התיישבות עולי תימן בירושלים בתקופת העלייה הראשונה

מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2021
מספר מילים 6400
מספר מקורות 22

תקציר העבודה

תוכן העניינים
מבוא 3
פרק א': יהודי תימן בסוף המאה ה-19 5
ההיסטוריה של יהודי תימן 5
נישואין וגירושין 6
מעמדם המשפטי של היהודים ביחס למוסלמים 7
מס הג'זיה שהוטל על היהודים 8
הקהילות החשובות 8
יהודי תימן במאה ה 19 11
יחסיהם עם המוסלמים 11
חיי הרוח בקהילה 12
פרק ב': עליית "אעלה בתמר" 13
העלייה 13
מניעי העלייה 14
המשך גל העלייה – העלייה מצפון תימן 16
פרק ג': קשיי ההתיישבות עולי תימן בירושלים בתקופת העלייה הראשונה 19
ההתיישבות בירושלים 19
ההתיישבות בכפר השילוח 21
פרק ד': יחס היישוב הוותיק לעולים מתימן 23
יחסים חברתיים וכלכליים 23
דיור 25
מחלוקות דתיות 26
סיכום 28
ביבליוגרפיה 32

מבוא
תקופת העלייה הראשונה היא התקופה שבין השנים 1881-1904, שבה עלו לארץ ישראל כ-25 אלף יהודים, בעיקר מרוסיה ומרומניה. גם לפני עלייה זו עלו יהודים לארץ ישראל, אבל עלייה זאת נקראת "עלייה ראשונה" כי לראשונה הגיעו עולים ממניעים לאומיים.
השלטונות העות'מאניים זיהו כבר בנובמבר 1882 את גל העלייה היהודית לארץ ישראל. הם הבינו מראשית שנות השמונים, את היותו חלק מתוכנית לאומית יהודית מקיפה. ועל כן, פעלו לצמצם את אפשרויות הכניסה לארץ ליהודים. ההגבלות הוטלו, למרות היתר של הסולטאן להתיישבות יהודים שניתן בפגישתו עם שני נציגים מיהדות רומניה במאי 1882, ושתדלנים נוספים. היקף העלייה הצטמצם עקב ההגבלות והקשיים שבהם נתקלו העולים.
בראשית התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל כ-26,000 נפש. בסיומה, נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ כ-55,000 נפש.
עליית אעלה בתמר הוא כינויה של עלייה של יהודים מתימן אשר עלו לארץ ישראל בשנים תרמ"א-תרמ"ב (1881) במסגרת העלייה הראשונה. העולים קישרו את עלייתם עם הפסוק "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר" (שיר השירים, ז', ט'), משום שהמילה "בתמר" היא שינוי סדר האותיות של תרמ"ב. מקור הכינוי בציון השנה במכתב שכתב ר' יחיא צארום, מראשי שיירת העולים הגדולה הראשונה שיצאה מייד לאחר חג הסוכות תרמ"ב (אוקטובר 1881), אל ידידו ר' יחיא קאפח בצנעא, לאחר שהמושל התורכי עיכבם במשך חודשים רבים בחודידה (Al Hudaydah) ולא יכלו להמשיך בדרכם לא"י.
עולי תימן הגיעו ברובם לירושלים, אולם סבלו בה מחסור ועוני רב. לעומת אנשי היישוב הישן בירושלים שהתנכרו להם וחשדו ביהדותם, נחלצו לעזרתם היהודים הספרדים בירושלים ונוצרים מן המושבה האמריקנית בירושלים, שסייעו להם בדיור ובמזון. בסיוע חברת "עזרת נידחים", שהוקמה ביוזמתו של דב פרומקין, נבנו לעולים בתים בכפר סילואן (כפר השילוח) ובשכונות משכנות ישראל ונחלת צבי. חלק מהעולים השתקע ביפו וגם שם נבנו להם בתים.
שאלת המחקר היא: כיצד נקלטו עולי תימן בירושלים בתקופת העליה הראשונה ומה היו הקשיים בהם נתקלו העולים? כיצד נתפסה עלייתם בעיני היישוב הוותיק?