עבודת סמינריון מטעם הפקולטה לרפואת שיניים- האוניברסיטה העברית. ציון: 98. העבודה מתמקדת בקשר בין אפיגנטיקה, במיוחד בנושא מתילצית DNA לבין מחלת החניכיים "פריודונטיטיס".
העבודה בהיקף של 14 עמודים, כוללת 24 מאמרי ביבליוגרפיה כולל משנת 2023.
ישנה סקירה לגבי השפעת השינויים האפיגנטיים בתאי מערכת החיסון ובתאי האפיתל האוראלי לגבי הנטייה והביטויים הקשורים למחלת החניכיים. העבודה גם מציאה פתרונות עתידניים בתחום שבו ניתן להעזר בנושא האפיגנטיקה כדי לשנות את הנטייה ואת חומרת המחלה בעתיד.
העבודה זכתה לציון הגבוהה ביותר מבין כל העבודות שהוגשו לאותו המרצה.

פרק המבוא:
פריודונטיטיס היא מחלה מרכזית ברפואת השיניים, המובילה לנזק בלתי הפיך לרקמות המקיפות את השן ואף עלולה לגרום לאיבוד שיניים. למרות שהוכח קשר גנטי, סביבתי וקשר למחלות רקע המעלות את הסיכון למחלה, גורמים אלו לא נותנים מענה מלא לשוני בחומרת המופע הקליני של המחלה בין אנשים שונים. לכן, בעבודה זו אסקור את הקשר של אפיגנטיקה, בדגש מתילציית DNA, למחלת הפריודונטיטיס.
בעבודה, ארחיב על הגנים המרכזיים שדווחו כי עוברים שינויים במתילצית הDNA אצל אנשים עם פרדיודונטיטיס ברמות חומרה מתקדמות בהשוואה לקבוצת הביקורת. מאחר שמחלת הפריודונטיטיס אינה מערבת גן אחד בלבד, אלא מעורבים בה מספר רב של גנים, בסמינריון זה אסקור את הגנים העיקריים שהציגו מובהקות סטטיסטית ברמת המתילציה בDNA שלהם בהקשר למחלת הפריודונטיטיס.
בשונה מהגנום שלנו שקבוע בכל התאים בגוף מלבד למוטציות, מתילצית DNA משתנה בין התאים ברקמות השונות, ואף בין התאים באותה הרקמה כתלות בשינויים חיצוניים. בחרתי בעבודה זו לבחון אלו גנים עוברים שינוי במתילצית הגנום בשני סוגים של אזורים: תאים בחלל האוראלי ותאי מערכת החיסון ההיקפית (מונוציטים ולויקוציטים). בחרתי להתמקד באזורים אלו, מאחר ומחלת הפריודונטיטיס היא מחלה דלקתית כרונית, שמערבת פעילות יתר של תאי מערכת החיסון ולכן רציתי לבדוק האם השינוי במתילציה מתרחש באופן ישיר בתאי חיסון אלו, או רק בתאים ברקמה האוראלית, למשל תאי האפיתל, המהווים את קו ההגנה הראשון כנגד הפתוגניים.
השינויים במתילצית הDNA אובחנו גם בתאי החלל האוראלי וגם בתאי מערכת החיסון ההיקפית. שינויים במתילצית הDNA בתאי האפיתל האוראליים אובחנו בגנים שמטרתם לגייס את תאי מערכת החיסון ההיקפית, כמו גנים של יצור ציטוקינים וכימוטינים, בגנים שמזהים פתוגנים כמו TLR וגם בגנים נוספים שעליהם ארחיב. בתאי מערכת החיסון ההיקפית נצפו שינוי מתילציה בגנים שונים, חלק מהגנים בעלי תפקיד בהגברת פעילות והישרדות תאי מערכת החיסון.
בנוסף לשוני במתילציה המתרחש בין הרקמות השונות, המתילציה בגנום משתנה בהתאם לחומרת מחלת הפריודונטיטיס. כך, שגנים שונים יכולים לעבור רגולציה מוגברת בפריודונטיטיס חמורה, ורגולציה מופחתת ברמת חומרה נמוכה יותר. כך, שישנם גנים שיכולים לעכב את חומרת הפריודונטיטיס בשלבים מסויימים, ובשלבים מתקדמים יותר של המחלה יכולים להחמיר אותה. שינויים אלו במתילציה, יכולים בעתיד לשרת אותנו בביצוע אבחון מדויק יותר לחומרת הפריודונטיטיס ואף להוות סמן אפיגנטי לפוטנציאל טיפולי במחלה.
כבר בימים אלו, משתמשים בדפוסי מתילצית הDNA לאבחון ולטיפול במחלות מסוימות בעלות אפנון אפיגנטי בולט כמו מחלת הסרטן. מאחר וגם למחלת הפריודונטיטיס נמצא קשר בין קיום המחלה, חומרת המחלה ומתילצית ה DNA, ישנו פוטנציאל טיפולי אפיגנטי למחלה. בוצעו מחקרים מעטים הבוחנים פוטנציאל לטיפולים אפיגנטים במחלה, שהציגו תוצאות תומכות בהמשך המחקר בנושא. יתרון נוסף לטיפולים אלו, הוא שהחלל האוראלי נגיש ללקיחת דגימות דבר שיקל על לקיחת ביופסיות מהאזור לבחינת המתילציה. ייתכן ובעתיד נוכל להעזר בשיטות אפיגנטיות גם בתחום היגיינת רפואת הפה ולהקל על הסובלים ממחלת הפריודונטיטיס.

תוכן עניינים:
מבוא 3
פריודונטיטיס 4
מתילצית DNA 6
סקירת ספרות 8
מתילצית DNA בתאי החלל האוראלי 8
מתילצית DNA בתאי מערכת החיסון ההיקפיים 11
פוטנציאל טיפולי 12
סיכום 13
ביבליוגרפיה 14