אנואר סאדאת היה פעיל פוליטי, קצין, מדינאי ונשיא מצרים. הוא עלה לשלטון בסתיו 1970 וניסה להנהיג מדיניות של פתיחות, מערביות, ליברליות והשכלה. בכהונתו הוא הנהיג רפורמות שניסו לעזור לסטודנטים, תמך בכלכלה קפיטליסטית, התווה מדיניות של הריסת בתים ישנים ובניית בתים גבוהים וראה בליברליזם כעתידה של מצרים.
בתקופת כהונתו ידע אנואר סאדאת שתי מערכות קרב קשות; הראשונה היא מלחמת ששת הימים בשנת 1967, אשר בה נחלה מצרים תבוסה עגומה, ואבדות רבות. לכן, שאף סאדאת בכהונתו להשיב למצרים את כבודה האבוד והיה מיוזמיה המרכזיים של מלחמת יום הכיפורים. הוא הציב לצבאו יעד להנחיל לאויב כמה שיותר אבדות קשות והכין מבעוד מועד את הארטילריה והתחמושת. עם זאת, לאחר מלחמת יום כיפור כשש שנים לאחר מכן, סאדאת שקד על חתימת הסכם שלום עם ישראל, כך שלבסוף הוא היה גם הראשון במזרח התיכון לחתום הסכם שלום עם ישראל אשר בגינה ובגין רוחו הליברלית שילם סאדאת בחייו (1918-1981). סאדאת נרצח בעת מצעד צבאי שנערך בשנת 1981 על מנת לחגוג את ההישג המצרי על התבוסה הישראלית. עם זאת, מצרים רבים לא ראו בעין יפה את הפתיחות שלו למערב לאורך השנים, ואת הניסיון להידמות לאומה האמריקאית בכל המובנים; הן במראה המדינה המצרית, הן בכלכלה המוסדרת במצרים והן בחינוך וההשכלה שהוא ניסה לקדם ושקד עליהם מאוד, ניתן לומר כי הכישלון הכלכלי שלו בהנהגת המדיניות הכלכלית הקפיטליסטית אשר הביאו לפערים רבים בין עשרים ועניים היו עניין רב ועילה מוצדקת לחוסר התמיכה של העם בסאדאת. כמו כן, ניתן לומר כי באופן כללי ומעבר לכישלון הכלכלי הוא כשל גם ביחסים עם הסטודנטים. הפערים בין עשירים לעניים, ומדיניות הכלכלה הקפיטליסטית שניסה להנהיג רק שקעה עוד יותר בבוץ. גם הסכם השלום שחתם עם ישראל בשנת 1978, עלה לו ביוקר רב. שכן הסכם זה התקבל בצורה שלילית ולא מכילה בקרב רבים מהאומה המצרית ובקרב העולם המוסלמי בכלל ולאורו הוא מצא את מותו גם על ידי מתנקשים מארגון האסלאמי הקצוני "הג'יהאד האסלאמי".