בפרק זה, בלאנט כותב על לאונרדו דה ווינצ׳י ,הדוקטרינה שלו בציור, ומשווה אותו לאלברטי כמפתח דרכו,כבונה על גישתו.לאונרדו כתב גם הוא בצורה עשירה על האומנות בתקופתו,אבל בצורה מאוד לא מסודרת ולרוב כהערות שוליים לרישומים.לאונרדו הקדים את הידע המדעי הקיים ברפואה, אנטומיה ומכניקה בזמן רב- בעקבות ההתעסקות הכמעט אובססיבית שלו בלמידה וצפייה של אנשים,חי וצומח. הוא מאמין במה שהוא יכול לחוש,ומבסס את המדע כדבר שצריך להיעשות בעיקרו על צפיות והתבוננות וניסיון ולא בעיקרו על תיאוריה וחוקים. בניגוד לאלברטי שהתבונן בשביל להגיע למסקנות וחוקים כוללים כל העולם, לאונרדו מתבונן כמשימה עיקרית ושם מעט מאוד דגש על הסקה. התפיסה שלו היא שצייר הוא השילוב והצורה הכי נעלת של אמן ושל מדען- תפקיד האמן לטעמו הוא ליצור בנאמנות הכי גבוהה למקור,ותפקיד המדען הוא להתבונן ולצבור כמה שיותר ניסיון. תפקיד הצייר,בניגוד …