טהרת המשפחה – סיכום מצויין לבחינה /קורס

הסיכום מבוסס על דף המיקוד למבחן ועל שחזורים משנים קודמות.

דיני נידה מופיעים בשתי מערכות:
1. טומאה וטהרה
2. עריות
הם תקפים היום משום שמופיעים בעריות. שהרי רוב ענייני הטומאה והטהרה רלוונטיים רק לתקופת בית-המקדש.
אולם, דיני עריות לא תלויים בזמן ובמקום, ותקפים תמיד.

7 נשים שיוצאות בלא כתובה:
נשים העוברות על דת משה ודת יהודית.
דת משה = מספר סוגיות נבחרות מהתורה.
דת יהודית = מספר סוגיות נבחרות מדרבנן או נורמות חברתיות שאינן פסיקות של דרבנן.

ואלו הן:

הארבע הראשונות מדת משה:
1. נותנת לו לאכול פרי לא מעושר.
2. שוכבת איתו כשהיא נידה (והוא חושב שהיא לא).
3. מגישה לו לחם שלא עבר הפרשת חלה.
4. נודרת נדרים ולא מקיימת (זה מראה שלא אכפת לה מהילדים שלה, כי בעבר הייתה תפיסה ש"בעוון נדרים בנים מתים").
היתר מדת יהודית:
5. יוצאת עם שיער פרוע (בגילוי ראש).
6. טווה בשוק – אישה העובדת בשוק (מכינה חוטים מצמר) ובזמן עבודתה, רואים לה את הזרועות (לפי דעה אחת) או את איבר-המין (לפי דעה אחרת).
7. מדברת עם כל אדם (מפלרטטת).
אבא שאול מוסיף: המקללת יולדיו בפניו – מקללת את הורי הבעל ליד הילדים.
ר' טרפון מוסיף: הקולנית – מי שמשמיעה קולה על עסקי תשמיש או בשעת התשמיש והשכנים שומעים.
"לא יישא אדם מעוברת ומיניקת חברו…"
אסור להתחתן עם אישה בהיריון או עם אישה שמניקה.
כיוון שאם היא תיכנס שוב להיריון, החלב ייפסק – ולתינוק לא יהיה מה לאכול והוא ימות ח"ו (בעבר לא היו תחליפי חלב-אם).
"שלוש נשים משמשות במוך…"
3 מצבים בהם רצוי למנוע היריון, ע"י החדרת מוך (בד קטן) וחסימת הנתיק (סוג של אמצעי מניעה…):
1. קטנה – ילדה נשואה בגילאי 11-12. כי יש סכנה לחייה אם תיכנס להיריון.
2. מעוברת – כי הזרע החדש עלול לפגוע בעובר הקיים (כך חשבו בעבר).
3. מניקה – כי אם תתעבר, ייפסק לה החלב, והתינוק ימות מרעב, ח"ו.

מערכת העריות
העריות מהתורה:
1. הורים
2. אחים
3. נכדים
4. אחים למחצה
5. דודות (גם אשתו של דוד נחשבת דודה)
6. כלתך (אשתו של הבן שלך)
7. אישה וביתה (אל תהיה עם שתיהן)
8. אישה ואחותה (אל תהיה עם שתיהן)
9. אשת איש
10. אישה נידה (גם אם אין לכם כל קשר משפחתי)
11. זכר
12. בהמה

כתוב שאסור לסבא להיות עם נכדתו, אך לא כתוב שאסור לסבתא להיות עם הנכד שלה, כי זה לא נפוץ במציאות.
דוד ואחיינית מותר, אך דודה ואחיין אסור.
מה פשר השוני?
כי בעבר נישואי דוד ואחיינית נחשבו לנורמליים ואף למכובדים.
"ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה אמך היא"
"אמך היא" = אשת אביך, אפילו אם אינה אמך, כבד אותה כאילו היא אמך – והיא אסורה עלייך.

משכב זכר
נחשב לגילוי-עריות ואסור מהתורה.
רק על משכב זכר נאמר "תועבה". למה רק על זה ולא על שאר העריות?
המדרש: כי זה מעשה שאפילו בהמות לא עושות בדרך-כלל.

משכב נקבה – אישה עם אישה
לא כתוב במפורש בתורה, אך חכמינו למדו זאת מהפסוק "כמעשה מצרים לא תעשו" – במצרים נשים נהגו להתחתן עם נשים.
הכינוי שלהן: "נשים מסוללות".
על-אף שזה מעשה אסור:
– לא מלקים עליו (כי אין כאן מעשה ביאה)
– אישה מסוללת לא תיאסר על בעלה (כי אין כאן זנות)
אבל:
-ראוי לתת להן מכת מרדות
– ראוי שהבעל יקפיד שאשתו לא תהיה בחברת נשים שידוע שהן מסוללות

שניות לעריות
חז"ל מרחיבים את איסורי התורה על-מנת להציב סייג להם, ולמעשה חוסמים כל אפשרות להתחתן בתוך המשפחה, למעט:
1. דוד ואחיינית
2. בני-דודים

האיסורים שנוספו הם (לא צריך לדעת בע"פ):
1. אם אביו (סבתא)
2. אם אמו (סבתא)
3. אם אבי אביו (סבתא-רבתא)
4. אם אבי אמו (סבתא-רבתא)
5. אשת אבי אביו (אשתו של סבא)
6. אשת אבי אמו (אשתו של סבא)
7. אשת אחי אביו מאם
8. אשת אחי אמו מאם או מאב
9. בת בת בנו (נינה)
10. בת בת בתו (נינה)
11. בת בן בנו (נינה)
12. בת בן בתו (נינה)
13. בת בת בת אשתו (נינה של אשתו)
14. אם אב אם אשתו
15. אם אב אבי אשתו
16. כלת בנו (אשתו של הנכד שלך)
17. כלת בתו (אשתו של הנכד שלך)
ולדעת ראשונית גם:
18. אשת אבי אביו מאב או מאם (אשתו של סבא שלך)
19. אחות אם האם (אחות של סבתא שלך)
20. אשת חמיו
21. אשת חתנו

קרבה לעריות
התורה לא אסרה רק קיום יחסי-מין עם העריות, אלא גם קרבה אליהם.

אבות דרבי נתן: אסור לאישה נידה לגלות גילויי קרבה לבעלה ולהתקשט בימי נידותה.
ר' עקיבא חולק: אין שום בעיה שתתקשט, כדי שלא תימאס בעיני בעלה.

ר' פדת: התורה לא אסרה קרבה, אלא רק את המעשה עצמו (דעתו לא התקבלה).

סיפור: אמורא היה מנשק את אחותו על החזה בכל יום כשהיה חוזר מבית-המדרש. כשנשאל איך הוא מרשה זאת לעצמו, השיב שהוא יודע שלא יחטא.

סיפור: רב היה מרכיב את הכלה על כתפיו. טען שהיא כ"קורה" בעיניו, שהוא לא מסתכל בה.
ר' יונתן: מותר להסתכל על הכלה כמה שרוצים, כי כך היא מתחבבת על בעלה שיראה שכולם מסתכלים עליה (דעה זו לא התקבלה להלכה).
אסור לאח לגור עם אחותו באופן קבוע באותו חדר או בבית שרק שניהם גרים בו.
הרמב"ם: אסור לחבק, לנשק ולהתקרב מתוך תאווה, משום "לא תקרבו לגלות ערווה" = לא תתקרבו לדברים המביאים לגילוי-ערווה.

הרחקה מהעריות
משנה תורה:
הלכה ב': חשוד על העריות = מי שקורץ בידיו וברגליו לאחת העריות או, רומז בעיניו, צוחק איתה, מקל איתה ראש, מריח בשמים שעליה או מביט בשערה וביופיה. אפילו אם מסתכל באמצע הקטנה שלה, אך מתכוון ליהנות מזה.
מגיע לו מכת מרדות.

הלכה ג': מותר להסתכל על פנויה למטרת נישואין, בין אם היא בתולה ובין אם היא בעולה, כדי שיראה האם היא נאה בעיניו. זה לא רק מותר – אלא ראוי וצריך לעשות כך!
אבל אסור להסתכל דרך זנות, שנאמר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה".
הראב"ד חולק ואומר שאם חכם רוצה לשאת אישה, ייקח איתו מישהו מ"עם הארץ" שיבדוק את הבחורה, שלא החליפו אותה וכו', אלא אם זה לא דרכם של תלמידי חכמים לעשות כך באותו מקום.

הלכה ד': מותר לאדם להסתכל על אשתו במבט מיני כשהיא נידה, ואפילו כשהיא ערומה, כי אפילו שהיא אסורה לו באותה רגע, היא תהיה מותרת לו בעוד זמן מסוים, וסביר להניח שלא ייכשל בך. אבל אסור לו להקל ראש איתה כשהיא נידה, שלא יתרגל לעבירה.
הראב"ד חולק ואומר שאסור להסתכל באיבר מינה ("מקום ההסתר שלה").

הלכה ה': אסור להשתמש באישה כלל, בין אם היא קטנה או גדולה, שפחה או משוחררת – כדי שלא יבוא לידי הרהור. "שימוש" = רוחצת ידיו ורגליו, מציעה את המיטה בפניו ומוזגת לו כוס (יש האומרים יין). לאף אישה אסור לעשות זאת, מלבד אשתו.
ואין לשאול בשלום אישה זרה בכלל, אפילו לא ע"י שליח!

הלכה ו': אסור לחבק ולנשק אחת מן העריות, בין גדולה בין קטנה, אפילו אם אין בזה תאווה או הנאה כלל (נניח, אח שמנשק את אחותו). חוץ מהאם לבנה והאב לביתו – זה מותר.

הלכה ז': לאב מותר לחבק ולנשק את ביתו, ואפילו לישון איתה "בקירוב בשר" (עירומים). כנ"ל מותר לאם עם בנה.
כל זאת רק אם:
1. הילדים עוד לא הגיעו לבשלות מינית – עוד לא צמחו שדיים ושיער ערווה.
2. הבת או האם אינן מתביישות להיות עירומות.
אם אחד מהתנאים התקיים – אסור.

הלכה ט"ז: אסור לאדם להיכנס לבית-המרחץ עם אביו, גיסו (בעלה של אחותו) או תלמידו, זאת מפאת כבוד.
אם הוא צריך להיכנס עם תלמידו – מותר.
יש שנהגו שגם שני אחים לא ייכנסו יחד לבית-המרחץ.
הלכה י"ז: אסור לבנות ישראל ללכת פרועות ראש בציבור.
אסור לאישה ללכת בשוק כשבנה אחריה, גזירה שמא אנשים רשעים יחטפו את בנה הקטן, כדי שהיא תלך אליהם להחזיר אותו, והם יתעללו בה.

הלכה י"ח: אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. לכן, אסור "לדוש מבפנים ולזרות מבחוץ", כלומר, לשכב עם האישה, אך לגמור מחוץ לגופה. אסור גם להתחתן עם ילדה קטנה שעוד אינה יכולה ללדת.
מי שמאונן ומוציא זרע לבטלה, זה איסור גדול, והעושה זאת צריך לשבת בנידוי, כי הוא נחשב שהרג נפש: "ידיכם דמים מלאו".

הלכה כ': אסור להסתכל בבע"ח כשהם מזדווגים, אך למרביעי בהמות מותר אפילו להכניס "כמכחול בשפופרת" (להכניס את איבר-המין הזה לאיבר-המין ההוא), כי הם טרודים במלאכתם, אז לא יבואו לידי הרהור.

הלכה כ"א: אסור לאדם להסתכל על נשים כשהן מכבסות (כמו בעבר, בגיגית או בנהר).
אסור אפילו להסתכל בבגד צמר של אישה שהוא מכיר, כי זה עלול להביא אותו לידי הרהור.

איסור ייחוד עם העריות
ייחוד = להיות באותו חלל עם אחד מעריות התורה (ועם פנויה, כמו שגזרו בהמשך), כשאף אחד לא יכול להיכנס ו/או לראות אותם.

ייחוד לא יתקיים במקרים הבאים:
1. אם מישהו יכול להיכנס ו/או לראות.
2. אם יש בחדר לפחות 2 אנשים מכל מין – 2 בנים, 2 בנות (יש לגבי זה דעות שונות – יש
הטוענים 3 מכל מין וכו').

הלכה א': אסור לאדם להתייחד עם ערווה מהעריות, בין אם היא זקנה ובין אם היא ילדה, כיוון שזה עלול לגרום לגילוי-עריות.
איזה ייחוד מותר? אם עם בנה, אב עם ביתו, בעל עם אשתו הנידה, חתן אחרי שבעל את אשתו לראשונה.

הלכה ב': אין איסור להתייחד עם בהמות וכן אין איסור לגבר להתייחד עם גבר, כיוון שישראל לא נחשדו בשני האיסורים האלו. אבל אם הוא בכ"ז התרחק מהם – זה משובח.

הלכה ג': בעקבות חטא אמנון ותמר, גזר דוד המלך ובית-דינו על האיסור להתייחד עם פנויה (שהיא הרי לא עריות).
ומי שמתייחד עם פנויה, אפילו אם היא גויה, מכים הן את הגבר והן את האישה מכת מרדות ומכריזים עליהם.
על אשת-איש לא מכריזים ולא מלקים, כדי שלא להוציא לה שם שהיא זנתה ואז יגידו על ילדיה שהם ממזרים.

הלכה ד': מותר לאישה להתייחד עם גבר, אם אשתו גם בחדר – כי אשתו שומרת עליו. אבל זה רק לגבי יהודים!
לאישה יהודייה אסור להתייחד עם גבר גוי, גם אם אשתו הגויה בחדר – כי זה לא מחייב שהיא משמרתו. אין לה בושה. יכול להיות שבכל-זאת יקרה ח"ו משהו.
הלכה ח': אסור לאישה להתייחד אפילו עם גברים רבים, עד שתהיה אשתו של אחד מהם.
כמו כן, אסור לגבר להתייחד עם נשים רבות.
גברים רבים ונשים רבות ביחד – אין בעיה של ייחוד.
הלכה י"ב: אישה נשואה שבעלה נמצא בעיר, אין בעיה שתתייחד עם גבר, כי אימת בעלה עליה. אבל אם מדובר בגבר שמכיר אותה מילדות או שהייתה להם קרבה כלשהי, אסור.

ממזר
הגדרה – ילד שנולד כתוצאה מגילוי-עריות (ביאה שחייבים עליה כרת), למעט ילד של אישה נידה – ילד זה אינו ממזר ואין לו כל בעיות ייחוס, אך הוא נקרא "בן הנידה".

איסורי חיתון (לא יודעת אם צריך למבחן):
סוג הנישואין ישראל ועריות ישראל ונוכרי זוג לא נשוי
תופסים / לא לא לא ללא נישואין
מעמד הבן ממזר תלוי באם כשר

נישואין אסורים שיש להם תוקף: כהן + גרושה / חללה / זונה
הנישואין תופסים, הבן שייצא מהם ייחשב "חלל" וייפסל לכהונה.

דין פנויה ואיסור זנות:
הזנות
לפני מתן-תורה – מותרת לכולם
לאחר מתן-תורה נאסרה לישראל

למדנו שלשכב עם אישה נשואה או עם אישה נידה זה גילוי-עריות, אך מה לגבי אישה פנויה שטבלה במקווה? היא לא נשואה ולא נידה, אז האם מותר לשכב איתה?
בויקרא י"ט כתוב: "אל תחלל את ביתך להזנותה" וגם "לא תהיה קדשה מבנות ישראל"
["קדשה" זה כמעט אותו-דבר כמו זונה].
בעבר, היה נהוג שאם הבחורה לא הייתה מתחתנת עד גיל מסוים, אביה היה הופך אותה לקדשה / זונה. איסור זה בא למנוע מהאבות לעשות זאת.
שלושה מצבים לאיסור פנויה:
(1) זונה ממש
(2) פילגש – ידועה בציבור של מישהו, שחיה איתו ומקיימת איתו יחסי-מין.
(3) דרך זנות – חברים שמקיימים יחסי מין.