הקהילה האתיופית – תרבות, הלכה ומנהג – סיכום מצויין לבחינה / קורס

מבוא
'הקהילה האתיופית' ולא 'העדה האתיופית' משום שלרוב אוכלוסיה חלשה בחברה מכונה 'עדה', מנגד אוכלוסיה חזקה באוכלוסיה מכונה 'קהילה'.
היחס של החברה הישראלית ובמיוחד באופן נקודתי היחס של הממסד הרבני עדיין לא הצליחה להפנים שהקבוצה אתיופית היא אכן קבוצה יהודית. ולא רק שלא החברה הישראלית לא הפנימה זאת אלא גם הצד של הקהילה האתיופית עצמה.
שאלו יוצאי אתיופיה כאן במדינת ישראל מה אתם חשים יותר? – שחורים, אתיופים, ישראלים/יהודים. אחוז גבוה מאוד חשים יותר שחורים מבחינת הזהות שלהם. אחר כך כאתיופי ויהודי/ישראלי בסוף.

מושגי יסוד
שמות לקבוצה:
• ביתא ישראל
• יהודי אתיופיה
• פלאשמורה
• פלאשים
אתיופיה- בגלל היוונים שקראו לה אתיופוס – ביוונית "שחום עור".
האיטלקים קראו לאתיופיה "אביסיניה".
במקורות מסוימים נקראת אתיופיה "כוש".
חבש כנראה בא מהמילה מלכת שבא- סיכול אותיות שבא – אבש- חבש.

במקורות ההיסטורים כאשר מדברים על הקבוצה של היהודים מאתיופיה הם נקראים "פלאשים" או לחלופין "חבשים" (חבש=אתיופיה). במקורות אתיופיה אצל חוקרים לא נמצא את המילה "יהודי אתיופיה". לאחר מכן כאשר בארץ הכירו בפלאשים ליהודים החלו לקרוא להם "יהודי אתיופיה". כאשר העולם היהודי קיבל אותם כיהודים הם נקראו ביתא ישראל. ביתא ישראל זה בעצם שם שיהודי אתיופיה המציאו לעצמם, הם בחרו לעשות הבדלה בינם לבין ביתא כריסטיאן (הנוצרים). הם לא אהבו שיקראו להם פלאשים הם ראו זאת כשם גנאי שהנוצרים נתנו להם, על פי אהרון אשכולי , משמעות המילה 'פלס' בגעז (שפת קודש באתיופיה) = פולש, לא מקומי, זר.
געז – קומבינציה של 3 שפות – עברית, ערבית, ארמית.
פלאשמורה –זרע של הפלאשים שהתנתק מהפלאשה והתנצר. בעקבות פעילות מיסיונרית של הנוצרים חלק מהפלאשים הלכו והתנצרו. יהודי שמתנצר נקרא על פי ההלכה "מומר". לכן פלאשה שהמיר את דתו לעולם הנוצרי הוסיפו לו "מומר" – ועל כן נוצר לנו פלאשמורה.
כל בני הפלאשמורה עוברים הליך גיור כמו גוי רגיל.

מוצאה היהודי של קבוצת ביתא ישראל
יש להדגיש שכיום אין בידינו מידע היכול לתת לנו תמונה ברורה בנושא של שאלת המוצא.הידיעות שיש ברשותנו אינן מאפשרות לקבוע בכלים מדעיים לבירור עובדתי ומוצק. בעיניין זה אמר הפרופסור מיכאל קורילנדי כמו שהקבוצה האתיופית לא יכולה להוכיח כי היא יהודית בקשר ביולוגי באותה מידה כך אף יהודי לא יכול להוכיח. חוקרים יהודי אתיופיה סבורים שאין מספיק עובדות לבחון האם באמת הקבוצה האתיופית היא קבוצה יהודית ביולוגית – עולם המחקר.

חג הסיגד / מהללה
מלשון סגידה- לסגוד. מהללה – מלשון להלל.
באתיופיה, מקור החג הוא מתקופת עזרא ונחמיה. כלומר את חג הסיגד הראשון קיימו עזרא ונחמיה. זו תחילתה של תקופת בית שני, בזמן השיבה של גלות פרס. החג מציין את הברית המחודשת עם האל לקראת החיים החדשים של השבים מגלות פרס. הקהילה האתיופית מתבססת על הפסוקים ה'-ו' פרק ח' בספר נחמיה.
זמנו של החג: חמישים יום אחרי יום הכיפורים, כ"ט בחשוון. זה מקביל לתנ"ך ש50 יום אחרי חג הפסח חוגגים את שבועות.
משמעות החג:
1. הסיגד מזכיר את מתן תורה בהר סיני כיסוד הברית עם אלוהים.
2. בחג זה מציינים את חידוש הברית ע"י הגולים שחזרו לירושלים בימי שיבת ציון
3. נאמנות לירושלים על אף הסבל שהקהילה הייתה שרויה בו במשך שנים.
4. חזרה בתשובה.
5. הסיגד אפשר פיוס בין אנשים- יצר תחושת אחדות ובטחון.
הכנות לחג: יום לפני החג מתכוננים כולם, מכבסים את בגדי החג, הכהנים היו שוחטים כבשים ופרות והכינו את הבשר לסעודה של סוף החג. כולם התאספו באחד הכפרים.
בבוקר החג אנשים ירדו לנהר, טבלו בו, לבשו את בגדי החג ונפגשו בכפר והתרכזו סביב "יצולות בית" (=בית כנסת, צלותה= תפילה) ומוציאים את "אורית" (=ספר תורה, מלשון אורייתא בערמית) ומניחים אותו על ראש של ילד קטן. כל הכפר מתחיל לצעוד לכיוון ההר.
מיקום: הסיגד = מקום ההילולה. הוא גבוה בהר, כאשר לילה טרם דואגים להגיע להר ולנקות את המקום, לגדר את האזור בקוצים או להציב שומרים. שתי סיבות למיקום:
1. מזכיר את מעמד הר סיני ונותן חוויה כאילו מעיין מעמד הר סיני ומתן תורה .
2. מקום גבוה הוא מקום טהור יותר.
מדוע אין אזכור באף קהילה יהודית אחרת לחג זה? אפילו שיש אזכור לחג בעזרא ונחמיה.
ישנם מנהגים שבמקורם הם לא יהודים אך הם מקבלים טעם יהודי.
"טעם המנהג" – דוגמא למנהג הגלחה (גילוח השיער בגיל 3). זהו מנהג יהודי כרגע.
"מקור המנהג" – לפי מחקרים, מנהג זה הוא פגאני – המצרים היו נוהגים בגיל 3 לגלח את ראשיהם ולהקריב לאלים שלהם. ביוון היו מקריבים את השיער לאל השמש (השיער כמו קרני שמש).
הקהילה האתיופית אומרת שמקור חג הסיגד הוא מספר עזרא ונחמיה אבל גם טעם המנהג הוא משם. לכן לא ברור למה החג לא מוזכר באף מקום. לפי מחקרים החג פשוט נעלם עם הזמן כי היה קשה לחגוג אותו במקומות שונים כי הוא היה מתקיים בחורף ולא היה אפשר לעלות לרגל, אבל באותו הזמן באתיופיה היה קיץ והם חגגו את החג שם.
יש שני הסברים:
1. טעם שונה מקור: בעצם האתיופית המציאו מאוחר יותר. המקור הוא אתיופי והטעם הוא עזרא ונחמיה. ולכן זה מסביר למה החג מופיע רק אצל האתיופים ולא בשאר קהילות אחרות. מקור הוא אינו שווה לטעם המנהג.
טעם = מקור: האתיופים מאמינים מבחינה היסטורית שהחג החל בתקופת עזרא ונחמיה. אם כך, נותרנו עם אותה שאלה
מוצאה היהודי של קבוצת ביתא ישראל

יש להדגיש שכיום אין בידינו מידע היכול לתת לנו תמונה ברורה בנושא של שאלת המוצא.הידיעות שיש ברשותנו אינן מאפשרות לקבוע בכלים מדעיים לבירור עובדתי ומוצק. בעיניין זה אמר הפרופסור מיכאל קורילנדי כמו שהקבוצה האתיופית לא יכולה להוכיח כי היא יהודית בקשר ביולוגי באותה מידה כך אף יהודי לא יכול להוכיח. חוקרים יהודי אתיופיה סבורים שאין מספיק עובדות לבחון האם באמת הקבוצה האתיופית היא קבוצה יהודית ביולוגית – עולם המחקר.
יש שני דגמים של חוקרים אשר חוקרים את הקהילה האתיופית.
דגם אחד של חוקרים נוטה לראות את הקהילה האתיופית כחלק בלתי נפרד מהקבוצות האתניות הפגאניות, אפריקה שחיות בתוך אתיופיה. ובעצם היא שוללת את הקשר היהודי הביולוגי של הקבוצה הזו.
איך הקבוצה הזו תסביר שעל אף שהיא נחשבת לוקאלית ומקומית הם בעצם יהודים.

הדגם השני של החוקרים הם נוטים לראות את הקבוצה הזו שנקראת "ביתא ישראל" כקבוצה פרטיקולרית. קבוצה שהיא זרה לאוכלוסייה האפריקאית. הם נוטים לראות את הקבוצה הזו כקבוצה יהודית עוד מתקופת שלמה המלך.
הקבוצה הזו אומרת שהאתיופים הללו היא קבוצה יהודית שזרה לקבוצה האפריקאית.
אחד הגרסאות של קבוצת חוקים זו אומרת שהם צאצאי יהודים מתקופת מלכת שבא.
מלכת שבא ויהודי אתיופיה
על פי המסורת שנמצאת במלכים פרק י'.
הקהילה היהודית האתיופית הם בעצם צאצאי מלכת שבא.
העדות הראשונה לכך – הפעם הראשונה שמישהו שומע זאת מפי הקהילה היהודית האתיופית, היה הנוסע הסקוטי בשם ג'יימס ברוס שהגיע לאתיופיה. במאה ה19.
העדות השנייה הייתה של שמואל בובא – מיסיונר נוצרי מאירופה שהגיע לאתיופיה וגם הוא שומע את גרסתם של יהודי אתיופיה.
מלכת שבא הגיע לבקר את המלך שלמה והיא מאוד מתרשמת מהמלך ומתפתח קשר רומנטי בניהם ונולד להם בן שנקרא מנליק. מנליק בא לבקר את שלמה המלך ובלילה הוא יוצר קשר עם אחד הכוהנים. הכהן מוציא לו את ארון הברית מבית המקדש ומלניק לוקח איתו את ארון הברית וחוזר לאתיופיה. על פי זה בעצם ארון הברית נמצא באתיופיה, בכנסיה. לא נותנים לאף אחד להיכנס לכנסיה הזו מחשש שישראלים ייקחו את ארון הברית.
נקודה מעניינת היא שכל אתיופיה רואה את עצמה קשורה איכשהו ליהדות. הסמלים והשמות ועוד דברים בחיי האתיופיים שמעידים על זיקה ליהדות. הכנסיה נמצאת ב"אקסום" באתיופיה.
עמוד 7 בחוברת
בפרק מלכים א פרק י' מסופר על המפגש בין מלכת שבא למלך שלמה והיא מאוד התרשמה ממנו. ושם טוענים שיש מפגש רומנטי. ואכן רשי מפרש חלק זה – פס' יג אשר נותן רמז לקשר הרומנטי שנוצר ביניהם.
"והמלך שלמה נתן למלכת-שבא את-כל-חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן-לה כיד המלך שלמה ותפן ןתלך לארצה היא ועבדיה."
בעצם לפי הפירוש של ראשי ניתן לראות ששלמה נתן למלכה כיד המלך ובנוסף לכך נתן לה עוד- את כל אשר חפצה. ובעצם רצונה הגדול ביותר של אישה הוא להביא ילדים לעולם. ראשי טוען כאן ששלמה נתן לה את כל אשר חפצה מבטא את הכמיהה שלה להביא ילד וזה מה ששלמה נתן לה.
ראשי האשכנזי אומר שכנראה היה קשר רומנטי.

עולה השאלה הכללית מאיפה מקור הצבע החום של האתיופים. כמקור האשכרוע – עץ בצבע חום שהיה רשום שצבע היהודים כצבעו.

תרגום נוסף מספר אסתר שמדבר על המפגש בין מלכת שבא ולשמה. גם שם מתואר רמז כשהוא מדבר על רגליה השיעורות כשהיא חשפה אותן בגלל שהיא חשבה שהיא דורכת במים.

בפירוש מהקוראן – גם שם היא חשבה שהיא נמצאת במים ומתואר שהוא מסביר לה שזה רצוף זכוכית. שם אין שום רמז. זהו דוגמא למקור שלא מראה רמז לקשר רומנטי בניהם.

בפירוש האתיופי – ישנו ספר "כברה נגסט" תפארת המלכים. זה ספר שנכתב ע"י זרם / מלכות הסולומונים. הוא מתאר את האירועים והמלחמות של המלך באותה תקופה. ערן הכהן תירגם את הספר משפת הדיגז (שפת קודש אצל אתיופים) לעברית. הוא תרגם גם את האורית.
פה ניתן לראות בצורה המפורטת ביותר את השתלשלות האירועים בין המלכה לשלמה ועל חלומו של שלמה שהשכינה עוברת לחבש. ואכן המלכה ילדה ובחלוף השנים הילד- מלניק הגיע לבקר את שלמה בישראל וכשחזר לחבש הוא חזר עם משלחת של יהודים יחד עם ארון הברית ל"אקסום" בירתה העתיקה של חבש. שם פיתחו את עבודת האלוהים והארון סימל בנוכחותו את מציאות אלוקי ישראל גם בארץ חבש.
שיעור 3
מלכת שבא ויהודי אתיופיה

יש סתירות בין החכמים (היהודים, הרבנים) לבין הסיפור האתיופי.
1. עמוד 8, פריט 14, בתקופת יושיהו המלך- הוא חי במאה ה5 לפנה"ס. נמצא ארון הברית בירושלים. הסיפור כברה ניגיסט מספר על ירידת ארון הברית לאתיופיה, (שקרה במאה ה9 לפני הספירה)– חובר במאה ה14 לספירה. יש סתירה כי הארון נלקח לאתיופיה במאה ה9 ומופיע בירושלים במאה ה5- לפי יושיהו.
– במסכת יומה (פריט 15), יש השערה שארון הברית נמצא תקופת חז"ל (70 אחרי הספירה) בבית המקדש. (כהן ראה רצפה מוזרה ושהלך לספר לחברו קיבל התקף לב ומת).
– במסכת הוריות (פריט 16), חז"ל מראים שארון הברית באמת נקבר בבית המקדש- מישהו ראה
– הרמב"ם אומר שארון הברית גנוז מתחת להר הבית ויוישיהו גנב אותו כי הוא רצה להציל אותו מחורבן בית המקדש.
ע"פ הסתירה והפרשנויות לסתירה, המסורת האתיופית בכברה ניגיסט, ארון הברית ירד לאתיופיה במאה ה9 לפנה"ס, במסורת היהודית (הרבנית), ארון הברית עדיין (עד היום) נמצא או גנוז מתחת להר הבית.
תשובה לסתירה:
1. פרופ' חגי ארליך טוען שמהסיפור האתיופי, ישנה מגמה ברורה שמשפחת המלוכה היא מזרעו של שלמה המלך. כלומר, לדעתו הסיפור האתיופי איננו משקף אמת היסטורית אלא זה חיבור שחיברו אותו במאה ה14 על מנת לקבל הכרה מקבוצות שונות למלכות הסולומונים (1270-1973)
שיעור 4: 05.12.2012
שבט דן ויהודי אתיופיה
יש טענות של הקהילה האתיופית נגד הממסד הרבני בטענה שהוא לא מכיר בהם כיהודים.
דבר זה אינו נכון מפני שמי שפסק שהם יהודים היה הממסד הדתי, ולעומת זאת הממסד החילוני לא דחף להכיר בהם כיהודים.
הרב עובדיה יוסף שליט"א (שיוודא לימים טובים ארוכים) פסק ב1973 שאתיופים הם יהודים, ששייכים לשבט דן. עד אז לא הכירו בהם כיהודים והם לא יכלו לבוא לארץ ישראל ולממש את הזכות של חוק השבות.
עד 1973, אתיופי שהיה בארץ גורש חזרה לאתיופיה. אחרי הפסיקה של עובדיה יוסף לא גורשו אך לא הוכרו בהם כזכאים לחוק השבות.
1975 – המדינה מכילה את חוק השבות על יהודי אתיופיה.

עמוד 17, מקור 47:
פאלשים – פלס, זר, פולש.
לפי עמוד 12, מקור 29, ב1488, מספר רבי עובדיה בר טנורא, על שני שחורים מעט שפגש, שמספרים שהם שייכים לשבט דן.
עמוד 15- מקור 1, הרדב"ז, שחי באותה תקופה אומר, שיהודי ממצרים, שקנה פאלשים (אתיופי עבד שאמר שהוא יהודי), האם קיים מצוות פדיון שבויים או קנה עבד? האם למעשה האתיופי יהודי או לא. הרדב"ז פוסק שאתיופים הם משבט דן, ומוסיף- "בלי ספק" ושהם יהודים. אי אפשר להשוות אותם לקראים (יהודים שמאידיאולוגיה מאמינים רק בתורה שבכתב, ובחרו להתעלם מבחירה מהתורה שבע"פ). האתיופים עשו את הדברים שכתובים בתורה בתוך בחירה, כי לא היו ביניהם חכמים שיכלו לפרש אותם.
הרדב"ז נשען על מקור אחר. במאה ה9 לספירה (תקופת הגאונים) יש סיפור על אלדד הדני, נוסע מסתורי שמגיע יום אחד לעיר קירואן (תוניס של היום). טען שהגיע מכוש ושהוא נצר לשבט דן. התושבים שולחים מכתב לרב צמח גאון ומספרים לו את המקרה. צמח גאון (עמוד 9, מקור 19) מאשר כעובדה היסטורית את הסיפור של אלדד הדני. צמח גאון מוכיח את דבריו מהפסוקים מהתנ"ך – כשאנחנו רואים בגלות סנחריב (הגלה את 10 השבטים) שבט דן לא מוזכר בין השבטים שהוגלו, והוא מניח ששבט דן גלה מעצמו כפי שמספר אלדד הדני.
רש"י ו רד"ק משתמשים ומאשרים בפסיקותיו של אלדד הדני. רואים בו כאישיות רצויה ואמינה. לעומת זאת אבן עזרא והראש (רבנו אשר) רואים באלדד הדני אישיות הזויה שכל סיפורו המציא מדעתו. אישיות לא אמינה כלל.
עולם המחקר: אברהם אפשטיין, בהתייחסותו לסיפור של אלדד הדני, רוב הסיפורים בדויים והזויים.
אין כלים שאפשר לשייך את אלדד הדני ליהודי אתיופי. חוץ מהסיפורים לא ניתן להסיק על היותו אתיופי

שייכות אלדד הדני (לפי בית"א ישראל)
א. דיבר עברית עילגת.
ב. מנהגים יהודיים ברוח חז"ל – המנהגים שהוא הביא היו בסגנון תלמודי, קרובים לרוח חז"ל (תפיסה תלמודית), ולא לתפיסה המקראית שמחוברת יותר לקהילת אתיופיה.
ג. יהודי אתיופיה דומים וקרובים לדת הקראית. אלדד הדני לא מוזכר בהקשר דת זו. (חדב"ז).

סיפורי אלדד הדני נותרו עדיין במעטה אגדי המקשה לדלות יסודות של אמת עובדתי. אך נשארת שאלה בנוגע לזיקה שלו ובנוגע לקשר שלו ליהודי אתיופיה. אין ספק שלהופעה שלו במאה ה9, היו השלכות רבות בנוגע לאתיופים עצמם ול10 השבטים האבודים. כלומר, הוא הצית מחדש תקוות אצל היהודים לשאול 10 השבטים קיימים בעולם.

שיעור 5: 12.12.12
צאצאי גרים
ישנם חוקרים החושבים שקבוצת ביתא ישראל מוצאה משבט אגאו Agow , כלומר שחוקרים הללו אינם רואים את ביתא ישראל כצאצאים ישירים של יהודים.
לפי החוקר אדוארד אולנדרוף הם צאצאי קבוצות מקומיות אשר בתקופת מלכות אקסום (שם יש את ארון הברית) התנגדו להמרת דתם לנצרות. האתיופים הם פגאנים.
לפי סטיבן קפלן – שמסכים עם אולנדרוף, טוען שהאתיופים התנצרו אך בעקבות סכסוך שהיה בתוך העולם הנוצרי בראשית המאה ה15, קבוצה אחת מהקבוצה הנוצרית פרשה מהנצרות והקימה קבוצה הומוגנית עצמית.
כל החוקרים מסכימים שהיה קיום יהודי באתיופיה והקיום היהודי באפריקה השפיע על כל העולם האתיופי, ולכן לדעת אולנדורף הסממנים היהודים שיש לאתיופים הם פרי השפעה של אותה קבוצה יהודית שהייתה פעם.
ראיות לזיהוי האתיופים כקבוצה לא יהודית:
• דימיון פיזיונומי (פיזי אנטומי), הם דומים מאוד לאוכלוסיה המקומית ולא לאוכלוסיה היהודית.
• סטיבן קפלן טוען שבספרי ההיסטוריה של אתיופיה אין אזכור לקבוצה יהודית (ביתא ישראל) לפני המאה ה15. כלומר הם לא היו קיימים לפני המאה 15 והם צאצאי גרים.

קושי בטענות קפלן ואולנדורף:
• הדימיון הפיזיונומי לא שיקול מפני שברור שכל אדם דומה לסביבה שבו הוא גר.
• לגבי האזכור של ביתא ישראל, זה שהם לא הוזכרו בספרי ההיסטוריה של בני חבש, זה לא אומר שהם לא היו קיימים. יכול להיות שהיו קיימים אבל לא כתבו עליהם. (דוג' לתפילין, שלא מוזכרות בתורה- אין אזכור בתורה על הנחת תפילין).
• כולם מסכימים על נוכחות יהודית באתיופיה. עמ' 11 מקור 24, ישעיה מנבא אחרית הימים ואז קיבוץ גלויות מכל העולם גם מארץ כוש. מוזכרים יהודים בארץ כוש, למה לא לטעון שהאתיופים הם שארית הפליטה מארץ כוש?
כיום, כל ההשערות לגבי מוצאה של הקהילה לא מספקים לנו מספיק מידע שיכול לספק תמונה ברורה בנושא זה. כלומר אי אפשר לקבוע בכלים מדעיים בבירור ובמוצק את מוצא הקהילה. באתיופיה היה את שבט דן. במהלך השנים חברו אליו שבטים נוספים, אך במקור זה שבט דן.

שיעור 6: 19.12.2012
קשרים ראשוניים בין ביתא ישראל ליהדות התפוצות
עמ' 52 בספר של כבודו.
המפגש הראשוני בין יהדות אתיופיה לעולם היהודית מתרחש במחצית השנייה של המאה ה19. עד למחצית המאה ה19, ליהודי אתיופיה לא היה מגע עם יהודים אחרים בעולם. הם לא היו מודעים לקיומה של תפוצה יהודית באתיופיה. 2 גורמים להתעניינות יהודי אירופה בקהילה האתיופית:
1. באופן אירוני, הופעת המיסיון הפרוטסטנטי באתיופיה (הגיעו לאתיופיה מיסיונרים פרוטסטנטים ופעלו בקהילות היהודיות על מנת להמיר את דתם). בין הפעילים המיסיונרים היו שני יהודים מומרים (שטרן ורוזנטל) שידעו איך לגרום ליהודים להתנצר. לימים המתנצרים יקראו "פאלשים".
למיסיונרים היה כתב עת באירופה, שבו העבירו את המתרחש באתיופיה. שטרן פרסם כתבה על פעילות ההתנצרות המיסיונרית, בקרב הקהילה היהודית באתיופיה. כתב זה הגיע לקהילה היהודית באירופה ששלחו נציג לאתיופיה בכדי למנוע את תהליך ההתנצרות. השליח- פרופ' יוסף הלוי, היה היהודי הלבן הראשון שהגיע לאתיופיה.
2. באותה תקופה הגיעו לישראל שני יהודים שחורים מאתיופיה (דניאל בן חנניה, ומשה). אחרי כמה שנים של שהייה בארץ, הם חוזרים לאתיופיה. פעילותם בארץ גרמה להתעניינות בקרב היהודים בארץ.

מפנה דרמתי של היהדות בעקבות חורבן בית המקדש השני

על פי המרצה ישנם שלושה ארועים מכוננים בהיסטוריה של העם היהודי:
1. מעמד הר סיני – התגלות אלוהים ומתן תורה.
2. חורבן בית שני.
3. הקמת מדינת ישראל.

בספר בעמוד 60-64 (למבחן)
חורבן בית המקדש השני הביא איתו משבר רוחני עמוק בכל שכבות הציבור היהודי. על פי השמועות/הידיעות שבידינו עוה תמונה כי עם ישראל היה נתון ברגשות צער עמוק שהתבטא במבוכה, חוסר אונים, דיסאורינטציה. עד כדי כך שאחרי החורבן שורר שם יאוש גדול ומוחלט והיו כאלה בתוך העם שהטילו ספק בהמשך קיומו של העם היהודי.
עמוד 20 פריט 55
כל המתואר בשיעור, הקהילה היא מחוץ למגרש, היא אינה מושפעת מהארוע.
רבי יהושע פונה לפרושים ואומר להם אם אתם אינכם אוכלים בשר ואין שותים יין מפני שזה מזכיר לכם את בית המקדש אז גם אינכם יכולים לאכול ענבים תאנים כי זה מזכיר ביכורים, אינכם יכולים לאכול עקב עצרת הלחם וגם לא לשתות מים בגלל טקסים שעשו עם מים בחג סוכות. בעצם הוא מנסה להגיד להם שבית המקדש סובב סביב כל תחומי החיים של האדם ואם אתם במצב של יאוש אז בעצם אין לכם שום המשך קיום. לכן רבי יהושוע אומר שלהתאבל באופן מוחלט לא אפשרי וגם לא להתאבל זה בלתי אפשרי ועל כן הוא מציע שאת החיים נמשיך כרגיל אבל לבצע במהלך החיים דברים לזכר בית המקדש, הוא נותן דוגמא: אדם בונה את ביתו (למרות החורבן) ועם זאת משאיר זכר לבית המקדש – חלק לא מטויח שבו כתוב "אם אשכח ירושלים תישכח ימיני…".
דבריו של רבי יהושוע הם רק אחד מן הגילויים לתהליך שיקומו של העם היהודי והעמדת סדרי חייו על יסודות חדשים.

מקומו של בית המקדש בחיי העם
א. המערכת הדתית – חורבן הבית בא כמהלומה אדירה על המערכת הדתית שבתוכה חי ופעל היהודי. בית המקדש נתפס בתודעת העם כמקום שבו מתכפרים בו עוונותיהם של בית ישראל. המקום היחיד שבו אני חוטא יכול לכפר על מעשיו. עם החורבן נוצר חלל שבו אין כל אפשרות לכפר על עוונות. אולי ביטוי לכך אפשר למצוא במשפט שאמר אחד מחכמי המשנה: "מיום שחרב בית המקדש נפסקה (נוצרה) חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים". משמע, שחורבן בית המקדש זה כאילו הביאו חומת ברזל ופורשים אותה מעל העם היהודי ואין יותר קשר בין העם לאלוהים. יותר מיזה הדעה הייתה כי טרם החורבן העולם עומד על 3 יסודות: העבודה (עבודת קורבנות), גמילות חסדים, תורה. בעצם אחד היסודות שעליהם עומד העולם אינו קיים – העבודה.
ב. ליכוד העם – בית המקדש שימש כמקום חשוב בליכוד הלאומי של עם ישראל – עלייה לרגל. תפילה במיניין. כל אחד יוצא "מהפינה" שלו ושם כולם נפגשים יחדיו. מצוות מחצית השקל – כי חצי ועוד חצי זה שלם, כל אחד נותן חצי ונהיה שלם כולם ביחד.
ג. הפעילות הפוליטית – המלוכה, הכהונה היו סביב בית המקדש.
ד. הסנהדרין – בית הדין הגדול שישב בירושלים. הסמכות המשפטית המחוקקת העליונה באותה תקופה.
תופעות שמתרחשות לעם לאחר החורבן
הקשחת העמדה נגד השלטון- קבוצות יהודיות שמרדו במלכות הרומית.
נטישת היהדות מתוך יאוש.
התחקות הדת הנוצרית – יהודים פרושים שעברו לדת הנוצרית.
קרבה לעולם ההלניסטי, רומי ולתרבות שלו.
פנייה לתנועות מיסטיות.
סגפנות והתנזרות מחיי העולם הזה.
ירידה מארץ ישראל.
ניתוק קשרי היהודים בתפוצה עם ארץ ישראל.

רבן יוחנן בן זכאי המכונה גם ריב"ז (היה חז"ל). אחרי החורבן ריב"ז היה ה"הרצל" של היהודים באותה תקופה. הוא היה דמות יהודית מרכזית בעולם היהודי בתקופה. ישנה אגדה המספרת כי ריב"ז פוגש נספח הבכיר האחראי על המזרח התיכון ואומר לו "שמעתי שאתה הולך להתמנות לקיסר של רומא" הוא מבקש ממנו טובה בתמורה לנבואה (ערב לפני חורבן בית המקדש), אחרי החורבן אני רוצה את העיר יבנה וחכמיה. ואכן כעבור תקופה הנספח הופך קיסר וריב"ז מקבל שלטון יהודי על העיר יבנה. " ביבנה יסדתי את העולם היהודי". יהודי שחי טרם חורבן בית שני והיה מגיע ליבנה 200 שנה אחרי החורבן הוא לא היה מזהה את היהדות, משמע אין זו אותה יהדות טרם החורבן, היהדות קיבלה תפנית רבה באחריות ריב"ז.
התאוששות האומה היהודית הייתה תלויה בהחדרת שני רעיונות לתודעה היהודית:
א. יש קיום לעם ישראל גם ללא בית המקדש.
ב. אפשר למלא את החלל הריק שנוצר.

שיעור 2.1.13
מיהדות מקראית ליהדות תלמודית
העולם היהודי אחרי החורבן עבר מיהדות מקראית לתלמודית. היום העולם היהודית מעוגן בתפיסה תלמודית. זה בא לידי ביטוי בכמה דברים:
1. ישנם דפוסים חדשים לעבודת האל (עמ' 21: 56). לא צריך לזבוח ולהקריב קורבנות אלא אפשר לחיות ללא בית המקדש, ולעשות גמילות חסדים. יש קיום לאומה היהודית גם ללא בית המקדש. יש אנשים שהרגישו שהקשר בין העם לה' ניתק בעקבות חורבן הבית. רבי יוחנן אומר שבית המקדש היה רק מקשר.
עפ מקור 57: בבית המקדש הטילו את הלולב (4המינים) במשך 7 ימים, ומחוץ לבית המקדש רק יום אחד. אחרי החורבן ר' יוחנן אמר שבית הכנסת ייחשב כמו בית המקדש ויטילו שם את 4 המינים גם 7 ימים כמו בבית המקדש.
מקור 58: לפני החורבן היה מותר לתקוע בשופר בשבת רק בבית המקדש, אחרי החורבן החליט יוחנן שמותר לתקוע בכל בית כנסת בשבת. אבל היום עדיין אסור לתקוע בשופר בשבת כי זה היה גורם לאנשים לטלטל בשבת (להסתובב עם השופר בשבת).
מקור 59: בזמן בית המקדש גר שמתגייר היה צריך לעבור 3 שלבים (ברית, טבילה במקווה, להקריב קורבן). אחרי החורבן הנהיגו מנהג שבמקום קורבן הגר נותן כסף לבית המקדש העתידי (האמינו שהוא עתיד להבנות מחדש).

2. מיהדות פלורליסטית (הרבה דרכים להלכה) ליהדות נורמטיבית (שיש רק דרך אחת):
מקור 60: לפני חורבן בית המקדש ההלכה יכולה להיות או מבית שמאי או מבית הלל. בוחרים אחד- לא משלבים בין החוקים של שני הבתים. בפריט 86 עמ' 26 סותר טענה זו ואומר שאחרי חורבן הבית החליטו שהולכים רק בדרך בית הלל. מי שהולך בדרך בית שמאי אין לו מקום בעולם הבא.