1א. הדיון על מעמד האישה ביישוב נגע לא רק להיבטים המעשיים של השתתפות הנשים במרחב הציבורי, אלא גם למהותה, טיבה ואופייה של החברה היהודית כולה. במאבק להשגת זכויות פוליטיות לנשים במוסדות היישוב הנבחרים באו לידי ביטוי מגוון העמדות וההשקפות. בשלהי התקופה העות'מאנית היה הוויכוח בנושא זה נחלת הגברים לבדם. נשים לא השתתפו בו בפומבי. עובדה זו מלמדת על השניוּת שרווחה ביישוב בנוגע למקומן של הנשים בחברה. גברים ונשים היו שותפים לגישות שמרניות לגבי האישה, מקומה ומהותה, ועמדותיהם התנגשו בשאיפה לכונן ישות ציונית חדשה ומודרנית.
עוד בשלהי התקופה העות'מאנית החלו ניסיונות להקים הנהגה שתהיה מוסכמת על כלל יהודי ארץ-ישראל, והם התחדשו בראשית תקופת המנדט, במטרה ליצור מסגרת כלל-ארצית שתייצג את היישוב בפני השלטון הבריטי החדש. פרסום הצהרת בלפור האיץ מהלכים אלה, בעיקר משום שההצהרה הביאה לשינוי המעמד המדיני הן של היהודים בארץ-ישראל והן של מוסדות ההסתדרות הציונית.
במישור המקומי:
בארגוני הנשים צמחוֹ המנהיגותֹ והפעילות של תנועות הנשים. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה קמו בארץ-ישראל אגודות של נשים יהודיות. מיד לאחר שהבריטים כבשו את הארץ נוסדו במושבות הגדולות ובערים אגודות נשים שהיה להם סדר יום בעל מאפיינים פוליטיים – הן שאפו לשפר את מצבן התרבותי והפוליטי של הנשים היהודיות. על התארגנותן הפוליטית של נשים במישור המקומי עמדה מרגלית שילה במאמרה "קולות נשיים בדבר שוויון מגדרי וטובת האומה במאבק על זכות הבחירה ביישוב ".
לא בכל מקום הוכרע מאבק זה של הנשים בזירה המקומית בניצחונן. הפערים בין המקומות השונים מצביעים לא רק על ִמגוון הדעות בחברה היהודית בשנים הנדונות, אלא בעיקר על מגבלותיהם של מוסדות היישוב המרכזיים, שלא הייתה בידיהם יכולת אכיפה. וכך, בניגוד להצלחת הנשים לבחור ולהיבחר לוועד המושבה בראשון לציון ובמקומות נוספים, בפתח תקווה, לדוגמא, עיכבו הכוחות השמרנים את השתתפותן של הנשים בבחירות למועצה המקומית. הזכות ניתנה לנשים בעיר זו רק בשנת 32' ,מתוקף החלטה מקומית (ומומשה רק בשנת 40') בשל התנגדותם של גורמים שמרניים בעיר.

במישור הארצי:
המאבק המקומי היה צעד אחד, ראשון, בתביעות הנשים לשותפות שווה במרחב הלאומי הנרקם והולך. במישור הארצי חוו הנשים עימותים חריפים, מפותלים ומורכבים, בעיקר נוכח נחישותם של המתנגדים לשילובן בחיי הציבורי.
אם כן, הפמיניסטיות הארץ-ישראליות פעלו שכם אחד עם פמיניסטיות במקומות אחרים בעולם.20 אחוות נשים זו חידדה את ההכרה שסולידריות פמיניסטית- אוניברסלית אינה מסכנת את הסולידריות הלאומית; אדרבה, היא אפילו עשויה לחזק אותה. את המאבק הפוליטי של הנשים בתוך היישוב היהודי הניעה "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות", שנוסדה בקיץ 1919 על בסיס האגודות המקומיות שפעלו במקומות שונים בארץ. "ההתאחדות" הייתה הגוף הכלל-ארצי והעל- מפלגתי של נשים הגדול ביישוב, ומרבית הנשים שהיו חברות בה נמנו עם החוגים האזרחיים, הלוא הם אנשי המעמד הבינוני ביישוב. מרבית חברות ה"התאחדות" היו יוצאות האימפריה הרוסית בעלות מקצועות חופשיים. לרובן הייתה השכלה עברית וכללית ומקצתן למדו באוניברסיטאות
1ב.
"התאחדות נשים לשווי זכויות בא"י" זיהתה את נקודת הזמן שבה התהוו מוסדות היישוב כנקודת זמן מתאימה לשינוי מערכת היחסים המגדרית בחברה. על כן פעלה לעיצוב תפיסות מגדריות חדשות במישור התחיקתי, תוך ביטולן של מוסכמות והנחות ישנות, ובהן:
• הנחות ששללו מנשים את השליטה על גופן
• האפשרות לקיום כלכלי הוגן
• הכפפתן של נשים למערכות יחסים מגבילות בבתיהן
2א. פרויקטים רבים של מודרניזציה ברחבי העולם היו כרוכים בעיצוב מחדש של דפוסי האימהות , ובתהליך זה היה לממסד הרפואי תפקיד מכריע- הלידה והטיפול בתינוקות ובילדים כתחומים שיש להכפיפם להסדרה מדעית , בהדרכת מומחים . בכלל הערוצים שדרכם הופצו הנורמות המדעיות לאימהות במחצית הראשונה של המאה העשרים , היה לתחנות לאם ולילד תפקיד חשוב הן בארץ ישראל והן בארצות אחרות .
2ב. הדאגה לשלומן הגופני והנפשי של האימהות הייתה חלק מהותי בהתגייסות ארגוני נשים לפעולה בשדות הבריאות, החברה והרווחה. כך נהגו במדינות באירופה, וביתר-שאת בחברת המהגרים הנבנית בארץ-ישראל. על מציאות החיים של נשים מהגרות שהיו לאימהות אנו למדים ממקור בן הזמן. הקשיים מהגידול בעלייה לארץ, בעיקר בשנות השלושים, גדל מספרן של הנזקקות לעזרה. ארגוני נשים מכל קצות הקשת הפוליטית ניסו לתת להן מענה. לפעולתן זו לא רק היבטים מגדריים – ניכרו בה גם השקפות הנוגעות למוצא אתני ולמעמד חברתי-כלכלי, כפי שעולה ממאמרה של דפנה הירש, "המדיקליזציה של האימהות: יחסים אתניים וחינוך אימהות מזרחיות לטפול 'היגייני' בתינוק בתקופת המנדט".
2ג. פעילות האחיות טיפות חלב התקבל מצד ציבור האימהות היהודיות בהתאם למקומן החברתי , מעמדן , מוצאן האתני ביחד בין אלה ובין סיכויי הניעות שלהן . הנשים היהודיות שהיו בעלי סיכוי ניעות גבוהים מילאו בקפדנות אחר הוראות הממסד הרפואי לעומתן נשים ממעמדות הנמוכים שסיכויי הנעות שלהם היו נמוכים וחוו את תהליך המדיקליזציה כהתערבות ממסדית וכביקורת ביחס לכשיורשותיהן כאימהות חשו ניקור כלפי הממסד הרפואי וחוסר אמון בו . גם לאחר שנים של עבודה והוכחות שהחיים נעשים בריאים יותר בעקבות טיפת חלב , עדיין היה חוסר יכולת להשפיע כל קבוצות מסוימות .