1 המדינה הדמוקרטית וההצדקות הנורמטיביות: א.מידת הדמוקרטיות בשלושה ממדים:היבט הזכויות, היבט היציבות, היבטים מוסדיים. ב. אידיאולוגית ומדיניות ציבורית: קפיטליזם, סוציאליזם, מדינת רווחה. ג. הצדקות נורמטיביות למדיניות ציבורית:. 1.מטרות או ערכי יסוד: 2.כשלי שוק: 3.כשלי ממשל.
2 גישות פוזיטיביסטיות: א. הגישה תהליכית. ב. הגישה הרציונאלית. ג. הגישה המוסדית. ד. גישות שיווי משקל וממד ה3 של הכוח. ה. גישת האליטות . ו. גישת הבחירה הציבורית.. ז. גישה התוספתית. ח. גישה הפוליטיקה הבירוקרטית. ט. גישת החילחול. י. פוזיטיביזם רב ממדי =גישה משולבת בסוף הפרק
3 כלי מדיניות, סיווגי המדיניות ועידן המשילות:א. *הוצאה אל מוץ לחוק–אי לגליזציה: *הכשרת פעילות –לגליזציה: *אסדרה ופיקוח -רגולציה *הסרת אסדרה -דה רגולציה: *מיסוי(רגרסיבי,פוגרסיבי) * סובסידיה: *קצבה ומענקים: *ייצור: *הפרטה: *הלאמה: *רפורמה. ב. סיווג מדיניות ג. מדניות אסדרה –מעבר המדינה מייצור לאסדרה. ד. ממדיניות ציבורית למשילות. ה. המגזר הציבורי. המגזר הפרטי עסקי. ו. המגזר השלישי. ז. עידן המשילות
4 קביעת המדיניות הציבורית, תרבות השלטון: עיצוב, יישום, הערכה:א.דיווחיות. ב. שקיפות –פולר. ג. יושרה. ד. היענות. ה. אמינות (מלמעלה מטה, מלמטה למעלה) (הגדרה רחבה וצרה)
5 המאפיינים החוקתיים של הממשל בישראל:א. שיטת ממשל בישראל–שינוי שיטת הממשל. ב. מפלגות ומשילות. ג. חוקה. ד. הפרדת רשויות בישראל. ה. ביזור וריכוז (הררי (עמ' 10)ובדר עופר) ו. שיטת הניהול החדשNPM
6 מוקדי סמכות והשפעתם על המדיניות הציבורית:א. כנסת. ב. ממשלה. ג. משרד ראש הממשלה. ד. המינהל הציבורי ויחידותיו. ה. בית המשפט העליון. ו. נשיא המדינה וחנינה. ז. השלטון המקומי.ח. המפלגות. ט. היועץ המשפטי לממשלה. י. הנגיד בנק ישראל. יא. מבקר המדינה. יב. נציב שירות המדינה. יג. ועדות חקירה ממלכתיות
7 קבוצות חוץ ממשלתיות, גלובליזציה ותרבות פוליטית:א. אליטות ב. קבוצות אינטרס. ג. שדולות. ד. רשתות מדיניות. ה. המגזר השלישי. ו. אמצעי התקשורת. ז. גלובליזציה.. ח. תרבות שלטונית בישראל. גישת האליטות , שחיתות, תרבותפוליטית, שיח ציב' פוליטי ותקינות פוליטית
8 סוגיות נבחרות במדיניות הציבורית בישראל:א. ממדינת רווחה למשק תחרותי. ב. מריכוזיות ובעליות צולבות להפרטה ותחרות. ג. שירותי בריאות בישראל. ד. הפרטת השכלה הגבוהה.ה. הלאמת והפרטת מערכת הפנסיה בישראל.
פ1: המדינההדמוק' וההצדקות הנורמטיביות: הגדרות למדיניות ציב': הגדרת מדינ' ציבו: איסטון:ההקצאה הסמכותית של ערכים בחב'. כיוון למע' הפוליטית ממשלית ולדינמיקה בין השחקנים הפוליטיים.גם כקשרים, עוצמות ותהליכים וגם כיחסי גומלין בין אנשים, המבוססים על עוצמה, השפעה והרתעה, גם בזירות אחרות. הקצאת המשאבים לחב'=תיעשה עפי סמכות חוקית רק עי הרשויות השלטוניות.מדוע מדיניות ציבו'=הקצאה סמכותית של ערכים בחב'? הקצאה=חלוקה, הענקה, העברה ואפשר להתייחס אליה כפעולה שנוקטים ביחס למשהו מוגבל. הקצאה דרושה, כשיש דורשים למשאב ואין יכולת לספק כלל הביקושים/אין הצדקה למלאם, מוסרית, ערכית או מבחינה אחרת.+ ההיענות לצרכים/לדרישות נעשית עפי העדפה/סדרי עדיפויות.אפשר להקצות אקראית אך בזירה הפוליטית-חלוקת הערכים תיעשה תבונית, מעין רציונלית, לפי שיקולי עלות ותועלת. מדיניות ציבורית=הקצאה סמכותית. חשוב כי היא מעניקה למדיניות ציב' את הנדבך החוקי, פורמלי. אחד ממאפייני משטר דמוק'=הכול כפופים לחוק.רשויות השלטון-רשאיות לפעול רק מכוח הוראה מפורשת של החוק.רקעפי הסמכויות שהקנה לה הדין ובמסגרתן. זו אחת ההגנות הבסיסיות של הדמוק' מפני עריצות השלטון:אילו ניתנה לרשות ציב' הסמכות לעשות הכול, היא הייתה יכולה להשתמש בכוחה שלא לטובת הציבור, אלא לטובת עצמה, לכן חשוב להגביל סמכויותיה. הקצאה ציבו'=רק עי מי שהוסמך לכך. הקצאת ערכים=ערך=כל מה שבמחסור, במדיניות ציבו'. מקור הערכים:מסורת,דפוסים חב', דת, חוק, הסכם.התערבות המדינה נחוצה-לספק דבר שמטבעו/מנסיבות מסוימות=במחסור.החיים בחב' האנושית, מביאים למצב לעיתים שכבודו של אדם/חירותו לא נשמרים לו. רק בתנאים אלו=מדיניות ציבו' חוקית ולגטימית. ערכים ממשיים לעומת סמליים-התייחסות לבחירה בסמל וקביעתו כסמלה של החב'/המדינה, לקביעת דגל או המנון של מדינה. ברור שחיילים המקריבים חייהם לדגל/שרים ההמנון-עושים זאת עקב ערכו הסמלי והמופשט ולא החומרי.מדיניותציב' עוסקת גם בערכים מופשטים, מסמלים אמונות, אידיאולוגיות לאומיות ושאיפות חב'. ההקצאה הסמכותית של הערכים, מתבצעת בגבולות החב', הכוונה-רשויות השלטון, המוסמכות להקצאות מה שבמחסור, לא רשאיות לפעול כלפי כל חב', אלא כלפי החב' בגבולות המדינה.אך כיום:יש מדיניות חוץ שאינה מלחמה/באה לשמור על החב' באותה מדינות ומחייבת הקצאת ערכים השייכים לאותה מדינה-לטובת מדינה אחרת. מדיניות ציב' במדינה דמוק: מדינה דמו'=ארגון שתכליתו ליצור ולקיים הסדר החברתי הכולל, במרחב טריטוריאלי מוגדר באמצעות שליטה באמצעי אכיפה(גם כוחניים ואלימים)ובסמכות העליונה ליצור הסדרים פוליטיים וחוקיים. תכלית מדינה=לאפשר לחב' לקיים חיים בצוותא, לשם כך דרושים כללי משחק שהכול יתנהגו לפיהם. רק במצב של חוק וסדר=יוכלו היחידים להפנות משאבים לפיתוח, בנייה, צמיחה ועשייה. אך יהיו כאלה שיסרבו להכיר בכך וייראו עצמם חופשיים מלציית לו. הפרות כללים עלולות לאיים על שלמות הסדר הציב', לכן המדינה צריכה לרכז אמצעי אכיפה, שבצורתם הקיצונית הם אלימים: מעצר, כליאה, הכרעה בכוח,חדירה לתחומם לצורך חיפוש, החרמה ולעתים גם הרג. המדינות הדמו' שומרות לעצמן את השליטה החוקית הבלעדית באמצעי האלימות. המדינה היא הישות הפוליטית העליונה, בה מתקבלות ההכרעות לגבי כללי המשחק המחייבים את החב' ואת היחידים בה. התרגום המילולי של דמו': דמוס=עם, קרטיה=שלטון, סמכות.דמו'מבטאת את ההכרה בעקרון השיוויון.=אי עליונות של 1 עפני אחר, בכל הקשור לזכויות הטבעיות. כל בני אדם שווים וכשזה כך=לכולם הזכות הבסיסית להיות שותפים בהכרעות הנוגעות להם ולחב'. זו משמעות שלטון העם וזו מהות הדמו'. גם בהתייחס לחב' אנשים מצומצמת.עקרוןהשיוויון כבסיס לחיים בצוותא=מוליד את מנגנון ההכרעה המוכר=עיקרון הרוב: כשרוב שווים תומכים בחלופה=יש הצדקה לקבלה. הדמ' רק כשלטון הרוב-חוטא למהות. התייחסות רק להיבט תהליכי זה בו הכרעה מתקבלת לפי מס' התומכים בה, תאפשר החלטה, בה יקבע הרוב שלקב' מסוימת=קב' המיעוט-לא תהיה מעתה זכות מסוימת, נוגד את מהות הדמו', כי היא פוגעת בעיקרון המהותי, לפיו, אותן זכויות יסוד עומדות לכל היח' בחב'. אם לכל היח' יש אותן זכויות=ההחלטה לפיה נשללת זכות מסוימת מקב' יחידים,גם אם התקבלה לפי הכרעת הרוב, תהא פסולה ולא דמוקרטית. רק התייחסות לדמו' כאל שלטון השווים-תוסיף לקרון הכרעת הרוב, את השמירה על זכויות המיעוט. כדי שמהות הדמו' תישמר, תנאי היסוד: השתתפות אפקטיבית של כלל היח' המעוניינים בכך ולא רק של אחדים, שוויון בתהליך ההכרעה,הבנה מושכלת של כלל היח' לגבי המצב הנדון ולגבי אפשרויות ההכרעה והזדמנות לכלל היחי' להשפיע על סדר היום ועל הדרך בה ייקבע סדר היום. אם אחד/יותר מהתנאים לא יתקיים=ייפגע עקרון השוויון והדמ' לא תיושם. האם דמו'=אמצעי/שיטה להשגת שלטון השווים/ערך בפני עצמו? לעולם הדמוק' המעשית המיושמת במדינות השונות=הרע במיעוטו המבטיח רק את מרב הזכויות לרוב האזרחים במרבית המצבים והאירועים. אפשר לראות גם בשיטה הדמו' דבר במחסור. גם הדמ' האידאלית, מצויה במחסור ולכן=ערך בפני עצמו. נצפה שהמדינה הדמו' תעצב ותיישם מדיניות ציב' לחיזוק הדמו', בהיבטים המהותיים והתהליכיים. ההקצאה שיקבע השלטון סמכותית, תיסוב בעניין הרחבה והעמקת הדמוקרטיוּת בחב'. דמו' ב3 מימדים: בחינת אופי משטר= במסגרתו מעוצבת ומיושמת המדיניות. בעשורים האחרונים:דמו' מתנהלת עפי רצף ולא דיכוטומית. מדידת דמו' של מדינות עפי 3מימדים: 1. מוסדיות:מכלול התכונות המבטאות ריבונות האזרחים, עקרון הכרעת הרוב ומידת היענות נבחרי הציבור להעדפות בוחריהם, שכולל דיווחיות, ייצוגיות, איזונים ובלמים, השתתפות פוליטית וטוהר המידות בממשל. 2. זכויות:שמירה על כבוד האדם, חירותו, זכויות המיעוט ושלטון החוק, שכולל את הזכויות הפוליטיות והאזרחיות והחב', זכויות קניין, שיוויון מגדרי ושוויון למיעוטים.3. יציבות:כולל את יציבות הממשלה, מחאה והתנגדות ושסעים חב'. היבט זה שונה מהקודמים=אינו מרכיב בסיסי וייחודי של דמו'. אין קשר בין קיום/היעדר דמו', לבין יציבות הממשלה. יציבות יכולה להיות עדות לקיומה/תוצאת קיום דמו' מפותחת=מטרה שכל משטר דמו' שואף אליה. היעדרה יציבות עשוי להשפיע על איכות הדמו' ותפקודה. אבחנה זו מפנה תשומת לב החוקרים וקובעי המדיניות, גם לתכנים וגם להשפעות המדיניות הציב', על עתיד המדינה הדמו', בהקשר ליכולותיה להתפתח בעתיד. ללא יציבות ממשלית=הסבירות לשינויים תכופים, כשלכל שינוי-השפעות על יתר המרכיבים, כלומר יצירת שינויים נוספים, כיוון שתהליך עיצוב מדיניות ציבו' יישומה והערכתה נמשך זמן רב וכדי שניתן יהיה לעצב מדיניות בדרך שתביא ליישום מוצלח, שבסופו תושגנה המטרות הראשוניות, צריך יציבות שלטונית. סביבה ארגונית ופוליטית לא יציבה=מגבירות אי הוודאות ומביאות את המשק, האזרחים והממשל עצמו, להשקעה במשאבים רבים כדי לצמצם את אי הוודאות, שימומנו עי משלם המיסים. זכויות האזרח עלולות להיפגע בגלל חוסר היציבות, בשעה שחילופי שלטון, לדוגמא, יביא לשינוי החלטות השלטון הקודם. מצב זה אינו מאפשר מדיניות שיטתית ועקבית ועלותה לאזרחים-גבוהה (דוגמא: פינוי פי גלילות שלא יושם בגלל חוסר יציבות הממשל וחילופי שרים). דוקטרינת "הפרדת הרשויות וגישת ה"איזוניםובלמים":הפרדת רשויות=עיקרון שלטוני, שמטרתו מניעת כוח מוחלט מאדם/מוסד המחזיקים בסמכויות שלטוניות. מונטסקיה טען שלצורך מניעת עריצות ושמירת מחויבות השלטון לקידום אינטרס הכלל-יש להפריד בין רשויות השלטון לבין נושאי התפקידים ב3 נדבכים:פונקציונלי, מוסדי ופרסונלי. פונקציונלית=הכרה ב3 תפקידי השלטון=חקיקה, ביצוע/אכיפת ביצוע ושפיטת מי שלא ציית לחוקים. ההפרדה המוסדית=כל אחת מהפונקציות השלטוניות=ההפרדה הראשונה, תוחזק ותבוצע עי רשות נפרד, אם כל 3 הפונקציות תהיינה בידי אותה רשות=גדל הסיכוי לעריצות. לכן יש לכונן רשות מחוקקת, רשות אחרת-מבצעת ורשות שופטת. הפרדה פרסונלית=בכל אחת מהרשויות השלטוניות, יעסקו אנשים שונים ואדם הנושא משרה באחת הרשויות, לא יוכל לקבל תפקיד במסגרת רשות שלטונית אחרת. משנתו של מונטסקיה=בסיס חוקת ארהב ומשטרים דמו' רבים, בימינו. דוקט' הפרדת רשויות-אין מדינה המחילה זאת באופן מוחלט. ברבות מהמדינות נתנות לרשות המבצעת-סמכויות להתקין תקנות, ופונקציונלית=זו סמכות חקיקתית. במדינות אחרות,חב' פרלמנט מכהנים גם כחב' ממשלה ולא מקיימים ההפרדה הפרסונלית. .אידיאולוגיות ומדיניות ציב': הדרישה לקדם את האינטרס הציב', מחייבת שכל הקצאת ערכים, עי רשויות המדינה/מוסדותיה, תשפר מצב כלל אזרחיה, או תשפר מצב אחדים, אך לא תגרע ממצב אחרים. בפועל כל הקצאה המשפרת מצב אחדים-עלולה לגרוע ממצב אחרים. היכן מתחילה/מסתיימת אחריות המדינה על איכות חיי תושביה? ההקצאה הסמכותית של ערכים, ליח'/לקב' בחב'-חייבת להישען על תפיסה כוללת של מותר/אסור, ראוי/פסול, חשוב ודחוף. בהיעדר תפיסה כזו, עולה הסבירות שכל קב'/יחיד בשלטון, ישתמשו בסמכות להקצאת ערכים בשרירותיות, או כדי לקדם השקפת העולם האישית שלהם. כדי לשמור על הסדר החב', לא רק באמצעות הקצאת ערכי החב', אלא גם תוך שימוש בהצדקות נורמטיביות/הרצוי, בבסיס ההקצאות השונות ובמידת הלגיטימציה של המשטר, מתגבשות תפיסות עולם רחבות, כוללות ועקביות ככל האפשר. 3 מהן: קפיטליזם, סוציאליזםוסוציאל דמו', שמייצגות על הרצף האידיאולוגי, את 2 הקצוות ודרך הביניים, כדי להסביר את הקשר בין אידיאולוגיה פוליטית, כלכלית-חב' ומדינית- לבין עיצוב כללי משחק דמו', עיצוב ומיסוד מוסדות פוליטיים והתווית מדיניות ציב'. קפיטליזם:אדם סמית-גרס שהחירות הטיבעית של אדם מחייבת גם חירות כלכל', היכולה להתקיים רק עי צבירות הון וקניין פרטי. לפי התיאוריה הקפיטל, בעלות פרטית על קניין מקנה לפרט את הזכות והיכולת לעשות שימוש בגופו ורכושו, בתנאי שלא יפגע בחירות של פרט אחר. מתמקדת באמצעים העומדים לרשות כל פרט, ובאלה שראוי שיעמדו לרשותו, בדרכו להגשמת זכויותיו הטבעיות. ההנחה היסודית-רב הבריות יעדיפו לקיים קשרי שלום עם זולם כל עוד הדבר ניתן, וכל עוד האלימות לא תהיה כדאית להם יותר. התפיסה מקשרת את הקפיט' לגישות רציונליות ותועלתניות, הרואות באדם יצור תבוני היודע לשקלל צעדיו במונחי עלות מול תועלת. על בסיס זה, מאחר והאפשרות לנקוט באלימות שרירה וקיימת עבור היחיד, ואם יבחר בה תיפגע חירותו של אחר, יש ליצור התנאים שהתנהגות זו לא תהיה כדאית. אלו ייווצרו עי כינון ומיסוד מע' חוקים לצד מע' יעילות לאכיפת החוק. מע' החוקים תגביל הפרטים בחב', וגם את כוח המדינה עצמה, מתוך חשש שזו תנצל כוחה ותפגע בחירות הפרט מעבר לדרוש ולראוי. הקשר בין המדיניות הציב' ואופן הקצאת הממשל את הערכים השונים, לבין הגישה הקפיט', נובע מהקשר הקיים בין התפיסה הכלכל' לתפיסה המוסרית: כל עוד אי אפשר להגשים זכויות הפרט ללא הקניית חירות כלכל', וכל עוד הזכויות לא תממושנה, לא תוכל החב' להתקיים במתכונת שלווה ויציבה ולשגשג. המדיניות הציב' נדרשם לקדם זכויות הפרט, לשים דגש על זכות לקניין ולהרשות צבירת הון, לפני עיסוקה בזכויות החב' כשלם פוליטי. הדינמיקה הכלכל' יכולה לאפשר קיום החירות הקניינית רק כשהיא חופשיה מהתערבות השלטון וכל עוד היא מביאה להיצע מגוון מוצרים ושירותים שהפרט יוכל לבחור מביניהם את הרצויים לו. ככזה, מניחים כי השוק החופשי יאפשר להגשים חירות הפרטים ויבטא באופן מדויק, את העדפות הפרטים בחב', יותר מכל שיטה כלכל' אחרת. מילטוןפרידמןמאוחר יותר=יש קשר בין התחום הכלכל' למדיני. להסדרים כלכליים אליבא דפרידמן, יש תפקיד כפול בקידום חב' חופשית. ראשית, החירות בהסדרים כלכליים=מרכיב החירות במובן הרחב, ולכן חירות כלכלית=מטרה בפני עצמה. שנית, חירות כלכל'=גם אמצעי הכרחי להשגת חירות פוליטית. ביקורת:הקפיט' זוכה לביקורת משמאל, בטענה ששיטה כלכל' זו דווקא מביאה לרמיסת זכויות החלשים בחב', מגדילה אי שוויון ומאפשרת רק לבעלי הון להשיג מבוקשם. סוציאליזם: מציבה רווחה החב' בראש מעייני המדינה, ומניחה שרק בדרך זו יצליח הפרט להגשים זכויותיו. התעוררת הרעיונות בה נודו כתגובה ל2 התפתחויות הסטוריותבאירופה, מהמאה ה18 ובמהלך המאה ה19: התפוררות המבנה הפוליטי והחב' שאיפיין המונרכיות האירופיות והמהפכה התעשייתית ועימה התחזקות מקום ההון וצבירתו. זה הביא לכך שבתק' קצרה יחסית, הפכו קהילות כפריות וחקלאיות, לחב' עירוניות-תעשייתיות, עשרות אלפי עובדי אדמה הפכו באחת לפועלים שכירים, הנאלצים לעבוד הרחק ממשפחותיהם ומהמסגרת החב' המוכרת להם. קרל מרקס-ורעיונות אחרים ביקשו לפרוץ התלות שנוצרה בין הסדר התעשייתי והכלכל' החדש, לבין המעמד החב'-פוליטי. כלומר, שמירה על הזכויות הטבעיות של כלל האנשים בחב' עי הגבלת זכויות הקניין הפרטי באמצעות האצלתן לחב' כשלם או למדינה עצמה. כשהיחיד לא יוכל לצבור קניין פרטי-הוא גם לא יזכה ביתרון כלכל' על אחרים, וכך יישמר השיוויון החב'-מעמדי ועימו גם הפוליטי. כיום משמעותה המעשי של מדיניות ציב' סוציאל' היא צמצום והגבלת השוק החופשי, המושתת על צבירת הון וקניין בידי יחידים. זכויות הפרט נסוגות מזכויות החב' והקהילה. חב' המחזיקה ברעיונות סוציאליסטים, תתמוך במדיניות ציב' המעניקה בכורה לשיוויון הכללי בחב', עפני הענקת זכויות רחבות ביותר לפרט. במדינה סוציאל', הכלכלה החופשית מצומצמת עד כדי היבטלות, והמוצרים והשירותים מסופקים עי הממשל. הממשל, הפועל בשם החב', הוא המנגנון הריבוני לקבלת החלטות והכרעה, וגם הבעלים הכמעט בלבדי במשך, המעסיק הכמעט בלבדי והספק הכמעט יחיד שלו. שוויון זכויות מהותי, לא יכול להתקיים בפועל ללא שוויון כלכלי, השאיפה של תומכי הגישה, היא צמצום הפערים המעמדיים בחב', תוך גזירת זכויות היחיד מזכויותיה הרחבות של החב', כשלם.
ליברליזם כלכלי-קפיטל' סוציאליזם
תחרות – שוק חופשי כלכלה מתוכננת
מינימום התערבות מקסימום התערבות
אחריות אישית אחריות קולקטיבית
הקצאה כלכלית בהתאם ליגע
הפרטה שוויון בהקצאת המשאבים
הלאמה
מינימום מיסוי מיסוי ככלי
סוציאל דמוקרטיה:גידנס+ברנשטיין. ההנחה =החירות והשוויון=שני ערכי היסוד בחב' דמוק'-יכולים להתגשם רק אם יתקיימו בכל רובדי החיים. הביקורת= כלפי אלו הרואים בחירות ובשוויון הפוליטי חזות הכול, בעוד שביתר אפיקי חיי הפרט, למשל בעבודה, בחב', במשפחה, בחינוך ובבריאות, יש השווים יותר ויש השווים פחות: מועסקים/מעסיקים, משכילים/חסרי השכלה ועוד. בשונה מהליברלים-הסוציאל-דמו', רואים בשוויון ערך הקודם לחירות, אך עם השנים קיבלת משנת הליברליםבאשר לקושי/חוסר יכולת, להגשים שוויון כלכלי מוחלט בהכנסות, ברמת החיים של הפרטים בחב' ובהשכלתם, בלי לפגוע בחירות האזרחים. מדיניות הביניים של הסוציאל-דמו', תומכת בקיום כלכלת שוק חופשי, שבה יוכל הפרט להפיק תועלת ולהגשים חירותו. יחד עם זאת, על המדינה להוביל מדיניות ציבו' שתיטיב עם אלו שמצבם לא שפר, ושמנגנון השוק החופשי לא מאפשר להם להשתלב בחיים המודרניים באופן שוויוני/מינימלי. הדמוק' לא צריכה להתבטא רק בחיים הפוליטיים ולשקף מבנה המשטר, אלא לשרור במישור החב' והקהילתי גם יחד. ממשל סוציא-דמ', ישאף להגשים מדיניות ציבורית המטפחת את הכלכ' החופשית, תוך צמצום המעורבות היצרנית של המדינה, ובמקביל יספק שירותי רווחה לשכבות החלשות-עי חתירה לשילובם במעגל העבודה, הקניית השכלה, שיפור מצבם הבריאותי והעלאת רמת הדיור. מדיניות זו, מנסה לאזן בין זכויות הפרט, לזכויות הקהילה והחב' כשלם פוליטי. (טוני בלייר בבריטניה וגרהרד שרודר בגרמניה).הקשר בין תפיסות היסוד באשר לטבעו של אדם ובין המדיניות הציבו': אבחנה נוספת שעשויה להשפיע על עיצוב המדינה הדמוק' ודפוסי המדיניות הציבו' היא האבחנה בין תפיסות היסוד לגבי טיבו של אדם. תומס הובס+המילטון:טבע האדם=מקבלים את טבעו כעובדה שאין לשנותה. לכן הם תרים אחר דרכי התמודדות עם טבען הקלוקל של הבריות. מונטסקיה:ניסח לראשונה את עקרון הפרדת הרשויות, ונועד לכונן משטר שישיג את תכליתו למרות טבע האדם. גם אדם סמית:ניתן להפיק מאדם תנהגות מועילה מוסרית וחב', רק באמצעות תמריצים. נובעת מהשקפתו התועלתנית לגבי טבע האדם. האומה האמריקאית הולידה איזונים ובלמים מוסדיים, המושתתים על פיצול הכוח השלטוני לכמה רשויות, לפיו לכל אחתסמכון לאזן, להגביל ולפקח על האחרת ואין ביניהן אחת החסינה מפיקוח והגבלה. שיטה זו יוצרת הפרדת רשויות אופקית, זו לצידה של זו-על מישור חוקתי אחד. הוגי דעות אחרים:התנהגות אדם לא נובעת מטבעו, אלא מנסיבות שהביאוהו לנהוג בצורה מסוימת, בעוד שבנסיבות אחרות היחיד יוכל לשנות את התנהגותו ולמצות הפוטנציאל החיובי בו. לדוגמא,גודווין:כוונת אדם להועיל לזולתו נובעת ממידותיו הטובות, ורק במימושן של אלה, ימצא את אושרו. הוא טען שדווקא התמריצים הכלכל'-בהם ראה אדם סמית, אמצעי התמודדות עם אנוכיות האדם-הם הגורמים לאנוכיות. בעוד שבדמ' פרלמנטריות, הזרוע הריבונית=הפרלמנט, בדמ' נשיאותית, הזרועות הריבוניות=בית הנבחרים והנשיא (הרשות המבצעת). במדינות שמשטריהן עוצבו לפי גישות שונות, התפתחו תהליכי עיצוב, יישום הערכת מדיניות ציב', בכל הקשור למסגרת הסמכות השלטונית הרלוונטית, לדפוסי הבקרה והביקורת עליה ולזהות השחקנים=ארגונים ויחידים, המעורבים בתהליכים השונים. הגישות השונות משפיעות גם על תרבות השלטון שכוללת נורמות אחריות, דיווחיות ושקיפות. הצדקות נורמטיביות למדיניות ציב': נורמטיבית, מדיניות ציב' חייבת לשרת את האינטרס הציב' ולקדמו. שאלה בסיסית: מהו אינטרס ציבו' ומי קובעו? פרשנויותל-מהו אינטרס ציב'= אינטרס היחיד הזוכה לתמיכת רבים/המשקף את האינטרס האיניבידואלי של יחידים נוספים= האינטרס הציב'=הגשמה חלקית של מטרות הקהילה לצד הותרת זכות היחיד להגשים חלקית את האינטרס הפרטי שלו. גםעיצוב ויישום מדיניות ציבו' רק עבור מטרות עליהן יש הסכמה שלגביהם החליטה הקהילה הדמוק', בהכרעת הרוב, שהם באחריות המדינה. אך המנגנונים המוסדיים האמורים לשקף את הכרעות הרוב, אינם תמיד אפקטיביים.וגם מטרות שסביר שכל קהילה דמוק' חותרת להשיגן. הצורך בהגשמתן-יציב ולא תלוי בהעדפות הציבור, אלא בהגדרות יסודיות של החב' הדמו'. מסגרות תפיסה: א'. מטרות/ערכי יסוד.ב'. תיקון כשלי שוק. ג'. תיקון כשלי ממשל. המטרות/ערכי היסוד:=הצדקות/מטרות/ערכי יסוד. למדיניות ציב' תקום הצדקה נורמטיבית בכל פעם שיהא צורך להשיג מטרה, לצורך שמירת ערכי יסוד. מאחר ומדינה דמו' =ארגון עליון המבוסס על שיטת משטר הבאה להבטיח שלטון השווים. ככזו, בכל פעולותיה: השגת/שמירת/קיום הצדק וההגינות, החירות, הביטחון והיעילות והקהילה. משמעות צדק והגינות:=הקצאת ערכים המבוססת על קריטריונים זהים לכל. אם לא=ערך השיוויון ייפגע והמדיניות הציב' עשויה להיטיב עם אחד ולא עם אחר. חירות:=יכולת היחיד/הקב'/הארגון לנהוג איך שיחפוץ, כל עוד אינו פוגע באחרים. נגזרת מתפיסת הדמו' כשלטון השווים, שאינה יכולה/מוסמכת להעניק/להעדיף לאדם חירויות שלא הוענקו לאחר.ביטחון:מילוי מרבי של צרכיו הבסיסיים של הפרט. ביטחון פיזי וגם מזון, בריאות, מגורים. יעילות:הפקת תנובה מירבית מהשקעה. מדיניות ציבו' הממומנת ממשאבי משלמי המסים, חייבת להימנע מבזבוז, כי היא משתמשת בקניין האזרחים. אי מיצוי המשאבים=שימוש לא אחראי במשאב שגבתה המדינה, והשגה חלקית של המטרות/או בעלות גבוהה מכפי שניתן היה להשיגן=ממון משלם המסים, ירד לטמיון. כל ההגינות והצדק, הביטחון, החירות והיעילות לא יתקיימו-מהות המדינה הדמו' כמדינה המבוססת על שוויון וגם מקיימת אותו-תיפגע. שיוויון מהותי, לא יכול להיות כשהמדיניות הציב' לא נקבעת בתהליכים ראויים, במסגרת שיקולי הגינות וצדק, תוך שמירה על חירות אזרחים ואחרים הגרים במדינה, תוך שמירה מרבית על בטחונם ובמסגרת קפדנית של שימוש מושכל ויעיל במשאבים. כל חב' יכולה להוסיף מרכיבים לרשימת ערכי היסוד ומטרות העל, לפי שיפוטה והבנתה.השאלה-באילו נסיבות ערכים אלו לא מתקיימים, ניתוח נסיבות אלו עשוי לעזור לרשויות לנתב את הליך המדיניות ולמקד השיח הציב', לרבות בין אזרחים לממשל, באשר למידת ההתערבות הדרושה, אם בכלל. 2 מצבים כגורמים לפגיעה באחד/יותר מערכי היסוד: כשלי שוק וכשלי ממשל. כ. שוק: מנגנון השוק מבוסס על: לכל פרט בחב'-יש משהו להציע לאחר. בתהליך מכירת המשהו, הוא יכול לממן לעצמו, את הדברים הדרושים לו, שאינו יכול/כדאי לו לייצר לבדו. האדם מתנהג רציונלית ומקבל החלטותיו לאחר שקלול העלויות שצריך להשקיע והתועלות שיקבל. השוק=מנגנון שמתקיימת בו תחרות בין מס' ספקים וצרכנים. כשעומדות בפני הצרכן חלופות ובפני היצרן-יותר מצרכן 1 שיוכל להעביר לו את מוצריו/שירותיו, התחרות מביאה לשיפור איכות המוצרים, למחיר נמוך יחסית ולשירות אפקטיבי ויעיל. התחרות החופשית מושתתת על התפיסה שאם 2 ספקים/יותר ספקים מספקים מוצר/שירות-הצרכן ייהנה ממחיר נמוך, משל ספק יחיד. האינטרס של כל 1 מהספקים=להיות מספק המוצר במחיר נמוך מהמחיר של מתחרהו. התחרות=תביא להוזלת מחיר המוצר ושיפור איכותו. כשתנאי השוק החופשי מופרים-נפגעת יכולת המנגנון התחרותי להוביל לאופטימום חב'. במציאות-הנחות היסוד של מנגנון השוק לא מתקיימות במלואן, ותחרות לא מאוזנת מביא להשתלטות החזק על החלש, שפוגע ביסודות הדמו'. מאחר ודמו' שואפת להגן על זכויות כלל אזרחיה,המצדדיםבמנג' השוקרואים ביחסי הגומלין בו, ביטוי לחירות היחיד לבחור את המוצרים/שירותים. אם כתוצאה מהתנהלות השוק, היחיד לא מצליח לעשות כן-יש הצדקה להתערבות המדינה.=אלו המצבים בהם הופר האיזון בין חירות החלש לבחור במוצר/שירות באופן חופשי ובין יכולת השתלטות החזק. אם יש עודף ביקוש עפני ההיצע, כלומר דרישת הצרכנים גבוהה מנפח הייצור/האספקה של המוצר/השירות בנק' זמן, הספקי יעלו המחיר, כי הם יודעים שמישהו ירצה לקנות, גם במחיר גבוה יותר. ומן הצד השני, אם יהיה בשוק עודףעפני היצע, כלומר כמות מוצר תהא גדולה מכפי שירצו הצרכנים-יפחת מחירו, בשל רצון הספקים/יצרנים למוכרו. סוגי כשלי שוק: מונופול. אסימטריה במידע. השפעות חיצוניות, מוצרים ציבו' וזכויות קניין הפרט. 1. מונופול: נוצר כשחב' עסקית שולטת בלעדית בייצור מוצר/שירות, במכירתו/אספקתו ומבטלת את יכולת התחרות. 2 חב'=דואופול או יותר=קרטל, שקובעות מחירים גבוהים בעת ובעונה אחת, יותר ממה שהיו נקבעים לו היו ממשיכות בתחרות ביניהן. התוצאה=היעדר תחרות וניצול מעמדו הנחות והשבוי של הלקוח. מונופול יכול להיווצר:במצב 1:חב' מגדילה אט אט את שיעור אחיזתה בשוק מסוים, עי קניית חברות מתחרות או יצירת יתרון תחרותי, כמו הפחתת מחירים, שיפור מוצרים/השירות וכו'.=מונופול אימפריאליסטי/משתלט=החב' משתלטת באופן פעיל על השוק. מצב 2: ייווצר מונופול כתוצאה מחוסר כדאיות להתחרות, בתחומים בהם עלויות הייצור גבוהות מאוד,ותחרות לא תביא להוזלה, אלא להתייקרות, כי כל אחת מהחב' המתחרות תידרש לממן את עלויות הייצור הגבוה', בעוד מס' הצרכנים שירכשו מכל חב' יהיה קטן.=יתרון לגודל=אם כל הצרכים פונים לספק 1, יש יתרון ואפשרות לממן את עלויות הייצור הגבוה' בגלל ריכוז הרכישה מחב' 1.=מונופול טבעי. 2. אסימטריה במידע:במצבים בהם המידע שמגיע לידיעת הצרכנים/היצרנים אינו מלא. חשיבות המידע רבה, בתהליכי קבלת החלטות. הנחת הרציונליות מחייבת שבידי השחקן בשוק יהא כל המידע הרלוונטי להחלטה:תכולת המוצר, תהליכי הייצור, השפעות המוצר על המשתמש, איכותו ואורך חייו, המחיר שמציע ספק אחר לאותו מוצר. בהיעדר מידע משווה כזה, עשוייה ההחלטה להוביל לתוצעות/תפוקות לא רצויות או הרסניות. מצרן היודע כי רכיב מסוים מזיק לו-יימנע מקנייתו. אך היצרן שואף למכור את המוצר ולכן עלול למנוע העברת חלק מהמידע המצוי בידיו. אם הצרכן ידע שיש מוצרים דומים בשוק, ייתכן שיעדיף אותם. היבט נגד של התחרות הקשור באסימטריה שעפי רוב לא יהווה בסיסי נורמטיבי להתערבות ממשלתית, הוא כשיצרן/יזם רוצה לפתח מוצר חדש ולשווקו לצרכנים. אם בדיקה תראה שהיצרן לא מעוניין החבק תמנע מעצמה הפסדים ולא תפתחו. בעוד שלהגנת הלקוח עשויה לקום מדיניות ציבורית שתשלים עבורו את המידע החסר-החב' היצרנית תזכה לכך פחות. אבל ייתכן שמדיניות ציב' תעוצב גם להגנת יצרנים, כדי למנוע קריסתם ופגיעה במשק. ברוב המקרים,לא יהיה מידע מלא בידי אף אחד מהשחקנים בשוק, מטעמים אובייקט: בזמן המוגבל הדרוש להחלטה, כמות המידע וגיוונו לא מאפשרים לצבור ולעבד מידע רב. המידע המלא מצוי בידי סך השחקנים, אך התיאום ביניהם, עיבודו והפצתו לכולם כרוך בעלויות גבוהות מאוד ולכן לא מתרחש. 3. השפעות חיצוניות:=השינוי ביחסי היצע וביקוש בענף 1 והמשפיעות לחיוב/שלילה על יחסי היצע וביקוש בענף אחר שלכאורה אין ביניהם קשר ברור וישיר וכשזה קורה, קשה לשוק לתמחר העלויות כתוצאה מכך. דוגמא:חב' קוסמט' כחלק מייצור האיפור. תוצר הלוואי של החומר מושלך. כשפסולת זו באה במגע עם האוויר=תחת תכונות רעליות עם השפעה על בריאות הציבור הגר בסמוך. ככל שהביקוש לאיפור יעלה-הסכנה לבריאות הציבור תגבר. = מחירי הדירות סמוך לאתר הפסולת ירדו. העלות הכרוכה בסילוק מרוחק יותר, גבוה מידי עבור החב'. בשוק תחרותי, שאין בו שחקן חוץ תחרותי, כמו המדינה, העשוי לכפות התנהגות על המשתתפים בתחרות-החב' העסקית תמשיך לזהם, כי עוד היא יכולה לעשות זאת וכל עוד התנהגותה רווחית עבורה. סביר שהחב' המזהמת תחדל לזהם, כשיגלו הדיירים את הקשר בין תהליך הייצור של האיפור, בין התדרדרות בריאותם וירידה בערך הדירות וייתכן שיטילו חרם צרכנים או יפנו לבית משפט. ההשפעה החיצונית השלילית-נוצרת כשיחס ההיצע וביקוש בשוק/ענף(שוק הקוסמט')משפיעים לרעה על יחסי ההיצע וביקושבשוק/ענף אחר (ערך הדירות)כשלכאורה אין קשר ישיר ביניהם. כשל השוק=כל עוד הקשר הסיבתי השלילי לא בא לידי ביטוי במחיר המוצר-האיפור,יוצא שהצרכן הניזוק משלם עבור מוצר יותר מערכו האמיתי, כפי שמבוטא בביקוש למוצר: ערך הדירות ירד, ההוצאות עבור בריאות תעלינה. התושב ייאלץ לממן את ההוצאות הנוספות מכיסו, תוך שהוא מצמצם/מוותר על הוצאות בתחומים אחרים. כך עשויה להתפתח שרשרת השפעות חיצוניות מענף לענף. יש גם השפעות חיצוניות חיוביות:מישהו שמטופל אצל פסיכולוג, מוזמן למנהלו כדי לקבל פרס. ייתכן שהשפעת הטיפול הביאה לשיפור התנהגותי אצל העובד.ההשפעות החיצוניות הן חיוביות לעובד וגם לחב' המעסיקה אותו ושלילית לפסיכו'. .מוצרים ציבו':=מוצרים/שירותים שהשימוש בהם עי 1 לא מגביל את השימוש בה בעת גם עי האחרים ולא גורע מאיכות השימוש במוצר. הם אינם ניתנים להגבלה/חלוקה ולכן אינם רווחיים. = אויר נקי, ביטחון, כבישים ותאורת רחוב. האור המוטל ממגדלור, לא ניתן להגבלה ובזמן שכלי שיט משתמש באור המגדלור לא נגרע כלום מכלי שיט אחרים. שימוש במוצר/שירות בלי להשתתף במימונו=תופעת הטרמפיסט: יש מי שמשלם את עלות הייצור והאחזקה=יצרן המגדלור ויש מי שתופס טרמפ=משתמש במוצר בלי לשאת בעלויות.ליזם פרטי לא כדאי ליצור מוצרים ציבו', כי הם מסופקים לכולם ללא הגבלה. ככל שמידת הכדאיות של ייצור מוצרים ציב' פוחתת עבור היצרן היחיד, כך גדלה התועלת הצפוייה לכלל המשתמשים כשמישהו מייצר את המוצר הציב'. מכאן כשל השוק:לכולם יש אינטרס שהמוצר ייוצר, אך אף 1 לא יקח על עצמו לייצרו, אלא אם יוכל להבטיח רווח לעצמו. 5:זכויות קניין של הפרט ככשל שוק. כל עוד לא נוצר מנגנון הקובוע שיש לאדם בעלות על מקום מסוים, כל שחקן בשוק ישקיע משאבים לשמירת השטח שטיפח, למשל גדר, שומרים וכו'. הוצאה כה גדולה של שמירת הקניין תבוא על ח-ן הוצאות אחרות, ויווצר מעגל צרכנים ויצרנים המבזבזים משאבים רבים ולכן השוק לא יגיע למיצוי פוטנציאל הייצור שלו. האחזקה בקניין עשויה לעלות לבעליו יותר מערכו החליפי בשוק ולכן, תגרור הפסד. כוחות השוק יכולים להסביר זכויות הקניין של הפרט בצורה מוגבלת, באמצעות חוזים, אך הם לא בעלי משקל כל עוד לא הוקם גורם סמכותי שיוכל לאוכפם. לצורך שמירת הרכוש דרושה סמכות שלטונית שתקבע את הדרכים לעיגון זכויות הקניין, בעלויות נמוכות עבור כלל התושבים. כשלי השוק מונעים מהחב' למצות את פוטנציאל המשאבים ומביאים לשימוש לא יעיל. כדי להגביר את היעילות והאפקטיביות, דרושה התערבות המדינה, שיש בכוחה להקצות סמכותית ערכים נוספים שלא עלו במסגרת השוק, כדי ששיווי המשקל בשוק יתקרב אל נק' האופטימום שבה כולם מועסקים ומרוויחים. ההצדקה הנורמטיבית למדיניות ציב' קמה אם וכאשר יש צורך בתיקון כשלי השוק לשיפור תפקודו. חב' המחזיקה באידיאולוגיה סוציאל דמוקרטית תגרוס, שההצדקה להתערבות המדינה בתפקוד השוק אינה קמה רק לצורך תיקון כשלים ולשיפור התחרות, אלא גם כדי לתמוך בחלשים, שלא מצליחים ליהנות מפירות התחרות החופשית גם כשהם חלק ממנה. מנגנון השוק מבוסס על הנחה, לפיה החירות הניתנת לכל אדם, לבחור מה ברצונו לעשות ובמה לעסוק, תביא לכך שכולם יעסקו בעבודות רווחיות, אך יש כאלה היכולים לעשות ויש כאלו שלא. השוק התחרותי טומן בתוכו שיוויוןמוגבל:לאלה שיש יכולות ואפשרויות, נתונה החירות לבחור מה ברצונם לעשות, ויש להם הפוטנציאל להצליח ולהרוויח. אחרים נדנות לרמות הכנסה ורווחה נמוכות. האידיאולוגיה הסוציאל דמו'רואה בחלשים את הנפגעים של הכלכלה התחרותית, מכן עולה אחריות החב' באמצעות בא כוחה-המדינה, לדאוג לחלשים בין אם לתק' ביניים ובין אם לצמיתות. ערכים נוספים שאינם כלכליים ומהנגנון השוק לא מבטאם בהכרע, אך המדינה עשויה להידרש לביטויים: שוויון מגדרי, צמצום העוני, פריסת האוכלו'מבחינהגיאוגר'=הצדק החלוקתי. 4 כ. ממשל: נורמטיבית, הדמוקר' המערבית והליברלית רואה בשמירת זכויות הפרט, ערכים ראשונים במעלה ולכן המדיניות הציב' צריכה להישמר שלא לפגוע בהם, אלא אם אין ברירה וגם אז בצורה מינימלית. היא צריכה לשמור על ההתערבות שלה עצמה, כדי שלא תתרחב ותפגע בזכויות האחר. גבולות המדיניות הציב'=התערבות המדינה בחיי הפרט והקהילה, קבועים במקום בו הנזק הישיר ו/העקיף מההתערבות, יהיה גדול מהנזק מאי התערבות. עיצוב ויישום מדיניות ציב', כרוכה בעלויות שלא תמיד נראות לעיני הצופה מהצד=תוצר הכשלים המובנים בשיטת המשטר הדמו' מצבי עלות אלו=כשלי ממשל כסמן להתערבות הממשל בתיקון כשלי השוק/השגת ערכי היסוד. =הנק' בה נעצרת המדינה במהלך תיקון כשלי השוק ומהווים הצדקה להתערבות מחודשת של רשויות הממשל לצורך תיקון הכשלים שכבר עלו. סוגי כשלי ממשל: כשלים בשיטת הדמו' הישירה: בעיית החלופות, סדר היום ופרדוקס הבחירה: דמוק', שלטון השווים, שומרת על זכותם של אנשים לקבוע בעצמם את גורלם. לכן, הזכות להשתתף בהכרעות תובא לידי ביטוי עם מנגנון ההכרעה עשוי שלא להביא לידי ביטוי את העדפות התושבים מבין כל החלופות אלא להביא לידי ביטוי רק את ההעדפות מבין החלופות שהועמדו להצבעה. הכשל בשיטת החלופות: לא מאפשר לראות בחלופה הנבחרת=המשקפת את העדפות האזרחים.החלופות הזוכות לתמיכת המיעוט, ולא הרוב, הן ההופכות למדיניות הרשמית. חשיבת סדר היום לתהליך המדיניות הציב' היא מכריעה. בהיותה ציבו', המדיניות צריכה לעסוק בסוגיות ציב' ואלה, מנק' מבטו של היחיד בחב', לא יכולות לזכות בתמיכה אלא אם ידעו על קיומן ותוכנן ולשם כך יש צורך להעלותן לסדר היום של כלל הציב'. סוגיות לא תהפוכנה לציבו' רשמית, אלא אם תועלינה לסדר היום הציב'. שנית,הבחירה בחלופה 1 ולא באחרת, מושפעת מכללי המשחק. לשיטת הבחירה ולכללים שלה יש השפעה ישירה על תוצאות הבחירות. לכל שיטת בחירות יש יתרונות וחסר' וקשה להמליץ על אחת המתאימה לכל הדמוק', בכל המצבים. תוצאות הבחירה הדמו' לא תלויות רק בהעדפות הפרט, אלא גם בכללים המוסדיים שנקבעו לצורך תרגום ההעדפות להעדפה מצרפית, כשל זה-המצביע על שיטות הכרעה שונות מכונה: "פרדוקס הבחירה". קנת' ארו:אין שיטת בחירות המאפשרת לתרגם בדיוק את העדפות היחידים להעדפה מצרפית. +, 2תנאים לבחירת היחי': טרנזיביות/העברה וקישוריות.טרנזטיביות=הסקה לוגית מסדרה חלקית של העדפות היחיד. אם לדעת אדם חלופה A עדיפה על B וB על C-כשתעמודנה A וC לבחירה-הוא יבחר בA. AעפניC נובעת מהעדפותיו הקודמות:אם:C<B<A, אז:C<A. תנאי הקישוריות מאפשר ליחיד לקבוע את העדפותיו בין 2 חלופות, על בסיס קשר כלשהו, הנכון לכל יחיד אישית. הוא היוצר את הזיקה בין 2 החלופות, ובהיעדרו אין ליחיד יכולת לבחור. הקישור'מדגישה את ההיבט הסובייקטיבי בהחלטת היחיד. כשל נוסף:בשיטתהדמוק' הישירה-עקרון השתתפות הציבור. הדמו' מושתתת על הזכות של כל אדם להשתתף בהכרעה על ההקצאה הסמכותית של ערכים. אך האם כל השווים בזכויות יכולים/צריכים להיות שווים בזכות להשתתף בהכרעה על ההקצאות?האם השתתפות הזכאים אפשרית בכל הכרעה על הקצאת ערכים בחב'? האם אפשר פרוצדורלית שהמדינה הדמו' המודרנית מחילה את עקרון השיוויון על כולם? יוצא שהשוויון להשתתף בהכרעות הדמו' לא יכול להיות מסור לכל האזרחים כל הזמן. סייג 2 להחלת הדמו' הישירה: היבטים טכניים הנגזרים מיישום עקרון השיוויון. אין אפשרות שמליוני אנשים יהיו שותפים לכל הכרעה בניהול המדינה הדמו'.כשלי שיטת הדמו' הייצוגית: תומס הובס וג'ון לוק טענו שללא שלטון האמון על הסדר החב', יהיו אנשים נתונים במצב טבע היפותטי בו כל איש לעצמו. מכאן טען הובס, מאחר ולכל אחד זכויות שוות ומאחר והגשמת זכות 1 עי מישהו, תבוא בדכ על ח-ן הגשמת זכות אחרת עי מישהו אחר, ישקיעו האחרים את כוחם ומרצם ומשאביהם להגשמת הזכות הבסיסית-לחיות ולשרוד. לכן גרס הובס צריך כל אדם להעניק לשלטון את ריבונותו בנושאים מסוימים, כמו ביטחון אישי כדי שהם יהיו פנויים לעסוק ביומיום. הובס הציע ממשל של נציג 1, כיוון שאם יהיו כמה נציגים כקב', הם ימשיכו להיאבק ביניהם על עמדות הכוח עד שאחד יצליח להכריע את האחרים. לכן, תיטיב לדעתו החב' להסמיך רק נציג 1. בניגוד להובס:לוק טען שבמצב הבראשיתי ההיפותטי יישמע כל יחיד לתבונתו ויכיר בשיוויון הזכויות הטבעי בין בני אדם. התבונה על השיוויון היא שתביא את היחיד לריסון פנימי,כדי לא לפגוע בזולת. עפי לוק, התנהגות הבריות במצב הטבע, שונה משל הובס בהיותה מושתתת על כבוד הדדי לזכויות לחיים, לחירות, לקניין.לוק-יחסי הגומלין בין אנשים מבוססים על אמון ואצל הובס, מבוססים על פחד וחוסר אמון. לוק-למרות שרוב הבריות נוהגות כבוד, תמיד יהיו מעטים שינהגו אחרת. ולכן יש להקים שלטון שיקבע את מה ראוי ויעסוק באכיפת החוק והסדר.+בין הובס ללוק-עצם אצילת הסמכות מהיחידים לנציגים. הובס:יפוי כוח בלתי חוזר, כלומר היחידים מוותרים על זכויותיהם וריבונותם עבור השלטון הייצוגי, ושהם לא יוכלו להדיחו/לבקר פעולותיו. לעומתו, לוק:היחידים מאצילים לנציגים סמכות והרשאה לפעול בשמם, באופן מוגבל והריבונות נותרת לעולם בידיהם.הובס:דגל במשטר יחידני לא דמוק', לוק:הניח היסודות התיאורטיים לדמו' ייצוגית, שבה שמורה לבוחרים הזכות והיכולת המעשית להחליף נציגיהם במוסדות הממשל. מס' הנציגים:מה מס' הנציגים הדרוש לחב'?הובס: 1 לוק:רבים. להתפתחות המדינית-הסטורית יש השפעה על קביעת מס' בתי המחוקקים ומס' הנציגים בכל מדינה. מס' הנציגים מהווה כשל ממשל ייצוגי בגלל השפעתו הרבה על טיב ההחלטות בבית המחוקקים. יש הטיה מעקרון השווים-עיקרון שהשיטה הייצוגית מבקשת לשמור:אם למס' הנציגים יש השפעה ראשונה במעלה על המדיניות הציב'=החלטהעל מס' היא הכרעה מרכזית כשלעצמה.כשמס' שונה של נציגים עשוי להביא להחל' שונות=ספק באשר לקשר בין הכרעה הנציגים להעדפות כלל הציבור. מי מייצג את מיהבעייתיות בשאלת הייצוג:כולם זכאים לייצוג, אך יש חוסר יכולת לקיים זאת בפועל.מקור הייצוג/זהות המיוצגים=בעלת השפעה על אופי המדיניות הציב'. יותר מזה, שיטת הבחירות בישראל, מגדירה את המדינה כאזור בחירה 1, במדינות אחרות-הבחירות הן על בסיסי איזורי ובבית המחוקקים=נציגי איזוריםגיאוג' שונים. כשל נוסף האםיצוג של אנשים שהם גם קשישים גם נכים ושיש להם קריטריונים אחרים שיהיה עפי כמה נציגים, מקיים את עיקרון השיוויון, בשעה שאחרים יהיו מיוצגים עי מס' נמוך יותר של נציגים ומאידך-אנשים שיש להם כמה מאפיינים לא זכאים לייצוג כל אחד מהמאפיינים והאינטרסים שלהם כפי שקבעה המדינה?יצוגיות דמוגרפית ואקטיבית:יש הטוענים שדי שהייצוג של קב' שונות, עם מאפיינים ייחודיים, ייעשה פסיבית, כלומר שהייצוג לא מחייב בחירת נציג רשמי מטעם אותהקב',כי הייצוג יווצר דה פקטו, מעצם השתייכות של מי מהפרלמנט לאותה קב'. ככזה, הוא ייצג את צורכי אותה קב' אליה הוא משתייך גם כשהוא נבחר מטעם קב'/איזור/איגוד אחרים. מנגד-הטענה שהייצוג צריך להיות אקטיבי, כלומר אינטרסים של קב' מסוימת יזכו לייצוג ישיר כי הקב' בחרה בו, בין אם הוא נושא מאפייני הקב' כמו אישה/סטודנט ובין אם לאו. הקושי במתן מענה שוויוני לכל קב' באוכלוסיה, על מאפייניה והאינטרסים שלה=אחד הגורמים שהביאו להיווצרות מפלגות פוליטיות, האמורות לייצג מגוון נושאים וקב' באוכלוסיה. ייצוגיות במפלגות:מפלגה=ארגון פוליטי התנדבותי, השואל להגיע לשלטון באמצעות כללי הבחירות במדינה. התיאורטיקן ה1 שהתייחס למוסד המפלגה=דוד יוּםשטען שלמרות שמפלג' יכולות לקום בכל סוג של משטר, בפועל=תתפתחנה רק במשטר חופשי. מפלגות=הכרח המציאות כדי שמשטר חופשי יתקיים.הדילמה המרכזית:יכולת תרגום הציפיות של המפלגות.במציאות:העקרונות והעדפות של מפלג' פוליטיות מנוסחים בכלליות כדי למנוע סכסוכים מבית ולפנות לקהלים שונים ורבים. אך העקרונות מאפשרים פרשנויות שונות/מנוגדות,כדי לגייס תומכים רבים ככל האפשר.לרוב, החלטות המפלגות מתקבלות עי מיעוט ובדכ עי ההנהגה, ומכאן שהנהגת המפלגה משמשת בעצמה כגוף ייצוגי של ארגון הנציגים וכך נוצר פער נוסף בין העדפות היחיד לבין המדיניות הציב' המעוצבת עי השלטון. בדמו' פרלמנ', בעלות יותר מ3 מפלג', השליטה ברוב המושבים בפרלמנט הדרושה להקמת ממשלה, כפי שנגזרת מתוצאות הבחירות לבית המחוקקים, לא נתונה למפלגה 1. מוקמת קואליצית מפלגות כדי ליצור רוב בפרלמנט. אך מבחינת ייצוגיות הפרט, הקואל' הפוליטית מגדילה את הפער בין העדפות הפרט למדיניות הציב', שמעוצבת ומיושמת בפועל עי הסיעות החב' בקואליציה. הקואליציה הפוליטית:= מבטאת את ההסכמה בין מפלגות לשת"פ בבית המחוקקים ובממשלה, כדי למשול ולהשיג מטרות מדיניות. כריתת הסכם קואליציוני משקפת חוסר ברירה של השותפים לו. אך שת"פ מחייב ויתורים ופשרות העלולים לפגוע בייצוג אינטרסי הפרט, בכל אחת משותפות בקואל' ועיקרון הייצוג סופג הטיה נוספת המעמיקה את הפער בין העדפות היחיד לבין עיצוב מדיניות הקואל' הפוליטית. פער ההדפות גדל ככל שמס' המפלגות החברות בקואל' גדל, בגלל הצורך להסכים לפשרות רבות יותר. כשמפלגה גדולה חוברת לקטנות, הקטנות מקבלות ייצוגיות יתר בהחלטות הממשלה בנושאים הקרובים לליבן. כך הן יכולות להביא לעיצוב מדיניות ציב' שלא משקפת את עקרון הרוב או העדפותיו, אלא את כוחו היחסי של המיעוט בקוא' הממשלתית שנוצרה. ייצוג לקהילה וייצוג לחב': מקיאוולי:האנושות התקבצה בקהילות מצומצמות ורק אחכ נוצרו מסגרות מדיניות לאומיות מקיפות בהקשרן הפוליטי, עד להתגבשות המדינה הדמו' המודרנית המזוהה עם ז'אן זק רוסו. הצורך באבחנה בין ייצוג קהילה לייצוג חב' עולה גם בגלל ספקות לגבי יכולת המפלגה הפולי' לתת מענה עקבי לכלל האינטרסים וההעדפות במישור הלאומי: בביטחון כללי, בחירות כללית, שוויון, ערכי יסוד החב' והמנגנון הכלכלי.סוגיות לאומיות מעסיקות את האזרח הרבה פחות מבעיות קהילתיות מקומיות.התושב רוצה שגם נושאים מקומיים יבוא על פתרונם באמצעות עקרונות דמו' של שוויון, ריבונות וייצוג. ההצדקה לייצוג מקומי, נובעת גם מהיותו פתרון חלקי לכשלי הממשלה מרכזי. אין הגיוני יותר מאשר האבחנה של כינון ייצוג לאומי לצורך טיפול בסוגיות הלאומיות הנוגעות לכלל אזרחי המדינה ובמקביל, מע' ממשל ייצוגית לטיפול בבעיות המקומיות של הקהילות. גם להחלטות השלטון המרכזי עשוי להיות השפעה על נושאים מקומיים. +שאלת הקדימות:איזו מדיניות קודמת?של המרכזי או של המקומי, לה יש זיקה מיידית וקרובה יותר לאזרח? אין פתרון חד משמעי. הטיעונים התומכים בקדימות השלטון המרכז נגזרים מהצורך ליצור תנאי חיים בסיסיים ולשמור עליהם עבור כלל תושבי המדינה בביטחון, בכלכלה, בתשתיות והרווחה ומנגד-הטיעונים לקדימות השלטון המקומי/בצורך לראותו כשווה ערך למעמד השלטון המרכזי, רואים בתלות ההדדית בין הסוגיות הלאומיות לאלו המקומיות, המחייב תיאום, בקרה וכיבוד צורכי השלטון המקומי מצד השל' המרכזי ולהיפך. הצורך בייצוג המקומי, עקרונית-זו זכותו של כל אזרח להתאגד ולבחור גם המייצג אותו ופונקציונלית-הייצוג המקומי כמוסד שלטוני, יכול לספק אחדים מהפתרונות לכשלי הדמוק' ולכשלי הייצוג של השלטון המרכזי. אך כל אותם כשלים שהופיעו ברובד המרכזי של השלטון חוזרות גם בשלטון הדמו' ייצוגי המקומי ויוצרים פערי ייצוג וקשיים בהדברות בין האזרח לשלטון המקומי. בחירת נציגים:בדמו', עקרון הייצוג=אצילת הסמכות לעצב, ליישם ולהעריך מדיניות ציב', מידי האזרחים לידי נציגים נבחרים מעטים. כתוצאה =האזרח בוחר בנציג המציע לו אריזה/מצע פתרונות לאחדות מהבעיות ללא פירוט, תוך שבעיות רבות אחרות לא זוכות להתייחסות בתק' ההתמודדות. בנוסף, מחקרים-ההשפעה שיש לדמות הנציג, תדמיתו, גילו, מינו, מוצאו, דתו, יכולת הביטוי והשיווק שלו על החלטת האזרח בבואו לבחור בנציג. הקשר שיש לאלה וליכולת הנציג לייצג העדפות הבוחרים=קשר חלש אם בכלל. לכאורה, האזרח לא צריך להיות מושפע מסממנים שאינם רלוונטיים ליכולת ייצוג המועמד. אך בפועל, יש להם השפעה. כך קורה שהייצוג לא מבוסס על אידיאולוגיה, אלא על תדמית, יחסי ציבור, להטוטי תקשורת וסדרת מסרים שטחיים. עקרון הייצוג מבוסס על הרעיון שהאזרח יבחר במוכשר ביותר, אך ביום הבחירות, גם כשהבחירה ישירה=בחירת האזרח היא לא בנציג הטוב ביותר לדעתו, אלא במי שהם מזהים כטוב ביותר מאלו שהעמידו עצמם לבחירה. המועמדים אמורים להציג עמדותיהם בפני הבוחרים כדי שהם ידעו מי משקף את דעותיהם, אך מחקרים מראים שרק נושאים מעטים זוכים בתק' הבחירות להתייחסות מפורטת של המועמדים. מבין הבעיות הרבות המעסיקות את הציבור, רק אחדות עולם לסדר היום, וההתייחסות כללית ביותר. נושאים שמטרידים את האזרח מידי יום, לא עמדו מעולם במרכז מע' בחירות בישראל, והפתרונות של המפלגות לבעיות השונות-שטחיים וכלליים. יוצא שהאזרח לא בוחר במועמד המציע לו את הפתרונות הראויים ביותר, אלא בזה שמציע לו פתרונות כלליים לבעיות שהמועמד עצמו בחר לעסוק בהן, כלומר מייצג את האזרח באופן החלקי ביותר. המשטר הדמו'=שלטון השווים, לכן הזכות לייצג אחרים נתונה לכולם. אך גם זה שמוקנית לו הזכות-נתקל בקשים הנובעים בעיקר ממחסר במשאבים הדרושים למי שמעוניין להביא דעותיו לציבור. מכאן, שלנציגים בעלי משאבים רבים יותר, יש יתרון. אמנם חוקי מימון הבחירות בישראל, מגבילים את גובה התרומות, אך לא קל לאכוף מגבלות אלו ומועמדים עשירים מנצלים את הונם הפרטי כדי לזכות ביתרון עפני יריביהם. פעם זה מעוות עוד את ייצוג העדפות הבוחרים, כי מידת היחשפותם למועמדים בעלי משאבים תהא רבה יותר מחשיפה למועמדים דלי משאבים. כתוצאה מכך, הבוחרים עשויים להיות מושפעים ממידת החשיפה עצמה ולא רק מתכני המועמדים. שאינטרסים שלא זכות לארגון והתאגדות, לא יזכו בהתייחסות רצינית של השלטון. כשל ייצוגי זה, מדגיש הפער בין אינטרסים המאורגנים בהצלחה, עי קב' שיש בכוחם להשפיע על המדיניות הציב', גם אם אינם בעלי חשיבות עליונה במישור החב' לאומי, לבין אינטרסים הנוגעים לאוכלוסיה רחבה אך אינם מאוגדים, ולכן אינם זוכים להתייחסות של השלטון. כשל זה מתעורר ביתר שאת במדינה שסדר היום הציבורי שלה עמוס בסוגיות לאומיות שנוגעות לקיום המדינה/הח' ועפי רוב דוחקותך הצידה סוגיות חב' אחרות. למשל: עמותת אור ירוק, שהוקמה כדי לצמצם את מס' תאונות הדרכים ולהשפיע על תרבות הנהיגה בישראל. כל זמן שהאינטרסים לא מאורגנים, המדיניות הציב' לא תבטאם ולא תוצגנה תוכניות לספק את האינטרסים הללו, גם כשחשיבותם לקב' גדולות בחב', הין מהמעלה ה1.יתרון למקום: הממד הגיאוגרפי=כשל בשיטה הדמ'.מוסדות הממשל המרכזים ממוקמים עפי רוב בעיר הבירה והמרחק הגיאוגרפי מהווה גורם העשוי להשפיע על מוטיבצית היחיד להשתתף בפעילות פוליטית. ככל שעלות ההשתתפות גבוהה יותר, והסיכוי להשפיע נמוך יותר, יקטן היקף ההשתתפות הפוליטית של האזרחים. ריכוז וארגון אוכלוס' במרכז הגאוגרפי כרוך בעלויות נמוכות יותר מאשר ריכוז אינטרסים של אוכל' הממוקמת בפיזור פריפריאלי רחב. גם הקידמה הטכנולוגית לא מחליפה את ההשתתפות הפוליט' הבלתי אמצעית של האזרחים. נוסף, ערים גדולות מרכזות בידן כוח פוליטי. מכאן, שהמרכז הגאוגרפי מהווה משאב נוסף בשיטת המשטר הייצוגית, ובכך טמון כשל מבני בשיטה, המבוססת על עקרונות בזכויות ושיוויון בהזדמנויות לכלל האוכלוסיה. מחזורי בחירות ומדיניות ציב':אחד מתנאי קיום משטר דמו'=קיום בחירות כדי לאפשר לבוחרים לבטא מידי זמן, את השקפותיהם והעדפותיהם, עי בחירה מחודשת של נציגיהם. במרבית המדינות, כל 4-5 שנים. זהו פרק זמן המחייב את הנבחרים להיות קשובים לציבור ומאפשר להם לעצב המדיניות הציבו' ולעקוב אחרי יישומה. עם זאת, הוא מספיק קצר, כדי למנוע מהנבחרים לקבע מעמדם הפוליטי ואחיזתם בשלטון. לפי התיאוריה הנורמט', נציג שנבחר דמוקרטית, אמור לקדם רק את האינטרס הציב', תוך התחשבות באינטרסים של בוחריו, ולא להיות מוטה בגלל שיקולים אישיים/עניינים אחרים. במציאות, קשה לאדם להינתק משיקולים אישיים ורבים מהמחזיקים במשרות מעוניינים להיבחר שוב. לכן הם מציגים מידי זמן את עשייתם ופורשים בפני בוחריהם תוכניות והבטחות לקידום מדיניות ציב' בעתיד. אך יישום ועיצוב מדיניות ציב' הוא תהליך מתמשך ורב שנתי. הזמן הפוליטי העומד לרשות הנציג-הוא בדכקצר מהזמן הדרוש להשלמת מדיניות, בעיקר כשמדובר במדיניות העוסקת בתשתיות/טיפול בשסע פוליטי מרכזי. אילוץ זה בין הצורך בפרק זמן ארוך לשם השלמת תהליכי מדיניות, עיצובה ויישומה, ובין האינטרסים הפוליטיים קצרי הטווח של הנציג הנבחר, מביאים לא פעם את הנבחר, להתפשר על סדר יומו ולקדם מדיניות קצרת טווח, שתאפ/שר לו להתהדר ביוזמתו. הנבח' מייחסים לציבור זיכרון קצר וסבלנות מעטה. לשיטתם, האזרח מעונין לראות תוצאות של מדיניות בהווה ומתקשה לדמיין את העתיד. המונח השגור בפי הפרשנים הפוליטיים-כלכלת בחירות, מבטא את בזבוז המשאבים שהממשלה מרשה לעצמה ערב בחירות, בהנחה שהבוחרים בבואם לקלפי, יזכרו רק את ההטבות. זו כלכלת בחירות שבאה לשרת את הבחירה מחדש של הנציגים המכהנים. +כשל נוסף בדרך להגשמת המהות הדמו' יצוגית, מהווים מחזורי הבחירות, עשויים להביא לחילופי השלטון. פרדוקסלית,זו הרי מטרת עריכת בחירות תקופתיות, אך חילופים אלו מביאים לבלימת תוכניות מדיניות שהשלטון הקודם החל בהן+ לנציגים החדשים דרושה תק' השלמת ידיעות בתחום עליו הם אמונים ובתק' אכשרה זו לא יאפשרו למשרדי הממשלה לנקוט מדיניות חריגה/יקרה. בראי הדמ' יש בכך ביטוי ייצוגי להעדפות הבוחר, אך בראי המדיניות הציב', יש בכך בזבוז כספי משלם המיסים. כשלי הבירוק' הציב':וובר, פיתח את המודל הטהור של הבירוק', כדילהציג דרך לניהול היעיל ביותר, של ארגון/מדינה: לשיטתו, אין דרך אחרת להשיג האפקטיביות והיעילות בפעולות הארגון ולמקסם תועלתיו. 5 מאפיינים, שרק התקבצותם יחד מביאה לעיצוב הדגם הבירוקרטי הרצוי: 1.חלוקת אחריות ודיפרנציאציה:כל עובד יהיה בעל תפקיד קבוע, ותחום אחריותו מוגדר, במישור האנכי (בין ממונים לכפופיהם) והאופקי (באותה ההיררכיה). 2. הכשרה:כל עובד יתקבל וימונה לתפקיד רק אם כישוריו מתאימים לביצוע התפקיד.3. היררכיה:לכל עובד יהיה ממונה ישיר 1, אך כל ממונה יכול להיות אחראי על כפופים אחדים=התבנית הפירמידלית של הארגון הבירוקט'.4.חוק/נוהל: לכל ארגון-חוקים/נהלים פנימיים, שיגדירו את דרך העבודה בו ולא יהיו תלויים באדם. הארגון יפעל פורמלית וממוסד על נהלים אלו. 5.יחסים לא אישייםכדי שלא יהיו ניגודי עניינים. תיאורית וובר מבוססת על ההכרה ברצון כל אדם להגשים את האינטרס הפרטי שלו באמצעות הארגון ובמטרת הארגון הבירוק' להגשים את האינטרס שלשמו קם. השילוב האפקטיבי והיעיל, לאורך זמן בין 2 היבטים אלו, אפשר רק על סמך אימוץ תפיסה רציונלית, הבאה לידי ביטוי ב5 המאפיינים. אי יישום 1 מהם, יפגע ביתר המאפיינים ויגרום לכישלון הארגון בדרכו להגשמת יעדיו. להסביר הפער בין הנחות התיאוריה הוובריאנית למציאות בעזרת בעייתהסוכן:לכל ארגון-בעלים. עם זאת עפי רוב הבעלים לא מנהל את הארגון בפועל והם שוכרים מנכל. וכך גם עושה המדינה. במינויים אלו, המטרה-להאציל לסוכן את הסמכות לפעול ולקדם את מטרות הארגון. סוכן=מצביע על החובה של מנהל הארגון לפעול להשגת המטרות שקבעו בעלי הארגון ולכן הוא אינו עצמאי בפעולותיו, אלא הוא משמש כבא כוחם. מינוי זה יוצר את הפער בין הבכירים לכפופיהם, פער הנובע מאינטרסים שונים ונקוד' מבט שונות. המנכל מחויב בסופו של דבר, לפעול כפי שהורו לו, כי הפער התפיסתי, הפרשני, העשוי להתגלות בין אינטרסים שונים, נושא בצידו עלות ניכרת, שבאה לידי ביטוי בזמן המושקע לצורך תיאום בין הבעלים לבין המנהל בהסברים, שכנועים, בקרה והערכה. עלות זו עשויה להתבטא גם בהבנה שגויה, בביצוע שונה ממה שהבעלים התכוון ותיקון הטעות, אם הוא אפשרי. לעלות זו יש ביטוי בזמן וגם בהטיות התרגום של הנחיות הבעלים לעובדים המבצעים, הכפופים למנהל הארגון. ללא הגורם המתווך=המנכל, לא יוכל הארגון להתקיים. העולם המודרני מכיר רק חלופה 1 ליחסי עבודה בין הבעלים לעובדים=חתימת חוזי עבודה חוזרים ונשנים. בראייה כלכלית-לא כדאי, בגלל העלויות הכרוכת במשא ומתן. מאחר והבירו' הוובריאניתמחייבת מדרג היררכי ברור ונוקשה, המתחדד ככל שמטפסים אל קודקוד הארגון, חייב להיות בראש הארגון מנהל יחיד, ומכאן שבעיית הסוכן=בעיה מבנית בדגם הבירו'. בבירוקרטיה הציב', המנהלים,משרתים את בעלי הארגון, אך במדינה דמוק', הבעלים=האזרחים שבשמם פועלים הנציגים בבית המחוקקים ובממשלה.הציבור לא יכול למנות במישרין כל מנהל במשרד ממשלתי, וכאשר מישהו מתמנה לתפקידו כמנהל=כפוף לשר ובמקביל צריך המנהל לשרת את האזרחים=בעלי הארגון. עשוי להתפתח ניגוד עניינים בין השר הפוליטי שמעוניין לקדם עצו ולא בהכרח את האינטרס הציב', לבין המנכל שאמור לשרת את האינט' הציב', אך גם רוצה לשמור על משרתו, עי ציות לשר הממונה עליו.חוסר יעילות:הבירוק' הוובריאנית מחייבת היררכיה סדורה, נהלים ברורים וחלוקת עבודה מקצועית ובדכ גם מסועפת, לכן כל תיאום בין המח'/בעלי תפקיד'/הנחיות ומשאבים, יכול להתבצע רק אנכית-דרג גבוה לנמוך. תפקוד של ארגון עתיר עובדים ומשאבים שעובד כך=מביא לבזבוז זמן עבודה ובכך מפסיד הארגון את זמן העברת המסר והתועלת הצפויה מהעברתו, אלו הועבר בתזמון ראוי. הפגישות לצורך תיאום בארגון הבירוק' מבזבז זמן ומשאבים וגם פוגע באפקטיביות שבהעברת המסרים וההנחיות. מידע שעובר דרך מקומות וסמכויות רבות כל כך=יוצר מצב של הטיות מידע שכל אחת מעצימה את קודמתה. כשל הבירוק' הוא גם בקיום התופעה וגם בקושי לזהות הישנותה בזמן אמת, במהירות ובכל אחד משלבי העבודה, כך שאפשר יהיה לתקן. עפי וובר=ארגון פועל עפי נהלים רשמיים הכתובים לצורך שמירת הסדר, האחידות והוודאות, ככך שהארגון גדל ורבו משימותיו, כך יתפחו הנהלים ותסתעפנה ההנחיות הפנימיות. בשל הצורך לעקוב אחר ביצוע הנהלים ולפקח על אכיפתם, לכל מנהל 2 תפקי':המקצועי והאוכף משמעת. וכך תופח היקף עבודת המנהלים והאמצעי הופך למטרה. דרישת וובר לתחומי סמכות ואחריות המוגדרים מראש ולהתמחות מקצ'. דרישה זו, בצירוף ההיררכיה וההפרדה האנכית והאופקית בין תפקידים ופעילויות=כפל תפקידים.קשיי התייעלות:מאפייני הבירוק' הוובר' הפכו אותה לארגון נוקשה, מסורבל, ושמרני. תהליכי העבודה וקבלת ההחל'=נמשכים זמן רב ופוגמים בגמישות הארג'. חוסר גמישות זה, מעכב נסיונות התייעלות, כי כל החלטה מחייבת שינויים שהטמעתם אורכת זמן רב, ככל שהארגון גדול יותר=יקשה עליו בהטמעת שינויים וחידושים. במונחים כלכליים, כל פעולה בארגון כחלק ממערך הייצור שלו מהוות עלות שקועה=שהארגון כבר השקיע ואין להשיבה ואם התהליך לא יושלם-העלות יורדת לטמיון. בבירו' הציב'=שרים יעדיפו להמשיך לאשר יישום מדיניות לא נחוצה/לא אפקטיבית ולו רק כדי למנוע ביקורת ציבו' על העלות הכרוכה בשינוי, עקב עלויות שקועות. פוליטיקה פנימיתמרכיב חשוב בהיווצרות ארגון רציונלי, יעיל ואפקטיבי:יחסי עבודה לא אישיים, שמנהלים לא יהיו ממונים על אנשים שהם מכירים אישית וחברת'. כי אם יהיה כך=עלול להיפגם יכולתו לבקר פעילותם וכושר שיפוטו יהיה מוטה לטובתם.מתברר שדווקא התבססות על אי פרסונליות=אחד הגורמים העיקריים לכשלי הבירוק'. קבלת החלטות אינה מבוססת על שיקולים קרים בלבד וכך האדם גם מנווט התנהגותו. דווקא האיסור לקיום קשר אישי, כחלק מההפרדה ההיררכית האנכית והאופקית, עשוי לדרבן את העובדים לקיים קשרים אישיים באופן סמוי ולא פורמלי ולהעמיס עלויות על הארגון. מאידך קשרים אישיים=בסיס הפוליטיקה הפנים ארגונית. פוליטיקה ארגונית=הנסיונות להדחיקה מעצימים את השפעותיה. העיסוק בפוליטיקה הפנימית=מורגשת בארגון בירוק' וגוזל משאבים. המנהל הציב' וכשלי ממשל ככשלי שוק:המנהל הציבו'=גוף הממנוה עי נבחרי הציבור ומהווה מרכיב מרכזי בדמוק' הייצוגית. =הזרוע המבצעת של רשויות הממשל וכל מדיניות ציב' המיושמת מהכוח לפועל עוברת במנהל הציב'.חלק ניכר מהשפעת נציגי הציבור מופנה כלפי הבירוקרטים.גם כשהחוק מגן על המעמד המקצועי של הבירוק', הדרג הפוליטי=הממונה על תפקודם. ברשות המבצעת=השרים העומדים במשרדים הממשלתיים ולרוב=פוליטיקאים, ובפרלמנט=חברי בית הנבחרים וממוני הסגל המנהלי העובד בייעוץ,מנהלה, מידע,מזכירות וכו'. גם בדמוקרטיות בהן יש הפרדה פורמליתבין הדרג המדיני-פוליטי לבין הדרג המקצועי, כשהדרג המדיני פוליטי עוסק בעיצוב מדיניות ובהגדרת היעדים האסטרטגיים והדרג המקצ' מוציא לפועל את המדיניות, יש פער בין המיסוד הפורמלי לבין ההתנהלות הלא פורמל'. עפי רוב יש ברובד הלא פורמלי קשר הדוקים בין הדרג המדיני למקצועי בירו'. הבירו' הציבו' הופכת לשחקן במגרש הפוליטי שלטוני, גם כשהיא מבקשת לשמור על מקצועיות ונייטרליות מפלגתית. מאידך, דווקא מנהל ציב' הדבק בהפרדה בין הפוליטיקה לבין המקצוע' המנהלית, עשוי להגשים המשמעות המילולית של הבירוקרטיה=שלטון המשרד. הפקידים עשויים לראות עצמם כאחראים הבלעדיים על הגשמת מדיניות ציב' מקצועית ואמינה, היכולה לקדם האינטרס הציב' ולכן ימעיטו בחשיבות הכרעות פוליטיות מפלגתיות.דוגמאות: בריטניה=הפרדה דיכוטומית אך לאחר 3 עשורים, שהוטחה בהם ביקורת ציב' על הכוח הרב בידי אנשי המנהל הציב' והשפעתם על המדינות החל שינוי המאפשר מינוי בכירים מחוץ לשירות הציב' בארהב:=שיטת הרצף המאפשרת לפוליטיק' למנות מקורבים למשרות הבכירות ביותר במנהל הציב' הפדרלי/מניויים פוליטיים, נשמעה ביקורת של הפוליטיקאים על הדרג המקצ' והטיית חוות הדעתהמנהלית וביצוע המדיניות עפי העוצמות הפוליטיות של ראשי משרדים. :.כשלי ממשל ככשלי השוק:המאפיין הבולט של הבירוק' הציבו=היא מונופול. רבים מהשירותים והמוצרים שהממשל מייצר/מספק באמצעות הבירו' הציב'=לא מסופקים/מיוצרים עי גורם מתחרה וזאת עפי הגדרת המדינה:רק עליה לדאוג לביטחון הציב', לנהל יחסי חוץ, לעסוק בחקיקה, בשפיטה ואכיפה, בתכנון ותקצוב לאומי. במדינה דמוק' רק לבית המחוקקים יש סמכות חוקית לחקיקה.רק הרשות השופטת ובתי המשפט מוסמכים לפסוק בענייני צדק ורק המשטרה והפרקליטות אמונים על אכיפת החוק. מרכיב התחרות לא יכול לסייע בביקורת ובקרה במקרי חוסר יעילות. התנהגות מונופול מתאפיינת בחוסר יעילות ואפליה, תוך אספקת המוצר/השירות לקב' מסוימות ובכל מקרה באיכות ירודה ובעלות גבוהה. דוגמא: משרד הפנים=תור ארוך, שירות ירוד וזמן אספקה ארוך בגלל שמעל הבירוק'אין איום של חוסר ביקוש ולא סכנת סגירה, כי הציבור זקוק לתז וכשהמשטרה לא יעילה, האזרח לא יכול לעשות דבר. יותר מכך, לאזרח אין משאבי שיטור פרטי ואם ישקיע מכספו=כפילות והביטחון שיסופק עי השוק הפרטי=לא יחליף שיטור ציבורי בגלל הסמכויות הבלעדיות הנתונות רק לה. אסימטריה במידע ככשל ממשל:לבירוק' הציב' מידע רב על האזרחים ובמקביל=מייצרת מידע. המינהל הציב' תורם לאסימטריה במידע בכך שמידע רב שיש בידיו לא נחשף לציבור, כי מידע מתורגם לכוח. גםהאסימטריה במידע=תוצר גודל, מורכבות, מחלק' מרובות. לכאורה, משרדי הממשלה מנוהלים עי גוף 1=הממשלה. והביצוע אמור להיות מתואם, אך בגלל שהוא כה גדול, היכולת לסנכרן המידע הפנימי נמוך. גם כשהם יכולים לחלוק מידע, המשרדים לא עושים כך, כדי לא לחלוק בכוח הטמון במידע/בגלל יחסים פוליטיים פנימיים עכורים.וגםנגרמת גם כתוצאה מתוכניות שאושרו אך טרם יצאו לפועל/מדיניות שלא אושרה, אך נודע שיש כוונה לאשרה עי הממשל, יוצרת פער בין המידע שיש למעצבי המדיניות לבין זה שמגיע לציבור. וגםנובע מחוסר יכולת הממשל לתרגם במדויק ובעדכניות את העדפות האזרחים. רשויות השלטון לא מצליחות להפיק מידע מדויק והפער מושלם עי הערכות ואומדנים, המשמשים כבסיס לתוכניות לגיבוש ויישום. כלומר, הבירוק' הציבו' מספקת לאזרח שירות/מוצר שייתכן שאינם דרושים/רצויים/מועדפים על ידו.פערי המידע בין המצוי אצל האזרח/קב' אזרחים, לבין הנקלט ברשויות השלטון ומעובד עי המינהל הציב'הוא כשל מובנה בבירוק' הציבו', שיש לו השלכות על עיצוב המדיניות הציב', יישומה והערכתה. השפעות חיצוניות ככשל שוק:מחויבות הממשל= לשמור על זכויות היסוד של האזרחים.אך העיצוב והיישום של המדיניות הציב'=נושאים עלויות גבוהות וכל עוד משאבי המדינה מוגבלים=צריך סדר עדיפויות ואפשר יהיה לממן רק חלק מהמטרות,צרכי האזרחים והעדפותיהם. ההשפעות החיצוניות השליליות=בגלל הַקֶשֶר בין מדיניות ציב' בתחום מסוים לבין מדיניות ציב' בתחומים אחרים. כל בחירה במדיניות ציב'מסוג 1=דחייה של מדיניות ציב' אחרת. כשל שוק-מוצר ציב':תסכול האזרח לגבי שירות בירוק'1 עשוי להשליך על התייחסותו לשירותים אחרים של הבירו' הציב'. =אחת הסיבות מדוע מנהל ציב' ובירוק' נקשרים עם דימויים שליליים. מוניטין המנהל הציב'=מוצר ציב' מאחר ומרגע היווצרם=אינם ניתנים לחלוקה והופכים לנחלת הכלל. יכולת רשות שלטונית 1 ליצור מוניטין שונה מזה של המינהל הציב' בכללותו, נמוכה. לכן גם אין תמריץ חיובי עבור עובדי המינהל הציב' לשפר עבודתם. כל עובד ציבור, זוטר כבכיר, יכול לעבוד לפי סטנדרטים נמוכים בעודו טרמפיסט על גבי המוניטין השליליים של הבירו' הציב'. כשתופנה אצבע מאשימה לביצועיו=יוכל לטעון שלא בו האשם, אלא במינהל הציב' כולו..
פ2:גישות פוזיטי':= מה זה מדיניות ציב' לפי כל אחת מהגישות+מתעסקות במצוי. לא מדוע ראוי שהמדינה תתערב ותיישם מדיניות ציב'ו, אלא מדוע היא מתערבת. מוביל לשחקנים המעורבים בעיצוב המדיניות ויישומה, המבנים הארג' בהם מתבצעת המדיניות, המרחב החברתי והפוליטי ובאינטראקציות ביניהם,כלומרהמצוי ולהראות כיצד מע' אילוצים, אינטרסים של שחקנים, כוח ועוצמה, מגבלת המשאבים וסדרי ההעדפות השונים של בעלי עניין , משלימים את התמונה.הגישה התהליכית=כתפוקות המע' הפוליטית= גישה תיאורית שלא מנתחת את התהליך.א.זיהוי הבעיה=דרישה/ביקוש להתערבות ממשלית. הצורך בדיון ציב'=בגלל ריבוי דרישות להתערבות ממשלית וכדי ליצור אצל מקבלי ההחלטות, מודעות לסדרי העדיפויות בחב'. רק לאחר מיצוי הדיון, יוכלו לעבור ל-ב.עיצוב חלופות למדיניות=העלאה לסדר היום הציב' וגיבוש תוכניות לפתרון הבעיה. ג:גיבוש לגיטימציה למדיניות=בחירת חלופה מועדפת, ריכוז תמיכה פוליט' לחלופה שנבחרה ועיגון המדיניות בחוק.לגיטימציה צריכה להתגבש גם במע' הפוליטית וגם בציבור. בהעדרה,אישור החלופה יתעכב.תוכנית המדיניות חייבת לעבור חקיקה. רק לאחר החקיקה מגיעים ל-ד:יישום המדיניות=ארגון והפעלת המינהל הציב' באמצעות תקצוב הביצוע וניסוח הנחיות ביצועיות.יש צורך בתקצוב והעברת המימון לגורמים הרלוונטיים במינהל הציב' ומחוצה לו. המעבר מעיצוב ליישום, כרוך בתרגום המדיניות למטרות ויעדים אופרטיביים. ללא שני אלו=המימון והתרגום, תתקשה הרשות הבירוק' ליישם המדיניות.ה:הערכת המדיניות=לימוד ביצוע המדי', דיווח על תפוקות, הערכת השפעות ביצוע המדיניות ותפוקותיה על אוכלוס' המטרה+אחרות, הצעת שינויים/תיקונים. הבקרה, ההערכה תוך כדי היישום והלמידה הפנים תהליכית=גם במהלך התהליך וגם בסיומו וההיזונים מהערכות הביניים=כבר בביצוע עצמו. בודקים את התוצאות והתפוקות של המדיניות ביחס לאוכלוסית המטרה וגם ביחס להשפעות על אוכלוס' אחרות. הערכת המדיניות=סיום ביניים לקביעת המדיניות, כי זה גם השלב ה1 של המדיניות הבאה.כל השלבים חייבים להיות לפי הסדר וזה גם חולשתה=בהנחת היסוד=קביעת המדיניות הציב'=תהליך עקבי, לפי השלבים/לינארי ובאותו הסדר וזה לא כך במציאות, בגלל אילוצים, אינטרסים מנוגדים, כוחות ושחקנים המתחרים על ההקצאה הציבורית, שמביאים לשינוי הסדר הליניארי המוצג בגישה. הביקורת:נטייתה להתרחק מניתוח מבני מוסדות וארג'/השחקנים ולא להסביר את מערך הלחצים שעשויים להשפיע על התפתחות המדיניות. הגישההרציונלית=כמיצוי הרווח החב':משמשת כמצפן, אי אפשר באמת לעבוד איתה, גישה ניתוחית.מידע מלא על: העדפות החברה לרבות משקל יחסי/ על כל החלופות/ כל התוצאות האפשריות/ יכולת למדוד בדיוק כדאיות של כל חלופה ובחירה בחלופה הכדאית ביותר לחברה.מדיניות רציונ'=חותרת להשיג הרווח החב'המירבי=הממשל צריך לבחור מדיניות עפי מבחן התוצאה הרווחית ביותר עבור החב' שתועלתה גדולה מעלותה ולדחות חלופה שהתועלת קטנה מהעלות, עי מקבלי ההחלטות=חלופה המבטיחה הפער החיובי הגדול ביותר בין עלויות לתועלות. מנק' מבט כלכל' צרה=שיקולי מקבלי ההחלט', גם כשהם נובעים מעמדות ערכיות ואידיאולוגיות,חייבים לעמוד במבחן התוצאה הציבו'. לעומתם=יטענו שבשונה מחב' עסקית, מדיניות ציב' לא חייבת להיות רווחית, כי תפקידה לקדם ערכים חב' ובכך גם מבחנה. לעומתם, אנשי הרציונל' הרחבה=כל ניסיון לכמת תפוקות במונחי תקציב, עשוי להטות ההחלטות ולהביא להפסד. הדרך היחידה להביא למיצוי הרווח החב'=לבחון המדיניות במונחים ערכיים. גם הכלכלן יתקשה להגדיר המשמעות הכלכלית של ערך סמלי=המנון/דגל ואין בידו היכולת לחזות התנהגות של מיעוט החש מקופח, בגלל אי הזדהות עם הערכים של ההמנון/הדגל הלאומיים. ניתוח רציונלי של החלופות המדיניות מחייב: מידע מלא ובהיר על: ההעדפות הערכיות של החב'לגבי סדר העדיפויות בין הערכים ומשקלו היחסי של כל ערך/כל החלופות המדיניות האפשריות/התוצאות של החלופות/יכולת למדוד את כדאיות כל חלופה, עי מדידת היחס בין העלויות שלה לבין התועלות הצפויות ממנה./בחירה בחלופה שכדאיותה=הגבוהה ביותר. בבסיס הגישה הרציו'=ההנחה: שההעדפה המצרפית של החב' ידועה וניתן להגדירה במדויק, וניתן לגבש ולעבד את כלהמידע לעיצוב החלופות, ובידי המעצבים כל המשאבים לקיום תהליך קבלת ההחלטות ואפשר לחזות מראש ובמדויק את כל התרחישים מכל חלופה.אך יישומה המלא לא אפשרי. חסרונות:תועלות והעדפות חב' לא מוסכמות על כלל הפרטים בחב' והן בעימות רעיוני/אידיאולוגי/ו/או אינטרסנטי=ערכי החב' לא כקב' 1.ערכי החב' לא מוסכמים על כולם. אין יכולת לקבץ את כל המידע הדרוש לעיצוב המדיניות,עקב אסימטריה במידע. צבירת מידע=השקעת משאבים של זמן ותקציב. משאבי הזמן והמימון לא עומדים לרשות מעצבי המדיניות. התקציב תמיד מוגבלוהדחיפות לעיצוב המדיניות-גבוהה.אין יכולת למפות כל החלופות, בגלל חוסר במידע ותהליך השוואת החלופות מוגבל בגלל התעלמות מחלופות שלא מופו. מעצבי המדיניות לא יכולים לחזות מראש את כל התוצאות של כל חלופה בגלל הגורמים הרבים שישפיעו על יישום המדיניות. תהליכי המדידה בכל שלבי התהליך סובייקטיביים ותלויים בשיטת המדידה, בפרשנות של המודדים ובמשמעויות הערכיות שהם מעניקים לנתונים, נבחרי ציבור מעוניינים להיטיב עם קב' בוחריהם, לפני קידום האינטרסים של קב' אחרות. מדיניות ציב' כורכת תחומים שונים וכל החלטה בתחום מסוים, משפיעה על התחומים האחרים. השגת מרב התועלת החב', משמעותה שיפור מצב כלל הפרטים והקב' בכל התחומים, ולכל הפחות בלי להרע לאף אחד מהם. למרות שיישום הגישה הרציונל' כרוך בקשיים=משמשת לעיצוב ותכנון מדיניות. ההנחה המרכזית: לו היה אפשר ליישמה במלואה-היה ניתן לבחור בחלופה המיטבית עבור הכלל. ככל שהתהליכים לקביעת המדיניות ידמו לגישה הרציונלית, כך גוברים הסיכויים לעצב מדיניות שתמצה את הרווח החב' הכולל. יש דרכים להסביר איך רעיונות הופכים לגורמי השפעה ב