול. כאמור, רצף התנגשויות צבאיות ומדיניות בין רומא ליהודים הדגיש את השונות והייחודיות של העם היהודי, הרומאים היו ערים לכך. גם בספרות הלטינית קלאסית על ידי קיקרו הופיע לראשונה בכתיבתו על שוני של היהודים, והצגת כישלונם המדיני צבאי, טאקיטוס- היסטוריון שכתב אף הוא על העם היהודי והשונות הבולטת של היהודים. שנאת ישראל החריפה בתקופה בה היהודים היו בשיא פריחתם ברומא. מהסיבה של פחד ואיום מהשתלטות יהודית על החברה הרומית בשכבות השונות ברומא, כגון גיור ואהדה כלפי היהודים והוביל לגירושם מרומא.
המרכיב השלישי לשנאת ישראל המקורית הוא שנאת החלש. אנשים מפחדים מחולשה ולא רוצים להדבק בה, לכן זה הפך לשנאה. ברומא, אין התייחסות למצב הכלכלי של היהודים אך כן על המציאות של העניים והקבצנים היהודים החלשים שהיו מושא ללעג על שונאי היהודים, יותר מיהודים עשירים. המרכיבים השונים מסבירים לנו את השנאה המקורית כלפי העם היהודי. בעקבות זאת, היהודים מהווים טרף קל רק כי הם זרים, שונים וחלשים משאר העמים. בתקופה הפגאנית האשימו את היהודים בפולחן, בעלי אופי פולחן מוזר ושטני ומשם נתנו לעם היהודי דימוי של שטן. רק לאחר קום הנצרות, שנים לאחר מות ישו, נוספה לשנאת ישראל ממד נוצרי, שהפך את היהודים לא רק לחלשים שונים וזרים אלא גם לשטנים שרצחו את ישו בנו של האל.

4) מדוע עמים רבים פחדו מהיהודים? כיצד פחד זה עבר תהליך עד שהפך לשנאה? (התשובה לקוחה מתוך שיעור 2) עמים רבים שנאו את היהודים משום שהם נתפסו כזרים וכשונים:
זרים- בכל מקום בו היהודים גרים מלבד א"י הם ייחשבו לזרים בעיני עצמם משום שלא יראו באף ארץ כמדינה שלהם, כך גם בעיני יתר העמים. הזרות הזו מביאה לפחד מפני יהודים כיוון שלעולם לא יוכלו יתר העמים לצפות כיצד ינהגו כלפיהם היהודים ומה פשר תרבותם. הפחד מן היהודים הוא למעשה הפחד מן הבלתי צפוי. ביטוי לכך ניתן למצוא בספר שמות ביחס של פרעה ליהודים: "הבא התחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקרנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו ועלה מן הארץ". פרעה לא ידע לצפות מה יהיה המהלך הבא של בני ישראל ופחד שהמהלך הזה יהיה נגדו.
שונים- היהודים היו שונים מאז ומתמיד מיתר העמים, בראש ובראשונה בהיבט הדתי. היהודים היו הראשונים והיחידים במשך זמן רב להאמין באל אחד וכן המנהגים ואורח החיים שלהם היו שונים בתכלית משל כל השאר. השונות שלהם נתפסה כקוראת תיגר על המלכות. דוגמא לכך ניתן לקרוא במגילת אסתר: "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" (אסתר ג', ח').
בנוסף לשוני ולזרות נתפסו היהודים גם כחלשים, מה שהיווה מקור לפחד גדול עוד יותר- שמא חולשת היהודים תדבק בכל יתר העמים. העובדה שחרף הזרות, השונות והחולשה של היהודים; הם הוסיפו לשרוד להתקיים היוותה סיבה נוספת לפחד מהם.
– כיוון שבנ"א לא יכולים לחיות בתחושה מתמדת של פחד, המוח האנושי מנסה להפוך את הפחד לאלמנט שיותר קל להתמודד איתו ואף ניתן לתעל אותו לאפיקים פרודוקטיביים יותר, אלמנט זה הוא למעשה השנאה ליהודים שגלגולה הוא בפחד מהם.

5) אם פגאנים רבים במאות הראשונות לספירה הנוצרית בקשו להחליף את דתם בגלל סיבות שונות, מדוע בחרו להתנצר ולא להתגייר?
במאות הראשונות לספירה הנוצרית, פגאנים רבים ביקשו להמיר דתם מסיבות שונות. מדוע בחרו להתנצר ולא להתגייר?
(מתוך שיעור מספר 3- הברית החדשה כמקור לשנאת ישראל- מישו היהודי לישו הנוצרי)
בעוד היהודים, משכבר בימים, האמינו באל אחד אחד ויחיד, העולם העתיק התאפיין כעולם פולותאיסטי- אמונה באלים רבים. המונותיאיזם שאפיין את היהודים לכל אורכה של ההיסטוריה, בידל אותם מהעמים השונים אשר לצידם חיו.
בעולם הפגאני (מונח המתאר עבודת אלילים- פולחנים ומנהגים של דתות פולותאיסטיות), היהודים היו נטע זר. הם אלו שסירבו לקבל את אליליהם של הרומאים ובכך, לטענת הרומאים, פגעו ב'פקס רומנה'. הרי שזוהי סיבה מספיק טובה בשביל הרומאים והעמים האחרים לרצות להוקיע את היהודים, ואף לשנוא אותם.
ישו- אבי הנצרות, היה יהודי שנולד, חי ומת כיהודי. הוא הוביל 'מהפכה חברתית' וקרא תיגר על הקיסרות הרומית. ישו הנהיג חשיבה חדשה, שלימים הפכה לדת הנוצרית. הנצרות התפתחה מהיהדות, ומי שביקש להיות נוצרי נדרש תחילה להתגייר באופן מלא, שכן אז הייתה הנצרות מעין כת קטנה בתוך הדת היהודית. דבר זה היווה בעיה לפגאנים רבים- היהדות הייתה בלתי נתפסת עבורם. לא ניתן היה להבין כיצד אפשר להאמין באל אחד ויחיד שאין לו צורה, שם או מקום בו הוא נמצא.
לאחר מותו של ישו בצליבה, ע"י הרומאים, טען אדם בשם שאול התרסי כי בדרכו לדמשק ראה חזיון. חזיון זה הוביל אותו להפוך לתלמידו של ישו. שאול התרסי לימים הפך להיות פאולוס הנוצרי, אחד מ- 12 שליחיו של ישו (למרות שלא היה שייך ל- 12 השליחים המקוריים).
פאולוס היה 'איש יחסי הציבור' של הדת הנוצרית שהלכה והתהוותה. הוא הבין שאם הנצרות תישאר חלק מהדת היהודית לא יהיו לה מאמינים רבים, שכן הפגאנים מסרבים לקבל אמונה מונותאיסטית כה נוקשה (שבת, כשרות, טהרת המשפחה, ברית מילה, וכד'), והם היו הרוב בעולם. במקביל הבין פאולוס כי אין יהודים רבים שרוצים לקחת חלק בנצרות, ומכאן ניתן להסיק שהנצרות לא תישאר לאורך זמן רב- אם אין מאגר אנושי שיכול להזין אותה.
פאולוס קיבל החלטה חדשנית ורבת משמעות- הפרדת הנצרות מהיהדות. כדי להיות נוצרי לא יהיה צורך בהתגיירות. כתוצאה מכך, לא יהיה צורך בהקפדה על מצוות היהדות שנראו כה נוקשות לפגאנים. לאחר שהסדיר פאולוס את 'התנאים' של הדת הנוצרית. נדרש לגייס מאמינים פגאנים שיסכימו לקבל עליהם את הנצרות.
בתקופה זו, בה שלטה האימפריה הרומית, היו לא מעט תמורות ושינויים, התקוממויות כנגד השלטון, שחיתות וסממנים נוספים שגרמו לדור הצעיר לחפש אחר משמעות, והרי מהי משמעות אם לא אמונה?
הנצרות, אם כן, הייתה מענה הולם למשמעות אותה חיפשו בני הדור הצעיר של האימפריה הרומית. הייתה זאת דת חדשה שהציעה להם גאולה נפשית באמצעות האמונה בישו, והייתה מאוד אטרקטיבית שכן לא דרשה קיום מצוות 'נוקשה' מידי. אך מכשול אחד נוסף עמד בפניו של פאולוס- הקהל אליו הוא פונה הוא הקהל הרומי, וההאשמות על צליבתו והריגתו של ישו, מנהיג הנצרות, היו על הרומאים. מדוע שיבחרו הרומאים להאמין בדת שמאשימה אותם במותו של המנהיג?
פאולוס מצא לכך פיתרון הגיוני- הסתת האשמה להריגתו של ישו אל היהודים. במילא הם היו קשורים למותו- מסרו אותו לרומאים, אם כך לא תהיה בעיה לומר שהם האחראים הבלעדיים למותו. בכך מצא פאולוס את 'נוסחת הקסם' לשכנוע אנשי הקיסרות הרומית הפגאנים להפוך למאמינים בדת הנוצרית.

6) האם ניתן לקבוע חד-משמעית על פי הבשורות כי "היהודים צלבו את ישו?" נמקו את התשובה בהסתמך על ארבעת הבשורות שלמדנו. (אילנה לב)
לא ניתן לקבוע חד משמעית שהיהודים צלבו את ישו !
בשיעור מס' 3 מצוינת עובדה היסטורית, בה אחת מתלמידיו של ישו, יהודה איש קריות, בגד בו ותמורת כסף, הסגיר אותו לרומאים "הוא בא לנשק את ישו, כסימן עבור אלה שהסתכלו בו מבחוץ"
עוד נכתב בשיעור זה, כי לפי הסיפור הנוצרי, (המוסרים) גורמים יהודיים, העבירו את ישו לרומאים, שליטי א"י דאז, מאחר ואלה דרשו את הסגרתו בעוון בגידה במלכות.
לפי הכתוב בשיעור, שהיהודים הם אלה שהסגירו את ישו לידי הרומאים, כי הרומאים דרשו את ראשו, אבל נציב רומא הוא זה שגזר עליו מיתה ובפועל, מי שהוציאו אותו להורג היו חיילים רומאים (פגאניים).
כפי שנכתב לקראת סופו של השיעור: "אמנם יש ליהודים מקום בצליבה, הם אלה שמסרו את ישו לרומאים…ואולם "כדי שהדת הנוצרית תהיה מושכת עבור הרומאים, היה צורך להסית את האשמה בדבר צליבתו של ישו מהרומאים ולהעביר אותה ישרות ובאופן בלעדי ליהודים".
יש לציין לדעתי האישית כי שאלת 'הקביעה החד משמעית' איננה ברורה ולא ברור גם לטובת מי נשאלת, האם לטובת הוויכוח הפורה או כדי להסיר אשמה ממישהו…בכל מקרה, כדאי להשיב למרצה את מה שהיא רוצה לשמוע והוא: כי לא ניתן לקבוע חד-משמעית שהיהודים צלבו את ישו (כל דעה אחרת בוודאי תיפסל על הסף).
מקריאת השיעורים והבשורות עצמן היהודים לא צלבו את ישו אך אשמים בצליבתו.
לפי הכתוב בשיעור מס' 3 ולפי הבשורות, היהודים היו כל כך נחושים שאפילו השליט הרומאי לא יכול היה לסגת מגזר הדין ועל אף שרצה בכמה הזדמנויות והם פשוט לא אפשרו זאת.
אפשר להקביל את הדברים למה שכתבה המרצה בעצמה על פאולוס (הוא שאול התרסי) בשיעור מס' 3, "פאולוס הניח את היסודות לכך שתוך תקו' של פחות מ-300 שנה, מתאריך צליבתו של ישו, הנצרות תהפוך לדת הרשמית של האימפריה הרומית". 'הנחת היסודות' הזו כמוה כמעשה בפועל. כמו כן, כתבה המרצה, שפאולוס בעצמו "הפך לאחת ממעצבי הנצרות בראשית דרכה" בשל מחשבתו והחלטותיו רבות המשמעות…
וכעת לבשורות: שלוש הבשורות הראשונות ("הבשורות הסינופטיות") דומות ואילו הרביעית, שונה במהותה ובתוכנה.

לפי הכתוב בשיעור, בכל הגרסאות יש ארבע קבוצות שעליהם מוטלת האחריות לצליבתו של ישו: המוסרים, השופטים, המסיתים והמבצעים.
בשיעור מס' 4 העוסק בראשית הנצרות-הבשורות לפי מתי ומרקוס.
הבשורה לפי מתי כמה ציטוטים:
"הבוקר אור וכל ראשי הכוהנים וזקני העם נוסדו בו יחד על-ישוע להמיתו. ויאסרו אותו ויוליכוהו ויסגירוהו בידי פילטוס הפחה".
"וירא יהודה המסגיר אותו כי הרשיעוהו…"
"וראשי הכוהנים והזקנים הביאו עליו את שטנתם"
"ויאמר אליהם פילטוס, במי תבחרו ואשלחהו לכם בבר-אבא או בישוע הנקרא משיח. כי ידע אשר מקנאתם בו הסגירוהו"
"וראשי הכוהנים והזקנים הסיתו את המון העם…ולהשמיד את ישוע:"
"ומה אעשה לישוע הנקרא משיח ויאמרו כולם יצלב…הם הוסיפו לצעוק ולאמור יצלב: וירא פילטוס כי לא-יכול להם"
"ויענו כל העם לאמור דמו עלינו ועל-ביננו" (*)
(הערה: הכוהנים והזקנים הם בברור יהודים)
לפי המפורט בגרסתו של מתי, נראה שכובד המשקל נופל על היהודים המסגירים והמסיתים: ראשי הכוהנים וזקני העם, שאותם שואל השופט פילטוס, את מי הם מבקשים לשחרר ומה לעשות עם הנותר. כמו -כן, היהודים לקוחים על עצמם את האשמה לדורות, ראו (*)
הבשורה לפי מרקוס כמה ציטוטים:
"ראשי הכוהנים נוסדו יחד עם הזקנים והסופרים וכל הסנהדרין ויאסרו את ישוע ויוליכהו ויסגירהו בידי פילטוס"
"וראשי הכוהנים הביאו עליו שטנות רבות".
" וראשי הכוהנים הסיתו את ההמון…ויוסיפו לצעוק לאמור הצלב אותו…והם הוסיפו לצעוק עוד יותר הרבה הצלב אותו ויואל פילטוס לעשות כרצון ההמון…"

שימו לב: המרצה מסכמת את השיעור באופן הבא: "…במילים אחרות הרומאים אחראים לצליבתו של ישו בדיוק כמו היהודים ועוד יותר מזה"

בשיעור מס' 5 העוסק בראשית הנצרות-הבשורות לפי לוקאס ויוחנן.
הבשורה לפי לוקאס כמה ציטוטים:
"ויאמר פילטוס אל ראשי הכוהנים ואל המון-העם, אני לא מצאתי עוון באיש הזה: אך הם הוסיפו ביתר עוז"
"ויקומו ראשי הכוהנים והסופרים ויוסיפו לשטנו בכל מאמצי כוחם:"
"ויאמר פילטוס אל ראשי הכוהנים והשרים והעם:…והנה חקרתיו לעינכם ולא מצאתי באיש הזה שמץ דבר מכל אשר תרשיעו אותו: ואף לא הורדוס כי הוא השיבו אלינו מבלי למצא בו חטא משפט=מות"

בבשורה זו , המוסרים והמסיתים (העם) הם היהודים. המבצעים (החילים הרומיים) נסלחים הגרסה זו ע"י ישו עצמו.

הבשורה לפי יוחנן כמה ציטוטים:
"וראשי הכוהנים והמשרתים בראותם אותו צעקו לאמור הצלב הצלב אותו ויאמר פילטוס קחו אותו אתם והצליבהו כי אני לא מצאתי בו עוון: ויענו אותו היהודים הנה יש לנו תורה ולפי תורתנו משפט-מוות לו כי מתאמר לאמר בן-האלוהים הוא:"
"ויען אותו ישוע…עוון מסגירי בידיך גדול מעוונך: ועל זאת ביקש פילטוס לשלחו"

שימו לב: גרסה זו שונה מהקודמות כיוון שמופיעה בה המילה יהודים, שלוקחים את ישו לצליבה ולא החיילים הרומיים, כמו בבשורות האחרות. בבשורה זו, האחריות למותו של ישו מוטלת על היהודים ואומר ישו שמי שהסגיר אותו הוא האחראי ולא מי ששופט אותו (את זה גם כותבת המרצה בשיעור מס' 5 באופן הבא: " שמי שהסגיר אותו, הוא אחראי למותו הרבה יותר מאשר מי ששפט אותו")

7) במשך כאלפיים שנה טענה הנצרות כי היהודים רצחו את ישו ומשום כך נגזר גורלם עד קץ הדורות או עד שיתנצרו. על מה מסתמכת גישה זו בנצרות ומה יש לעשות ליהודים על פי אותה גישה?

ישנם ארבע "בשורות" של מתיתיהו, מרקוס, לוקאס ויוחנן אצל מתיתיהו מרקוס ולוקאס לא ניתן להבין כי היהודים הם אלו שרצחו את ישו אלא רק מסרו אותו לידי הרומאים, לפי הבשורה של יוחנן הסיפור הוא שונה לחלוטין פה נטען שמי שהסגיר את ישו הוא גם האחראי למותו הרבה יותר ממי ששפט אותו ומי הסגיר אותו? בכל הגרסאות, אלו היו היהודים לפי גרסה זו(יוחנן) ישו פותר את פונטיוס פילטוס נציב רומא מכל אשמה וכך משאיר רק את היהודים לשאת באשמה, במקור מי שגוזר את גזר הדין ומי שמוציא אותו להורג הם הרומאים בשחזור המאוחר, היהודים מקבלים את מלוא האשמה עד כדי כך שלפי הגרסה של יוחנן הם אפילו אלו שצולבים אותו.
מה יש לעשות ליהודים עפ"י גישה זו?
התשובה מתחלקת לסיבות חיוביות למה להשאיר את היהודים בחיים וסיבות שליליות למה לא להשאיר אותם בחיים:
סיבות חיוביות-"ישראל בבשר"-נמשלים לגוף אך גוף ללא רוח חיים הם "הבשר" הם אכן היו העם הנבחר בעבר ואי אפשר לשלול מה את זכות האבות והעבודה שישו היה יהודי.
*העם הנבחר
*זכות אבות
*ישו נולד כיהודי וחי כיהודי ולא התכחש ליהדותו
*היהודים מהווים תזכורת בקיומם לזה שישו היה יהודי, רואים יהודי? נזכרים בישו.
מסיבות אלו צריכים להשאיר את היהודים בחיים, בגלל זכות אבות ודברים מהעבר ובגלל שה מהווים תזכורת תמידית לישו.
סיבות שליליות-"ישראל ברוח" נמשל לגוף עם רוח חיים כלומר שפעם היהודים היו העם הנבחר היום זה הנצרות="ישראל ברוח הם הנצרות"
*היהודים רוצחים-רצחו את ישו
*היהודים מתכחשים לישו
*היהודים רשעים עקשנים- הם יודעים בסתר ליבם שישו הוא המשיח אבל מאחר שמתכחשים לכך לא מוכנים להתנצר.
יש מקומות שהוציאו לפועל את השיטה הראשונה והמשיכו לשדל את היהודים להתנצר ויש מקומות לעומת זאת שרצחו יהודים.
מצב זה של חוסר וודאות בתוך הנצרות לגביי מה לעשות עם היהודים לא היה יכול להמשך לאורך זמן כי אחד התנאים הבסיסיים לקיום דת הוא קיום סדרה של חוקים וצווים כוללים הנוגעים להיבטים שונים של החיים ושל האמונה וחלים על כל המאמינים באותה דת הכוונה למעין "קודקס" או "שולחן ערוך" המציין את הקווים לאמונתו ולהתנהגותו של המאמין, אי לכך היה גם צורך ליצור " קודקס" כזה בתוך הנצרות.
הדבר התרחש במאה החמישית לספירה שאחד מאבות הכנסייה בשם אוגסטינוס כתב ספר שהיה מעין מורה נבוכים לנוצרים, בין הנושאים הנידונים בספר הוא הדרך הנכונה שבה הנוצרים אמורים להתייחס ליהדות וליהודים.
אוגסטינוס היה ער לדילמה של הנוצרים ביחס ליהודים: האם יש לראות ביהודים גורם חיובי שניתן להחזיר בתשובה או שמא מדובר בגורם שלילי בעיקרו ויש להשמידו, אוגסטינוס קבע עמדה חד משמעית בנדון שאין לרצוח את היהודים אם כן מה יש לעשות איתם? כדי לענות על שאלה זו הוא הביא ציטוט מתהילים נ"ט "אל תהרגם, פן ישכח עמי, הנעימו בחילך והורידמו"
ההסבר לציטוט-כאן נכנסים לתמונה שני המושגים שציינו בהתחלה ישראל בבשר וישראל ברוח המשפט של אוגסטינוס נכתב כמעין ציווי עבור ישראל שברוח:
אל תהרגם-אסור להרוג את ישראל בבשר
פן ישכח עמי-כדי שאתם ישראל שברוח העם שלי לא ישכח.
הניעימו החילך והורידמו-אתם ישראל שברוח כלומר הנוצרים צריכים להפוך את ישראל שבבשר לנעים ונדים בתוך הממלכה שלך, כל פעם תגרשו אותם ממקום למקום, אל תתנו להם להתיישב בתוך טריטוריה נוצרית בביטחון וגם "תורידו אותם" כלומר כל פעם תשפילו אותם מחדש.
לפי פירוש זה אסור לנוצרים לרצוח יהודים אבל חובה עליהם לגרש ולהשפיל אותם כעונש על רצח ישו, כך אוגסטינוס פותר את הדילמה של "כיצד לנהוג כלפי היהודים".

8) כיצד השפיע סיפור צליבתו של ישו המופיע בברית החדשה על התפתחות שנאת ישראל? (נעמי סבג)

סיפור צליבתו של ישו השפיע על התפתחות שנאת ישראל בכך, שבסיפור הצליבה, מואשמים היהודים בצליבתו של ישו.
סיפור לידתו, ומותו של ישו מתואר בארבעה בשורות ע'י ארבעה תלמידים שונים. תחילה ניתן לראות בבשורה של מתי, כי היהודים הם אלו שמוסרים את ישו לרומאים, וניתן לזהותם גם בתור אלו שמנסים להסית את המון העם (שלא ברור בדיוק מי הוא) נגדו. כך גם בבשורה שמתאר מרקוס, היהודים מואשמים באותם הדברים. והרומאים הם אלו שאחראים לצליבתו של ישו, אף יותר מן היהודים, גם שפטו וגזרו את גזר דינו וגם ביצעו בפועל את גזר הדין. אך בבשורה המתוארת ע'פ לוקאס, המוסרים הם היהודים, השופט הוא עדיין נציב רומא, המון העם הוא כבר העם היותר מזוהה עם היהודים. והמבצעים את עדין הרומאים. אך ניתן לראות את אמירתו של ישו המהווה מחילה לחיילים הרומים אשר מוציאים אותו להורג. ובכך הוא מוציא אותם מהמשוואה, וכעת הם כבר לא אחראיים יותר לסיפור צליבתו. ההבדל המהותי לדעתי נובע מהיותו של לוקאס לוייה של פאולוס (מפיץ הנצרות). בבשורה הרביעית מפי יוחנן כבר ניתן לראות גם את הוצאתו של נציב רומא מהמשוואה, ע'י אמירתו של ישו לנציב-כי עוון המסגירים-היהודים, גדול מעוונך-השפיטה. ובכך משאיר רק את היהודים בתור אלו שאחראים לצליבתו. ועל כן ניתן להבין מאין באה השנאה הגדולה, הרי היהודים הם האחראיים הבלעדיים למותו של המשיח-הם רצחו את ישו. (על אף שצליבה הינה אסורה עפ היהדות)
מאוחר יותר נבנה מעין גירסא אחידה לכלל הבשורות, ניתן לראות את אופן ההסגרה ע'י היהודים, את העובדה שהיהודים צעקו לצלוב אותו ובנוסף אמרו "דמו עלינו ועל בנינו", ולבסוף אומר ישו "אבי סלח להם כי הם אינם יודעים מה הם עושים". הסיפור "הפנטזיוני" על אישתו של פונטיוס פילטוס ורחיצת ידיים, מאפשר להכניס את המשפט "דמו עלינו ועל בנינו" שאומרים היהודים-כלומר, לוקחים על עצמם את האשמה לצליבתו של ישו, לדורי דורות.
הנוצרים לא ידעו כיצד להתייחס ליהודים בעקבות סיפור הצליבה, יחס מאד אמביוולנטי במאות הראשונות כלפי היהודים. כי מחד, ישנן סיבות חיוביות המעניקות סיבה להשאיר את היהודים בחיים ומנגד ישנן סיבות שליליות הקוראות לרצוח את היהודים. יש מקומות שהוציאו לפועל את השיטה הראשונה, שידלו את היהודים להתנצר, ויש מקומות שרצחו יהודים. אוגוסטינוס אחד מאבות הכניסיה כתב את הספר קרית האלוהים, שם הוא קבע קביעה חד משמעית בעזרת ציטוט מפסוק בתהילים, בנדון שאין לרצוח את היהודים אך כן ישנה חובה לגרש אותם ולהשפילם כעונש על רצח ישו.