בשנת 2008 הוסדרה פעולתן של המכינות בחוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח – 2008 ומושג "מכינה קדם-צבאית" הוגדר בחוק כ"מסגרת חינוכית המיועדת בעיקרה למיועדים לשירות ביטחון ולמתגייסים לצבא, שמטרותיה הכנת החניכים והחניכות לשירות מלא בצבא הגנה לישראל וחינוך למעורבות חברתית ואזרחית" (חוק המכינות הקדם–צבאיות, התשס"ח-2008). חוק זה מסמיך את מנכ"ל משרד החינוך לקבוע כללים להכרה במכינה קדם-צבאית, וקובע את תקציבה של המכינה כפונקציה של מספר חניכיה (וינינגר, 2017, עמ' 1).
דברי ההסבר להצעת החוק עמדו על מהותן של המכינות )הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח-2008 🙁
"במכינות הקדם-צבאיות – חילוניות, דתיות או משולבות – מקבלת הכשרה העתודה של הפיקוד הצבאי ושל דור המנהיגות של החברה הישראלית. כמחצית החניכים במכינות מתגייסים לתפקידי לחימה – שיעור גבוה בהרבה לעומת כלל המתגייסים לצה"ל, וכך גם באשר לפונים לתפקידים פיקודיים מתוכם. בשנת הלימודים התשס"ח פעלו 34 מכינות קדם-צבאיות, 25 מהן מוכרות ומתוקצבות מאוצר המדינה ותשע בשלבי הקמה. בכל המכינות למדו כ-1,800 חניכים, כ-1,600 מהם במכינות המוכרות והמתוקצבות.
חניך הלומד במכינה רשאי לדחות את גיוסו לצה"ל בשנה, והוא זוכה להכנה נאותה להשתלבות בשירות מלא בצה"ל, בייחוד ביחידות השדה, תוך הרחבת אופקיו, העשרת עולמו וחינוכו לערכי הציונות".
בחודש דצמבר שנת 2009, שר החינוך דאז, גדעון סער, התקין את תקנות המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח-2009,‏ המפרטות את תהליך ההכרה במכינה.
בני הנוער המצטרפים למכינה דוחים את שירותם, ומתגייסים לצה"ל כשנה – שנתיים מאוחר יותר משאר בני השנתון. המכינות מתחלקות לשלושה סוגים: מכינות קדם-צבאית דתיות, חילוניות ומעורבות (דתיים וחילונים, בנים ובנות). ניתן גם להבחין בשימוש בביטוי "מכינה קדם-צבאית כללית". ביטוי זה משמש בדרך-כלל בהקשר למכינות המיועדות לאוכלוסייה דתית וחילונית, שלהן אין לא צביון דתי מובהק ולא צביון חילוני מובהק. לעיתים משמש הביטוי לתיאור כל מכינה שאינה דתית, כולל את המכינות החילוניות (וינינגר, 2017, עמ' 1).
המכינות הקדם צבאיות קיימות כבר למעלה משנות דור וממשיכות לגדול. הן צומחות מתוך הצמא לערכים ולמחויבות, נותנות מענה לאתגר הפוסט – ציוני ומניבות ניצנים של זהות יהודית חדשה. מפעל המכינות הצבאיות התחיל בשנת 1989 וכיום הוא מונה למעלה מחמישים מכינות המוכרות והמאושרות על ידי משרד הביטחון ומשרד החינוך.
אך ורק מכינות אשר הוכרו על ידי ועדה משותפת של משרדי החינוך והביטחון, רשאיות להיקרא "מכינה קדם צבאית", וזאת בכפוף לעמידתן בתנאי הרגולציה הקבועים בחוק. מפאת הצלחת המכינות, גופים רבים שאינם מוכרים כמכינות, מכנים את עצמם כך – ובכלל זה תוכניות חצי שנתיות, ישיבות גבוהות שונות ועוד. עד שנת תשע"ו הוכרו על ידי משרד הביטחון ועל ידי משרד החינוך 52 מכינות קדם צבאיות, מתוכן 23 מכינות דתיות, ובשנת תשע"ז התחילו לפעול שתי מכינות חילוניות נוספות.
הלימוד במכינות מבוסס על לימוד לשם לימוד, העשרה והנאה באופן סדנאי, נטול שיעורי בית, מבחנים ויעדי בגרויות/ אקדמיה למיניהן. עידוד הסקרנות וההצלחה בהקניית אהבה ללמידה על המשתתפים, שלא כמו מסגרת בית ספרית- מעודדים את החניכים לפיתוח סקרנות, זהות והשקפת עולם ערכית. מאפיין נוסף בולט הוא ניהול עצמי של חיי המשתתפים יחד עם עידוד היזמות החברתית והסביבתית. אורח חיים זה יוצר שיתוף פעולה פורה, דינמי ומעורב, ובאמצעות כך נבנית משמעת העצמית של החניכים. שיעור ההשתתפות של בוגרי המכינות ביחידות הקרביות והמובחרות, בפיקוד ובקצונה, ושיעור הבוגרות בפיקוד הדרכה וקצונה (בעיקר בחיל החינוך (הוא גבוה מאוד (וינינגר, 2017, עמ' 2).
שאלת המחקר בעבודה זו היא "כיצד באה לידי ביטוי הלאומיות-ציונות במכינה הדתית 'עצם'?"; התשובה לשאלה זו תינתן על סמך פרסומים שונים ועל סמך ראיונות עם שני בוגרי המכינה.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק 1 אידיאולוגיית העל – לאומיות וציונות
1.1 ציונות
1.2 לאומיות
פרק 2 חזון מכינת עצם
2.1 רקע
2.2 חזונה של מכינת עצם
2.3 התהליך הלימודי-חינוכי
2.4 רקע התלמידים
2.5 חזונה של מכינת עצם הלכה למעשה
פרק 3 יישום האידיאולוגיה
פרק 4 הערכה וביקורת
סיכום