מושגים בקורס חירויות הפרט בארצות הברית

תזת בירד:

מחברה של תזת בירד הוא צ'רלס אוסטין בירד אשר חי בשנים 1874-1948 ונולד באינדיאנה, בירד בצעירתו ניהל עיתון מקומי בראשית שנות ה- 90. לאחר שסיים קולג' מקומי נסע ללמוד באוקספורד ושם הושפע מרוח הביקורת כנגד הליברליזם הכלכלי המסורתי. הוא כתב מאמר על המהפכה התעשייתית, ב1904 חזר לארצות הברית וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה בניו יורק. ושם לימוד היסטוריה ומדעי המדינה עד שפרש בשנת 1917 במחאה על פיטוריהם של חברי סגל שהאוניברסיטה האשימה אותם בחתרנות ובהשקפת עולם שמאלנית. ב- 1919 ייסד יחד עם אחרים את בית הספר החדש למחקר חברתי בניו יורק. בשנת 1913 יצא לאור ספרו של בירד שגרם למהפך אמיתי במחקר הקונסטיטוציוני ולתמורות מהותיות בתפיסה האקדמית והציבורית של החוקה, ספרו של בירד הוא פירוש כלכלי של חוקת ארצות הברית, הנקרא בשם "פרשנות כלכלית לחוקה" לפי התזה של בירד ישנם אינטרסים כלכלים בתוך החוקה כאשר ישנה קבוצה של בעלי הון אשר רצתה לשמר את עצמה בשלטון על ידי החוקה, בירד מציג שאלה: נניח שהרוב המכריע של הסוחרים, הבנקאים בעלי איגרות חוב ובעלי ממון היו בקרב התומכים בחוקה, ונניח שרוב המתנגדים באו מקרב האנשים הפשוטים, החוואים ושאר האוכלוסייה חסרת ההון, כמובן שמי שהיה הרוב היו האנשים הפשוטים ולכן בירד אומר שחוקי היסוד לא היו תוצר של תופעה מופשטת של "רוב העם" אלא של קבוצת אינטרסים כלכליים. על פי בירד קשה לחשוב על החוקה כמסמך כלכלי, אין בה הכרה מפורשת בקיומן של קבוצות אינטרסנטים כלכליים, אך זה נכון על פי השטח בלבד, על פי בירד אפשר להבין שיש אינטרסים כלכליים כי מי שתמך בחוקה היו בעלי רכוש, מלווי כספים ואנשי מסחר ועוד אשר רצו לשמור על רכושם ולהגדילם. בירד ניסה להילחם כנגד ההשפעה של תעשיות הענק ולעשות צדק חברתי לאנשים הפשוטים ולהילחם כנגד הקפיטליזם החזירי, לכן צריכים לשפר את המצב כדי שאוכלוסייה גדולה לא תחייה בחיי עוני מחפיר על גבול העבדות. על פי תפיסתו של בירד המאבק של הדוגלים בעד החוקה למתנגדה הוא מאבק בין בעלי חוק לבין חייבים, של לויים לנושים, של בעלי ממון ועסקים גדולים לבין חוואים ועצמאיים קטנים. את תפיסתו של בירד מאפיין מטריאליזם היסטורי, כלומד ההנחה שרק גורמים כלכליים מעצבים רעיונות ועמדות שנובעות משיקולים חומריים בלבד. בירד טוען שאינטרסים כלכליים וחומריים הביאו את מנסחי החוקה לנסח את מסמך החוקה כדי למנוע הפסדים. בירד שם דגש על תהליך ה"דה מיסטיפיקציה"  של ההיסטוריה החוקתית האמריקאית בכך שאין אפשרות שלא לשים לב לקיומם של גורמים אינטרסנטיים אשר השתייכו למעמד הגבוה ורצו לשמר את מעמדם האישי על ידי החוקה. ספרו של בירד ייצר זעזוע בכך שמישהו יוצא בפעם הראשונה נגד החוקה ונגד האבות המסיידים שלה ופוגע בערכה הגדול.

הביקורת נגד תזת בירד:

לפי תזת בירד מי שרצה בחוקה היו מהמעמד הגבוה בעלי ההון, אך למעשה אם מסתכלים על שנת 1787 רואים דווקא שהמעמד הביניים היו השולטים באותו התקופה ורובם של החברה היו חקלאים וכפריים, זו הייתה התגלמות כמעט מושלמת של "דמוקרטיה שוויונית של המעמד הבינוני" לכן בתקופה זו הייתה שכבת ביניים ענקית ואי אפשר לומד שבעלי ההון ניצלו את המעד הנמוך מכיוון שרוב האוכלוסייה הייתה במעמד שווה. ישנו כשל נוסף בגישתו של בירד ובגישתם של היסטוריונים נוספים, שהדגישו את העימות ואת ההתנגשות בין "זכויות הפרט" לבין "זכויות הרכוש" גינה זו אינה נכונה, מכיוון שרכוש וחירות הם דבר והיפוכו, לפיה אין זכויות רכוש וזכויות אנוש עולות בקנה אחד. במאה ה18 באמריקה האנגלית ניתן היה לראות כי ביטחון ורכוש היו תנאי בל יעבור להבטחת חירות הפרט. לכן כאשר מחברי החוקה כתבו את החוקה לא כרכו את שתי הזכויות הללו יחד ולא היה להם אינטרס כלכלי, דבר זה לא נתפס כדבר מגונה וכתוצר של תאוות בצע וניצול המעמד הנמוך, כי רכוש היה נחלת הכלל ובאותו הזמן לא היה זיהוי בין רכוש ובין מעמדות נצלניים מיוחסים. על אף הביקורת לא ניתן להכחיש שמי שהיו בשלטון "האבות המייסדים" של אמריקה היו בעלי אחוזות ונכסים רבים כגון: ג'ורג וושינגטון וגיימס מדיסון ואחרים, אך תופעה זו היא כלל אנושית וכלל חברתית שאנשי הממון הם גם השולטים, אך בתקופה זו הרכוש הרב לאנשים מסוים לא נתפס כדבר שלישי ומגונה כי הרכוש היה נחלת הכלל.

וטו של הנשיא:

לפי החוקה (סעיף 7 פסקה 2) כאשר הצעת חוק מתקבלת בקונגרס היא נשלחת לאישור של הנשיא והוא יכול או לאשר אותה ולחתום עליה או שיחזיר אותה עם צירוף הערות ובכך הנשיא מטיל עליה וטו, במקרה שהנשיא הטיל וטו על הצעת הקונגרס עדיין הקונגרס יכול לבטל את הוטו על ידי השגת רוב של שני שלישים בשתי בתי הקונגרס, מפה רואים שהנשיא בפועל לא קובע אך יכול לעקב את החקיקה. לנשיא יש עשרה ימים להחזיר את ההצעה לקונגרס כאשר הנשיא לא החזיר את ההצעה תוך עשרה ימים כאילו חתם עליה והיא תהיה לחוק כאילו חתם עליה, אבל אם הקונגרס היה זה למנע את החזרתה על ידי שהפסיק את ישיבותיו אז במקרה כזה לא תהיה לחוק.

לסיכום:

סעיף הוטו בחוקת 1789 היא ראיה לחולשת הנשיא ולא לעוצמתו שהרי שגם אם הנשיא מטיל וטו הקונגרס יכול לבטלו.

בקרה שיפוטית:

הסמכות השיפוטית של ארצות הברית תהיה נתונה בידי בית משפט עליון אחד, לבית משפט זה יש את הסכמות לבחון חוקים שנחקקו בקונגרס או בבתי המחוקקים ועל פי שיקול דעתו להחליט האם החוק תקין או שהחוק פועל נגד החוקה ועל כן הוא יכול לבטלו. החוקה עדיפה על חוקים רגילים, הן של הקונגרס …..