ישראלים היו המומים כאשר נודע להם ב- 27 באפריל 1984 על מזימה לפוצץ חמישה אוטובוסים מלאים בנוסעים ערביים במהלך שעת עומס צפופה- שרק בקושי נמנעה. בתוך ימים נעצרו 27 חשודים בחברות ברשת טרור אנטי-ערבית. במהרה נודע שהחשודים היו אחראים למקרה טרור בלתי מפוענח מ- 1980 שהותיר שני ראשי ערים מהגדה המערבית נכים ושלושה אחרים ניצלו רק בזכות כשל של הרגע האחרון במילכוד מכוניותיהם. חלק מחברי הקבוצה לקחו גם אחריות על מספר פעולות אלימות נגד ערבים ובכללן המתקפה הרצחנית בשנת 1983 על המכללה האסלאמית בחברון אשר גבתה את חייהם של שלושה סטודנטים ערבים והביאה לפציעתם של שלושים ושלושה סטודנטים נוספים. התגלית המזעזעת ביותר היתה שהקבוצה עמלה על תכנית מפורטת ביותר לפוצץ את כיפת הסלע – המקום השלישי בחשיבותו לאסלאם. הקבוצה למדה בדקדקנות את המבנה של כיפת הסלע, גנבה כמויות אדירות של חומרי נפץ ממחנה צבאי ברמת הגולן ועבדה על הוצאתה לפועל של תכנית התקפית. עשרים ושמונה פצצות מדויקות יוצרו, והיו אמורות להרוס את הכיפה מבלי לגרום נזק לסביבתה הקרובה. אדריכלי המבצע תכננו להתקרב למקום בחשאי והיו מוכנים גם, להרוג את השומרים במידת הצורך. הם קנו מראש משתיקי קול למקלעי עוזי ומיכלי גז מדמיע. יותר מעשרים אנשי מילואים ישראלים מיומנים היו אמורים לקחת חלק במבצע. רק פיצול של הרגע האחרון בקרב חברי הקבוצה מנע מהמזימה להתבצע כמתוכנן ב- 1982 למרבה המזל, מכיוון שהנזק שהיה עלול להיגרם הוא עצום.
בסימולציה של משחקי מלחמה באוניברסיטת הארוורד הגיעו למסקנה שבאופן שמרני הדבר היה מביא לשלב חדש בסכסוך המזרח תיכוני – משבר רחב, עמוק וארוך טווח יותר מכל מה שנראה בעבר. הערכה פחות שמרנית הציעה שהמזימה היתה עלולה להצית מלחמת עולם שלישית. מה שהפתיע צופים באפריל 1984 לא היתה העובדה שקיימת קבוצת טרור – אלא זהותם של חבריה. הם השתייכו ל"גוש אמונים" – קבוצה פונדמנטליסטית, דתית המחוייבת להקמה של התנחלויות יהודיות בגדה המערבית. למרות היותו של "גוש אמונים" תנועת התיישבות אגרסיבית ולעתים אף לא חוקית, היא מעולם לא אימצה בצורה גלויה אידאולוגיה של אלימות (1991Sprinzak,). העובדה ש"המחתרת" כפי שכונתה בעיתונות, פיתחה תכנית מפורטת לפוצץ את כיפת הסלע בהר הבית מתוך סיבות אידאולוגיות דתיות, היתה בעלת משמעות מיוחדת. היא הראתה שמספר חברים בולטים ב"גוש אמונים" שהחלו כמתיישבים שלווים ואידיאליסטים הפכו למיליטנטים ורדיקלים קיצוניים, עד לנקודה שבה שקלו קטסטרופה, כאמצעי להשגתה של גאולה דתית ולאומית. הטרור שהוצג על ידי חברי המחתרת לא היה חסר תקדים. בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה העשרים היו קיימות בפלשתינה שתי מחתרות יהודיות קטנות (אצ"ל ולח"י) שהפעילו מערכת טרור מתוחכמת נגד הבריטים והערבים כאחד (1986Sprinzak,).
עם הקמת המדינה פורקו מחתרות אלה ושולבו בהקמתו של צבא לאומי אחיד. אך עדיין נותרו מספר אנשים אשר ניסו להחיות את הפעילות האופוזיציונית הבלתי לגלית. המחתרות הנודעות ביותר, במחצית הראשונה של שנות ה- 50 היו "ברית הקנאים" ו"מחתרת צריפין". אליהן נוספו פעולות אד הוק כמו ההתנקשות של דב שילנסקי במשרד החוץ, ההתנקשות בשר התחבורה פנקס ורצח קסטנר על ידי זאב אקשטיין בתכנון קבוצתי. אחד התפקידים החשובים והקשים ביותר, של שירות הביטחון היה לעקור מן השורש את אותן מחתרות ולסכל את צמיחתן והתפתחותן מחדש. המאבק הקשה הגיע לסיומו בתום עשר שנים מיום הקמת המדינה. רק אחרי שהזקין "דור המדבר" וגדל בארץ דור צעיר שהתחנך במסגרות המדינה, גוועו המחתרות שעלולות היו להעמיד בסכנה את הדמוקרטיה בישראל (גל אור, 1986).
במשך שנים רבות הטרור נחשב לתופעה ברברית ערבית. מעט מאוד אנשים האמינו עד ל- 1980 שישראלים יהודים יהיו מסוגלים הן מבחינה מוסרית והן פוליטית לייצר טרור. ה"מחתרת של גוש אמונים" הפריכה קביעה זו. פעילותה גרמה לישראלים את מה שגרמו תנועות אידיאליסטיות אחרות בשלושת העשורים שקדמו, לחברות דמוקרטיות – לימדו אותן שהמערכת הפוליטית שלהן אינה חסינה בפני אלימות ויכולה לייצר או לעורר טרור תוך דמוקרטי (1986Sprinzak,). סכנתו של הטרור היא באיימו בראש ובראשונה על כל משטר דמוקרטי ליברלי באשר הוא. הבנתם של מקורות הטרוריזם הם תנאי בל יעבור לצורך התמודדות מוצלחת עמו. הטרוריזם מעלה את הדילמה הבסיסית בפניה עומדת כל דמוקרטיה ליברלית – מציאת האיזון בין ביטחון הכלל לחירות הפרט לראש סדר היום הלאומי, כאשר הוא מערער על יציבותו של האיזון הקיים. ישראל הינה בעלת משטר דמוקרטי, ויש בה מאז 1967 שילוב פרדוקסלי של דמוקרטיה עם מצב קולוניאליסטי, שבו הכיבוש חל על אוכלוסייה, המהווה מבחינה אתנית חלק מהאוכלוסייה האזרחית שבתחום הריבוני של המדינה. לפיכך, ישראל חייבת לענות על האתגר שמציב לפניה הטרוריזם לשם שמירה על אופייה וציביונה הדמוקרטיים.
מדינה מוקפת אוייבים, המתקיימת בתנאי מלחמה קבועים שהיא מעין אי פוליטי-חברתי-תרבותי באזור בעל אופי שונה, המוטרדת מתוכה ולתוכה מעויינות טרוריסטית מצד המוגדרים כאוייביה, מדינה כזו אינה יכולה "להרשות לעצמה" להיות מוטרדת ומאויימת על ידי סוג נוסף של טרוריזם, המבוצע בידי אזרחיה ה"טבעיים", והעלול להפוך אותה למדינת כנופיות ולגרור אותה למלחמת אזרחים. מדינת הגירה צעירה כמדינת ישראל, התלויה ברצונם של אזרחיה ואזרחיה שבכוח לחיות בה, חייבת להתייחס בחומרה לתופעת הטרוריזם. להסלמה בהתנהגות הפוליטית האלימה עלולות להיות השלכות לא רק לגבי אופי המשטר, אלא גם לגבי סיכויי ההישרדות של המדינה עצמה. ישראל, שלא כדמוקרטיות ליברליות אחרות אינה יכולה להרשות לעצמה את המותרות של ערעור יציבותה הפנימית כאשר היא עומדת גם בפני סכנה מבחוץ המאיימת על הישרדותה. אחת הדרכים למנוע זאת היא באמצעות הבנת המכניזם של ה"מחתרת היהודית" (גל אור, 1986).
עבודה זו עוסקת במחתרת היהודית ובסיבות הכלליות והישירות שהובילו להקמתה בשנת 1980 ועד לתפיסתה בשנת 1984. שאלת המחקר עליה תנסה עבודה זו לענות היא – מהן הסיבות שהובילו להקמתה של המחתרת היהודית?.
הפרק הראשון של העבודה עוסק בסיבות הכלליות שהובילו להקמת המחתרת ובכללן מורשתם של הרבנים אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה, 1935-1865) ובנו צבי יהודה קוק (הרצי"ה, 1982-1891), כפי שעובדה בישיבת "מרכז הרב" והונחלה לצעירים דתיים לאומיים עד שנהפכה לתנועה לאומית דתית בולטת ורבת השפעה, שנודעה בשם "גוש אמונים". בנוסף עוסק הפרק בהופעתו של הימין הרדיקלי בישראל. הפרק השני של עבודה זו עוסק בסיבות הישירות להקמתה של המחתרת היהודית – הסכמי קמפ דיויד והשלום עם מצרים, הטרור הפלשתיני ובתגובה לו הפעילות הויג'ילנטית של המתנחלים. וכמו כן בפינוי סיני וחבל ימית שיצרו שבר לאומי עמוק בעם. הפרק השלישי מספר על המחתרת היהודית ומאפייניה, מביא את קורותיה החל מפעולות הטרור שביצעה כתגובה לטרור הפלשתיני, דרך הרעיון לפוצץ את כיפת הסלע – מסגד עומר – וכלה בתפיסתם של חברי המחתרת, משפטם וגזרי הדין שניתנו לכל אחד מחבריה.

תוכן העניינים

מבוא…………………………………………………………………………………………3

פרק 1- הסיבות הכלליות להקמתה של המחתרת היהודית

א. קוקיזם- שורשי גוש אמונים………………………………………………………….5
ב. תנועת גוש אמונים……………………………………………………………………..9
ג. הופעתו של הימין הרדיקלי הישראלי………………………………………………………….12

פרק 2- הסיבות הישירות להקמתה של המחתרת היהודית

א. הסכמי קמפ דיויד והשלום עם מצרים……………………………………………..17
ב. טרור במסווה מוניציפלי – ראשי הוועדה להכוונה לאומית………………………20
ג. מאי לגליזם לויג'ילנטיות…………………………………………………………….21
ד. פינוי סיני וחבל ימית………………………………………………………………….22

פרק 3- המחתרת היהודית

א. המחתרת היהודית – רקע כללי………………………………………………………28
ב. פעולות הטרור שבוצעו בתגובה לטרור הפלסטיני בידי המחתרת היהודית……..30
ג. להסיר את ה"שיקוץ!" – התכנון לפוצץ את כיפת הסלע…………………………..32
ד. המשפט………………………………………………………………………………….36

סיכום………………………………………………………………………………………38

ביבליוגרפיה……………………………………………………………………………….40

נספחים…………………………………………………………………………………….42