סעיף א סרט לחיים חדשים )יהודה להמן, 1935(, סרט שנותן לנו תמונה מסוימת על הארץ הזאת בשנת-1935. הוא סרט תעמולה ציוני, שמציג מציאות סטרילית )אין שום דבר רע(. למרות שהמציאות בתקופה זו בארץ הייתה שונה לחלוטין. אבל כל הדברים הללו נעלמים מפריימים ומשוטים, עם אי ייצוגם של הבריטים. הסרט מציג את ארץ ישראל כארץ החזרה של היהודים, שחזרו כדי לחייה את הארץ מחדש, ולייצר דברים. הארץ והחלוץ מוצגים כגיבורים, ומוצגים היהודים חוזרים ארצה אל מקום נטוש, עלוב ולא מפותח, וזאת כדי להציג את היהודים האירופאים כחכמים שהגיעו לארץ כדי לפאר אותה )תפיסה קולוניאליסטית(. בסרט ״לחיים חדשים הקפידו להציג חזית רחבה של המפעל הציוני ולשמור על איזון בין הקבוצות השונות המשתתפות בו, וכך יצרו רושם המפעל הציוני הוא מפעל הרמוני שמאפשר לגורמים שונים ומנוגדים )הכפר והעיר, היהודי והערבי, הדתי והחילוני, היהודי, הנוצרי והמוסלמי( לדור בכפיפה אחת תחת כנפי הציונות )צימרמן, 2001(. מגמה זו עומדת בניגוד לייצוג הארץ בסרטים אחרים שהופקו באותן שנים )כגון עודד הנודד, עבודה, צבר(, שבהם תואר היישוב המתחדש בעיקר דרך ייצוג קולנועי של ההתיישבות העובדת״1.ֿ

על החלוץ: בסרט לחיים חדשים, היהודי החלוץ עובד את האדמה, מוציא מים מהאדמה, שר, שמח, מחייה את הארץ בכל דרך אפשרית. החלוצים מוצגים שמאוד חיוביים, מאוד מרוצים ואהובים את מה שהם עושים במקום הזה. הכל נראה יפה, שדות, ירושלים, ותל אביב עם חוף ים שלה. החלוצים משתוקקים לעבוד את האדמה, הם עלו לארץ כדי להקים אותה, ולהגן על זכויותיהם כעם יהודי קולקטיבי שחזר להקים את הבית שלו. הם כולם מגויסים לרעיון הקולקטיב של התיישבות וכיבוש השממה. בתחילת הסרט הארץ מוצגת בתהליך של הידרדרות וחייה מחדש עם שובם של החלוצים. ״בכל הסרטים ניצבו החלוצים לבדם מול אדמתם, בודדים בישימון, בסדרות צילומים הממחישים את מאבקו של האדם בנוף הטרשי. החלוצים חורשים תלמים מייבשים ביצות, מקימים יישובים ומתפרצים אל המסך בשפע רענן של שדות חיטה, תרנגולות, ראשי בקר ונופים מקצה הארץ ועד קצה. המאבק בשממה, החיפוש אחר המים, המלחמה בקשיי ההסתגלות, הצגתן של נקודות קטנות הנאחזות עקשנית בקרקע, חשיבות ההתיישבות החקלאית ואמונתם של החלוצים בצדקת דרכם — כל
אלה מונחים בבסיסם של הסרטים כולם״2.