אינטליגנציה רגשית

רקע לעליית המושג

מקורות מרכזיים לעליית המושג א"ר-

מקורות חברתיים- 1. בתרבות המערבית הייתה תמיד עמדה אמביוולנטית כלפי רגשות, בייחוד כלפי החזקים והיצריים מביניהם. ייתכן שרוח התקופה העכשווית מעודדת ביטוי רגשות חופשי יותר, כתגובת נגד לטכנוקרטיה בעולם המערבי המדגישה הכשרה אקדמית רשמית, מבחנים מתוקננים וכו'. 2. הספר "עקומת הפעמון" – בספר זה נטען כי הצלחתו בחיים של הפרט, קשורה למנת משכל שלו הרבה יותר מאשר לכל גורם אחר, אתני או חברתי, ושהחברה מאורגנת בשכבות שהאינט' קובעת. ספר זה ספג ביקורת רבה ורבים סברו שתפיסה זו לפיה רמת IQ היא גורל קבוע מראש הינה נוקשה ולא מדויקת. למרות שהמסקנות שוניות במחלוקת חריפה, עדיין לא נמצאה דרך להעלאה קבועה ומשמעותית של IQ ע"י התערבות סביבתית. לכן, טענו מומחים שיש לתת את הדעת על גורמים חלופיים שאחראיים להצלחה בחיים. לפי אפסטין למשל, יש להעריך מאוד ניסיון חיים וחוכמת חיים. אווירה זו איפשרה את הולדת ספרו של גולמן על א"ר ואת התפתחות המושג. 3. הספר "עקומת הפעמון" (פירוט בהמשך)

מקורות אקדמיים- לרעיון הא"ר יש שורשים עמוקים בתולדות התיאוריה, המחקר והמעשה בתחום הפסיכולוגיה. בהתייחסות למודל החד גורמי של המשכל, פסיכולוגים רבים טענו כי אינטליגנציה אינה מתמצה ביכולת פתרון בעיות מופשטות בלבד. לרעיון הכלל של א"ר יש מקורות הסטוריים במחשבה הפסיכולוגית, כאשר פסיכולוגים דוגמת גרדנר שיערו שקיימות אינטליגנציות מרובות היכולות להתבטא במגוון תחומים בחיים (וסיווג בתוך אינטליגנציות אישיות את האינטליגנציה התוך אישית והבין אישית). דוגמא נוספת היא תורנדייק אשר התייחס למונח "אינטליגנציה חברתית" כיכולת שונה מאינטליגנציה קוגניטיבית והתייחס למושג אינטליגנציה במובנו הרחב והרב תחומי ואף גיבש מודל תלת גורמי של משכל הכולל אינ' מופשטת, אינ' מכנית ואינ' חברתית שמשמעותה היכולת לנהל בתבונה מצבים חברתיים, להבין את התנהגותו של הזולת ולהבין את "המפה החברתית" שסביבנו.
יותר ספציפית לגבי המקורות האקדמיים – מקום הרגש ויחסי רגש-הגיון (מוסבר בהמשך), פסיכולוגיה חיובית (פירוט בהמשך), מחקר תחום של אינטליגנציה ורגש, ביקורת על האינטליגנציה הכללית (פירוט לעיל) וניצני א"ר בתיאוריות אינ' כללית (פירוט לעיל).

יחסי רגש-קוגניציה – האם יש להתייחס אליהם כניגודים או כמושגים השזורים זה בזה?
הרגש לאורך השנים נדחק מהקוגניציה. התפיסה הייתה שהאינטלקט מייצר מידע נכון ומדויק והרגש מעכב את התהליך הטהור והנקי של החשיבה ומפריע לו. בפסיכולוגיה העכשווית לעומת זאת, קיים דגש על תפקיד הרגשות בכל התהליכים הפסיכולוגיים ואף הקוגניטיביים. ההשענות היא על פרויד ויום ששניהם טענו כי ההגיון משרת את הרגש. כיום הלך הרוח מדגיש את הרגש הדגשה יתרה. החשיבה המקובלת היא שרגשות לא מפריעים ליכולת הקוגניטיבית אלא מגבירים אותה. אם כך – לפי תפיסה זו, רגש וחשיבה הם שני צדדים של אותו מטבע, כך שרגשות ואינטליגנציה יכולים לעבוד יחד.

לפי הערכות מודרניות של תיאוריות רגש, רגשות מתחוללים בתגובה להערכה אוטומטית של ההיבטים הרלוונטיים לעצמי בסביבה. רגשות אלה בתורם מייצרים דחפים לפעולה המשפיעים על ההתנהגות. ז"א- רגש הוא מצב הנובע מהערכות קוגניטיביות ומתאפיין בתגובות פיזיולוגיות והבעתיות, ותחושות סובייקטיביות משניות הקשורות אליהן.

יש הסכמה על כך שרגשות הם אחד מהמקורות הראשוניים של המוטיבציה בכך שהם מעוררים את התגובה הראשונית, תומכים בה ומכוונים אותה.

נראה אם כן שבני אדם לא נשלטים בידי רציונליות או רגש, אלא בידי שניהם גם יחד. הרגשות יכולים לקדם חשיבה ולמקד את האדם בבחירת התנהגות אדפטיבית בשבילו, וההסתגלות קשורה בתפקוד משולב של רגש וקוגניציה.

אם כן, המושג א"ר מבטא את ההדדיות ביחסים שבין 2 מרכיבים אלו ולמעשה נמצא בנקודת החיתוך ביניהם.
תפיסה מסורתית מול מודרנית של יחסי רגש קוגניציה
מסורתית מודרנית
שלטון השכל, הרגש נחות ההיגיון משרת את הרגש
נחשבו תמיד לשני ניגודים רגש וחשיבה הינם שני צדדים של אותו מטבע – יכולים לעבוד יחד
האינטלקט מייצר מידע נכון ומדוייק ואילו הרגש עמום, פוגע בהסתגלות, מעכב את התהליך הטהור של החשיבה ומפריע לו הרגשות אינם מפריעים ליכולת הקוגניטיבית ואך מגבירים אותה.
הרגש הינו גורם מסוכן המעודד חוסר שכלתנות, אימפולסיביות ונהנתנות נטולת מחשבה. הדגשת תפקידם האדפטיבי של הרגשות בכל התהליכים הפסיכולוגיים ואף הקוגניטיביים.

הפער בין פופולאריות למחקר – ההבדל הניכר בין העניין והטיפול הפופולריים בא"ר לבין הידע המדעי המבוסס, הוביל להתרבות של טענות לא מבוססות ושל מיתוסים הנוגעים לטבע ולערך המעשי של א"ר.

ספרו של גולמן – הפופולריות העכשווית של א"ר משקפת את השפעת ספר זה. בספר מוצג מודל של 5 רכיבים מרכזיים – הכרת הרגשות בעצמי, ניהול הרגשות של העצמי, מוטיבציה, זיהוי הרגשות של האחר ניהול מערכות יחסים עם האחר. כמו כן טען גולמן כי א"ר גבוהה יכולה לנבא הצלחה בתחומי חיים שונים. גולמן רואה בא"ר מערכת כישורים נלמדים היכולים להיתרגם ישירות להצלחה בתחומים חברתיים שונים. גולמן הרחיב בכתביו את גבולות המונח "אינטליגנציה" בהיבטים שונים- הגדרה: כלל במושג א"ר איכויות שנחשבות בד"כ להשתקפויות או תכונות של האישיות ולא תכונות בפני עצמן.
יציבות: טענה כי ניתן ללמוד לשפר א"ר בכל עת. תפקיד בחיי היומיום: טען כי EQ חשובה הרבה יותר מ-IQ להצלחה בחיים. ממדים מוסריים- לדעת גולמן א"ר היא מאפיין מוסרי בניגוד לאינ' קוגניטיבית.

מאוחר יותר, לאחר ביקורת רבה על ספרו שטענו כי הוא מציין כמעט כל רכיב חיובי שאינו אינ' קוגניטיבית, הציג גולמן מאפיינים מוגדרים ושיטתיים יותר לא"ר, על בסיס השילוב בין כישורים (הכרה, ויסות) ויעדים (העצמי-כישורים אישיים והאחר-כישורים חברתיים).

פסיכולוגיה חיובית – זוהי תפיסה תיאורטית בחקר הפסיכולוגיה הבוחנת את מקורות האושר, הסיפוק, האופטימיות, התפקוד האופטימלי והרווחה האישית של האדם- החיפוש אחר האושר והרווחה האישית ומימוש הפוטנציאל העצמי הם מתחומי העניין של הפסיכולוגיה החיובית. רוח התקופה הידידותית לרגשות מתבטאת בתפיסה זו. לפי מרטין זליגמן, מדע הפסיכולוגיה מתמקד רק בבעיות ובחסכים באנשים מה שמוביל להדגשה יתרה של הניסיון לזהות פתולוגיות ושל הטיפול בצורות שונות של הפרעות נפש. לא ניתנה מספיק תשומת לב בפסיכולוגיה לגילוי הצדדים החזקים והחיוביים של האדם. נמשיג את הפסיכולוגיה החיובית כחקירה מדעית המבקשת לתאר ולהבין את הצדדים החזקים והחיוביים של האדם ולאתר דרכים לטיפוח ההיבטים היצירתיים, החיוביים והאדפטיביים שלו, ז"א חוקריה מבקשים לגלות את המקורות של בריאות הנפש, החוסן והתפקוד האופטימלי של האדם. יש לציין כי מימוש עצמי אינו רק היעדר פתולוגיות- יש מנעד רחב בין 2 הקצוות. השאלה המרכזית ביסודה הפסי' החיובית היא כיצד נוכל לעזור לעצמנו ולאחרים – יחידים, קהילות והחברה בכללותה – להיות מאושרים יותר. שלושת עמודי התווך שלה – ניסיון חיובי, מאפיינים אינדיבידואליים חיוביים ומוסדות חברתיים חיוביים. פסיכולוגיה זו דומה מאוד לא"ר בכך שהמיקוד בה הוא בשיפור איכות החיים במגוון סביבות לימודים ועבודה ע"י טיפוח קהילות המעודדות מעורבות חברתית. מבחינת ביקורת על הפסיכולוגיה החיובית, דובר על כך שיש הפרדה מלאכותית בין התנסויות חיוביות ושליליות (בחיים האמיתיים זה הרי לא כך), על כך שלעיתים דווקא חוסר סיפוק מייצר השגיות ואושר מייצר שאננות, על כך שאמנם יש יתרונות לחוסן בעת מצוקה ולמידה מטעויות וכשלונות אך קשה יהיה להעריך את הצד הטוב בחיינו ללא התייחסות לצד הפחות טוב והשלילי. כמו כן, היא יכולה ליפול למלכודת "אושרולוגיה" כי היא טוענת שהדבר החשוב היחידי הוא להיות מאושר, לבסוף, התמקדות ברגשות חיוביים בלבד ובטיפוח הערכה עצמית עשוי לגרום לגדילת דור נרקסיסטי/תוקפני.
האינטליגנציה הרגשית מצאה לה בית מתאים בתוך הפסיכולוגיה החיובית מאחר ונחשבת יכולות/תכונה שמסייע לאדם בהתמודדות, בהגעה לתוצאות אדפטיביות, התמודדות עם רגשות שליליים ומימוש עצמי וככזו מתאימה לרוח הפסיכו' החיובית.

אינטליגנציה כללית

עליית האינ' הרגשית על רקע האינ' הכללית-
• ביקורת על מודלים של אינ' כללית והשיטות להערכתה – לא מספיק לחפש את אותה אינ' קוגניטיבית, מה שהוביל כבר להופעת ניצנים של א"ר בתיאוריות של אינ' כללית.

מהי אינטליגנציה? המשותף להגדרות השונות –
• כושר קוגניטיבי – יכולת אינטלקטואלית ואקדמית כללית בתחומים כמו חשיבה אנליטית מופשטת, ניתוח ופתרון בעיות. סטרנברג 2000.
• אינטליגנציה משמשת להסתגלות לסביבה
• יעילות – החוכמה לעשות את הדברים בצורה יעילה, בפרק זמן קצוב – מרכיב משמעותי

רכיב האינטליגנציה בא"ר – המונח א"ר כפי שמקובל בספרות כיום, מקשר בין התפיסות שביסוד חקר הרגשות לבין התפיסות שביסוד חקר היכולות הקוגניטיביות של האדם. טענת המאמר הבסיסית היא שחקר האינ' הכללית מהווה בסיס משמעותי לחקר הא"ר.

מאמר 1 – מתיוס, זיידנר ורוברטס, הבנת רכיב האינטליגנציה באינטליגנציה רגשית

מטרות המאמר – תיאור סוגיות מרכזיות בחקר האינ', בחינת הגדרות ומודלים מרכזיים של האינ', דיון בהשלכות המודלים השונים על המושג א"ר.

המאמר דן בנושא אינטליגנציה מנקודות מבט שונות – מציג כמה מודלים להבנת אינטליגנציה ומברר את יחסה של א"ר למודלים אלו. כמו כן, המאמר סוקר את תולדות האינ' ואת היסודות הרעיוניים שבבסיסה ותוך כדי מציג את ההגדרות המקובלות בתחום. בנוסף, מודגשות בו סוגיות הסטוריות ומושגיות הרלוונטיות לחקר הא"ר. מטרת המאמר – לספק תיאור מאוזן של הסוגיות, המושגים, הממצאים, ההסכמות והמחלוקות העיקריות של מאה שנות מחקר אודות אינטליגנציה. לכל מודל מני פורמלי של אינ' המוצג במאמר יש השלכות על השאלה אם א"ר באמת מעמידה תחום לגיטימי של מחקר מדעי. בסקירה דנים במרכיבים ייחודיים של מודלים אך גם במשותף ביניהם, ובהשלכות כל מודל על המושג א"ר. טענה מרכזית במאמר היא כי ביסוס התוקף של כל תכונת אישיות, מחייב גם מודל מדידה מוצק וגם רציונל מושגי ותיאורטי המחבר את התכונה לתהליכים עצביים וקוגניטיביים.

בסוף המאמר עומדות 3 שאלות – האם ניתן למקם את הא"ר בתוך ההקשר הפסיכומטרי הרחב, האם א"ר או "יכולת רגשית" יכולה להשתלב היטב במסגרת תיאוריית האינ' הזורמת והמגובשת, האם עקרונית אפשר להגדיר א"ר כיכולת ברובד גבוה או נמוך. לפי המאמר, נראה כי ההכרה ברוחב היריעה של האינטליגנציה העולה ממודל רב מימדי של אינ', צריכה לחלחל גם להבנת המושג א"ר.

מדוע לעסוק באינטליגנציה?
א"ר כמושג צבר אמינות מדעית רבה עקב הקישור בין תפיסות שביסוד חקר הרגשות לבין תפיסות המרכיבות את חקר היכולות הקוגניטיביות. לעיתים הוצגו 2 המרכיבים העיקריים הללו של א"ר כאילו ניצבים בקצוות מנוגדים של חקר ההתנהגות האנושית.
חקר האינטליגנציה פרח, ואין ספק שזה התבטא במבחן האינטליגנציה שהוא העניק לאנושות. לעומת זאת, נראה שלממצאים העוסקים בתפקוד רגשי תקין (לא קליני) אין השפעה דומה על החברה למרות שהם מועילים במקרים רבים וברור שהם תורמים רבות לידע המדעי כשלעצמו. אחת הסיבות לכך היא הקושי להתאים את המבנים הנחקרים בתחום זה למערך של פעולות מדידה המוסכם על הכל.
ניתן לראות בהצמדת המושגים רגשות ואינטליגנציה ניסיון להעניק לגיטימציה רבה יותר לתחום הרגש ולהגדיל את השפעתו על החברה. מתמיה שבמאמצים העצומים להשרשת המושג א"ר נזנחה לעיתים קרובות כל בחינה שיטתית של הספרות העוסקת באינטליגנציה. בכך, למעשה, המציאו מחדש גלגל מתוחכם ומשכולל מבחינה מדעית ומושגית אולי יותר גרוע מזה – התעלמו ממנו. למעשה לא ניתנת כמעט תשומת לב לרכיב האינטליגנציה בא"ר בסקירות החשובות ובמחקרים האמפיריים המרכזיים העוסקים בנושא זה.
במרכז הסקירה – מודלים מבניים פורמליים של אינ' שפותחו כדי להסביר את הנתונים האמפיריים הקיימים. לכל מודל השלכות חשובות על השאלה האם א"ר מעמידה תחום לגיטימי של מחקר מדעי. בנוסף במאמר ייבדק אם עדויות וראיות שקיימות מלמדות שתיאוריה כלשהיא של יכולות קוגניטיביות יעילה יותר מאחרות. בנוסף יידונו במאמר ההשלכות של כל אחד מהמודלים על המושג א"ר.

לקחי ההסטוריה שיש ללמוד בחקר א"ר – נראה שהסוגיות שהטרידו את חלוצי חקר האינ' מציבות גם אתגרים קשים לחוקרי א"ר. למשל, דרכי ההערכה למבנה זה יכולות להיות במדדי דיווח עצמי לעומת מדדי ביצוע. למרות שסוגיות שנוגעות למבנה הא"ר מצויות כיום בראש סדר עדיפויות המחקר, לא מייחסים להן את החשיבות הראויה. כמו כן, סביר להניח שככל שמדידת הא"ר תתקדם, הכוח המניע להמשך המחקר בתחום זה יהיה השאיפה למצוא את גורמי המתאם הקוגניטיביים של אינ' זו. לבסוף, ניצול לא מתאים של ממצאים ממבחנים פסיכומטריים צריך ללמד את המחקר בא"ר כי יש להשתמש במדדים ברגישות רבה ביותר עד שהידע אודות המושג יהיה מגובש יותר.

מודלים סגורים (מבניים, היררכיים)- תיאוריות מבניות של אינטליגנציה
נשענים בעיקר על עיבודים סטטיסטיים מתוך מבחני משכל.
תיאוריית ה- g הפסיכומטרי של ספירמן והביקורת עליה (מודל מבני- כל מרכיב דומה בחשיבותו)
לטענת ספירמן, קיימת יכולת קוג' כללית התורמת לטווח רחב של התנהגויות אינטליגנטיות. כוללת למשל כושר הפשטה והסקה לגבי קשרים ויחסים.
ספירמן טען ששני גורמים מונחים ביסוד הביצוע במבחנים מנטליים: גורם כללי g וגורמים ספציפיים s. בגלל שגורם כללי g מחלחל לביצועים בכל מטלות האינטלקט, קבע ספירמן שרק לגרום g לבדו יש חשיבות פסיכולוגית. ספירמן טען שהבדלים בין בני אדם ביכולת המנטלית הכללית הם תוצר של סדרי הגודל של האנרגיה המנטלית שהם משקיעים בכל מטלה נתונה. לטענתו, את ההבדלים בבני אדם יש להבין במונחים של השונות ביכולות של בני אדם להפעיל 3 "עקרונות איכותניים של קוגניציה" – צבירת ניסיון, חילוץ קשרים וחילוץ גורמי מתאם. יתרונם של 3 החוקים הללו ליצירת מידע חדש הוא שהם מספקים קווים מנחים חשובים לבניית מבחנים.
יש הטוענים כי אישוש לתיאוריה זו ניתן למצוא בכל מצב בו נמצאים קשרים חיוביים בין המבנים השונים של המשכל במבחנים שונים. אולם, הורן (1985) למשל טען שאוספים שונים של מבחני יכולת עשויים להניב מרכיבים עיקריים שונים כי שום מבחן לא מהווה ייצוג לכל היכולות. לא ייתכן גורם g אחד ויחיד כי גורם זה משתנה מדי פעם לפי המבחנים בהם בוחר החוקר (g משתנה כפונק' של המבחנים בהם נעשה שימוש). בדומה, טענו חוקרים כי קיום מתאם חיובי בין מדידות הביצועים של אנשים בכל 2 מטלות נתונות עשוי להיות תוצאה של תכונה אחת או צירוף של כמה תכונות. ביקורת נוספת על המצדדים בתיאוריה החד גורמית היא כי קיימת ספרות עצומה בתחומים רבים של פסיכולוגיה ממנה עולה שליכולות קוג' שונות יש תוקף מבנה שונה. כמו כן, גם מחקרים שתוכננו לשמש כבחינות ספציפיות לתיאוריית ספירמן, מלמדים בהרבה מקרים שהתיאוריה לא מסוגלת להסביר הבדלים בין בני אדם ביכולת של האינטלקט. ביקורות נוספות – אף מבחן אינ' אינו מספק מדגם מייצג של כל היכולות, אינ' אינה מתמצה בפתרון בעיות מופשטות בלבד.