המאמר עוסק בגישות לציור לאורך הרנסנס ועד המאה ה16 המאוחרת, הנטורליזם והאידיאליזם, דרך השקפות של תיאוטיקנים שונים במיקוד על ציירי משפחת קראצ׳י, ובמיוחד אניבל קראצ׳י.
הנטורליזם, המזוהה אצל התיאורטיקנים בעיקר עם קרווג׳יו, השואף לתאר את הטבע בדיוק כפי שהוא ללא האדרה, על כיעורו, נחשב כשגוי, משם שזיהה את הטבע כחסר התערבות אלוהית. לעומתו האידיאליזם, השואפת לתאר את הטבע בשיא יופיו, לשפר אותו עד כדי התרחקות מהמציאות, ומזוהה עם המנייריזם בידי התיאורטיקנים, בעיקר בידי בלורי. על פי בלורי תפקידו של האמן הוא לשאוף לחבר את השלמות שאלוהים יצר בטבע בשלל האמצעים העומדים ברשותו, לבחור מהטבעי את היפה,ולתעד אותו בדיוק זהו תהליך שונה מהמנייריזם בגלל גישתו …