העבודה עוסקת בשאלה כיצד מדינות מתמודדות עם אתגרי לוחמת הסייבר מבחינה משפטית, והאם המשפט הבינלאומי הקיים מספק מענה מספק לעימותים דיגיטליים. היא בוחנת את תחולת עקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי, ובהם ריבונות, איסור שימוש בכוח, אי־התערבות והגנה עצמית, על מתקפות סייבר. נוסף על כך, העבודה מנתחת את תרומתו של Tallinn Manual 2.0 כמקור פרשני מרכזי, ומשווה בין עמדותיהן של מדינות שונות, ובהן ארצות הברית, רוסיה, סין וישראל. חלק מרכזי מוקדש לקשיי היישום של הדין הקיים, במיוחד בסוגיות של ייחוס אחריות למדינה, פעילות שחקנים לא־מדינתיים, פערי אכיפה והיעדר אמנה מחייבת ייחודית. לבסוף, העבודה מציגה כיוונים עתידיים לרפורמה, ובהם חיזוק מנגנוני שיתוף פעולה, קביעת כללי תגובה מדורגים, פיתוח מדדים להערכת נזק דיגיטלי ובחינת האפשרות להסדרה בינלאומית מדויקת יותר של מרחב הסייבר. היא משלבת ניתוח עיוני, מדינתי ויישומי מקיף.