שאלה 1

א. לאורך ההיסטוריה ניתן לראות שתי תפיסות מדינה שונות: האחת – ״מדינה כישות טבעית״ , תפיסה אשר הייתה נהוגה אצל היוונים הקדומים , והשנייה- ״ מדינה בחסד אל״ אשר הייתה נהוגה בתקופת ימי הביניים ע"י ההגות הנוצרית-תיאולוגית.

״מדינה כישות טבעית״- בימי ההוגים היוונים הקדמונים אפלטון ואריסטו הטענה הייתה שהמדינה היא ישות טבעית. היא נוצרה עם מכלול תופעות הטבע. המדינה היא טבעית במהותה. כמו שאלוהים יצר חיות מסוימות, הוא ברא אותן כך שחיות אלו יחיו בתצורה של עדר ולא כבודדות. החיות לא התקבצו בצורה מלאכותית. כך המדינה, היא נוצרה בצורה טבעית, תוכננה כך שבני האדם יתקבצו בצורה טבעית בתוך המדינה. עפ״י אריסטו התכלית של כל דבר זה להגשים את טבעו , צורתו , ולכן שהטבע יצר את השותפות הראשונה (המשפחה), הוא כיוון לכך שאותה שותפות ראשונית תתפתח למימוש המהות השלמה , שזאת המדינה. לכן למעשה המדינה טבעית כי היא הצורה הסופית. "… כי היא התכלית שלהן, והטבע תכלית, שהרי מה שנהיה כל דבר ודבר כשבא לשלמות התהוותו, לזה קוראים אנו טבעו…."

״מדינה בחסד אל״- בימי ההוגים הנוצרים בימי הביניים נטען כי לפי ההגות הנוצרית האדם נברא לגן העדן. לא הייתה מסגרת מדינית והסיבה שבגינה נוצרה מדינה היא בגלל השבר, החטא הקדמון. תפקיד המדינה הוא לרסן את טבע האדם בגלל השבר שהתרחש בגן העדן.
תומס בהשפעת אוגוסטינוס, בהישען על המקרא מסביר שהאדם נולד או נוצר לגן העדן כשטבעו היה של טוב ותמימות . הטבע המקורי של האדם היה שלם ולכן לא היה צורך במסגרת מדינית בשלטון שיהיה כפוי עליו. נקודת המפנה זה החטא הקדמון. בעקבות נקודת השבר של החטא הקדמון טבע האדם הושחת. היצר התגבר על התבונה. האכילה מהתפוח היא ההיבריס- הגאווה שבו האדם חטא ולכן יש צורך במדינה שתרסן אותו ותעזור לו לממש את תכליתו האמיתית. מה שמוכיח כי המדינה – יסודה בחטא .