הקדמה: על פרשת דרכים בין סיום הקריירה לבין המשכה
"מי שיש לו למה, יוכל לשאת כל איך", אמר פרידריך ניטשה (פרנקל, 1970). משפט זה מבטא באופן מדויק את הלך הרוח של כל הנמצאים במעגל התעסוקה, ובפרט את הלך הרוח של אלו הבוחרים להמשיך לעבוד גם לאחר גיל הפרישה.
אם לפרש אמירה זו של ניטשה בהקשר של תעסוקה, הרי שמן הידועות הוא, שהשתייכות למעגל העבודה באופן כללי, תורמת רבות לבריאות הגופנית ואף יותר מכך, לבריאות הנפשית. באופן כללי, תעסוקה נותנת לאדם סיבה לקום בבוקר ומאפשרת לו להיות בעשיה ,חיבור ושייכות למסגרת כזו או אחרת. מעל הכל, תעסוקה אכן מעניקה משמעות לחיים וערך עצמי, אשר נובעת מהרגשה שאדם נחוץ לאחרים ומסוגל לתרום לחברה.
מטבע הדברים, אדם המגיע לגיל פרישה, מצופה לסיים את פרק העבודה בחייו. ברם, ישנם גם אנשים אשר הגיעו לגיל פרישה, ובוחרים אחרת, קרי, להמשיך לעבוד. סקירה זו תבחן ותציג את הסיבות שבגללן אנשים בוחרים להמשיך ולעבוד גם לאחר שהגיעו לגיל פרישה וכן את היתרונות להמשך תעסוקה גם בגיל השלישי – אישיים, ארגוניים וקהילתיים. זאת, לצד החסרונות שעשויים להיות לבחירה להמשיך ולעבוד אחרי גיל הפרישה. לבסוף, יוצג מודל התערבות אשר מוצע לאנשים בגיל המבוגר, ונועד לסייע להם בקבלת החלטות לגבי פרק חיים זה ושימור איכות החיים. לבסוף, תוצג עמדתי האישית לגבי המשך המחקר בתחום.