תופעת פוסט טראומה של נפגעי אונס

מבוא

עבודה זו, תעסוק בתופעת הפוסט טראומה של נפגעי אונס. היא תנסה להסביר ,מה עובר על קורבנות האונס ,בשלבי ההתמודדות עם הטראומה. ההתמודדות עם חווית האונס, הינה התמודדות אינדיווידואלית וטראומטית, שאין לתארה במילים.
הפרק הראשון ,יעסוק בהצגת ההגדרות השונות. טראומה ,היא מילה שמקורה ביוונית, ופירושה "פצע". הפצע ,קיים בנפשו של האדם ,ומונע ממנו תפקוד תקין בחברה. לפי ה DSM, כאשר אדם נחשף למאורע טראומטי בו חווה, היה עד, או התעמת עם איום של מוות, או פציעה משמעותית ,או איום על השלמות הפיזית שלו, או של אחרים, אותו אדם חווה פחד עמוק, חוסר אונים או אימה. הפרעה פוסט טראומטית, מתארת את המרחש בנפשו של אדם ,לאחר הטראומה. פוסט טראומה, הינה הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות החרדה. שכיחות ההפרעה, גבוהה יותר בקרב נשים. על פי הגישה הפסיכולוגית חברתית, התגובה למצבי הלחץ ,היא תגובה של התפוררות הרקמה החברתית, נוסף על כך ,יש את התגובה הנפשית ,שניכרת בחרדה ובדיכאון ,הפוגעים בכושר קיומו של "האני", וגורמים להפרעות בקליטת גירויים (שבתאי, 1991).
ה DSM-4, מגדיר סימפטומים מסוימים, הבאים כתוצאה מחשיפה לאירוע, טראומטי קיצוני ,כגון פציעה רצינית, עינויים, אונס,כתסמונת פוסט טראומטית. הסימפטומים הללו ,דומים ולעיתים אף זהים ,לתגובות של נאנסות (אתר מס' 14).
אונס לפי חוק העונשין, נחשב לעבירת מין. חוק העונשין, מגדיר אנס ,כמי שבועל אישה בתנאים הבאים:
(א) שלא בהסכמתה, עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים ,או איום באחד מאלה, שהושגה במרמה לגבי מהות העושה או מהות המעשה.
(ב) בהסכמת האישה, אך הסכמה זו ,הושגה במרמה לגבי מהות העושה ,או מהות המעשה.
(ג) כשהאישה היא קטינה. כלומר ,טרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אפילו אם מעשה הבעילה, היה בהסכמתה.
(ד) תוך ניצול מצב ,של חוסר הכרה ,בו שרויה האישה,או מצב אחר ,המונע ממנה התנגדות, או היותה חולת נפש ,או לקויה בשכלה (אתר מס' 15).
אונס, הוא אחד הפשעים ,היותר קשים וטראומטיים ,אליו חשופות נשים ,רק מתוקף היותן נקבות. המחשבה על המושג אונס, היא כל-כך מפחידה ,שרוב האנשים נרתעים ממנה. רתיעה זו, גוררת בעקבותיה, חוסר מודעות למעשה ולהשלכותיו (Koss, 1993).
בספרות, ישנה הסכמה ,לגבי טראומתיות מקרה האונס ,והשלכותיו הקשות . הסכמה זו, מצדיקה תגובות שונות, בעלות מאפיינים מיוחדים (Koss, 1993). לכן בפרק השני, ננסה לפזר מעט את הערפל ,ונעסוק בהשלכותיו של אונס,על חייה של הנאנסת ,מבחינה פיזית, נפשית, פסיכולוגית, מבחינה חברתית, זוגית ומינית.
הפרק השלישי ,יעסוק בהשפעות האונס ,על חייהם של ילדים ,שחוו אונס ,על ידי קרוב משפחה. כיוון שאין להמעיט מחשיבות סוג זה של אונס. אונס מסוג זה ,נקרא גילוי עריות. זהו מצב בו נפגע ילד, על ידי אדם אחר מתוך המשפחה. גילוי עריות ,מהווה סוג של טראומה ,ועל כן ,יש להתייחס לטיפול והריפוי ,של נפגע מגילוי עריות ,כאל נפגע טראומה. טראומה המתרחשת בילדות ,מעצבת את האישיות ,ומעוותת אותה. כיום ,ידוע שהתעללות מינית בילדות ,היא אחד הגורמים המרכזיים ,לפסיכופתולוגיה קשה ,כמו: מחלות נפש, התמכרות לסמים ולאלכוהול, בריחות מהבית בגיל ההתבגרות, התנהגות מינית מופקרת, התדרדרות לעבריינות וזנות, הפרעות אכילה ועוד. הילד הלכוד ,בסביבה המתעללת ,עומד בפני משימות הסתגלות אדירות, עליו למצוא דרך, לשמור על הרגשת האמון בבני אדם ,שאינם ראויים לאמון. הכוונה ,למערכת פסיכולוגית לא בשלה ,אשר צריכה להתמודד, עם סביבה פתולוגית, של התעללות כופה ,המובילה להרסנות. סביבה זו, מטפחת אצל הילד ,מצבי תודעה לא נורמאלים, בהם היחסים הרגילים בין גוף לנפש, בין מציאות לדמיון, ובין ידיעה לזיכרון ,מוחלפים במגוון עצום של סימפטומים (הרמן, 1994(.
בספרות הקלינית ,מתוארים תהליכים נפשיים שונים, המתרחשים אצל נפגעי גילוי עריות, אחד מהם ,זהו תהליך של דיסוציאציה- ניתוק. הניתוק ,הינו תהליך שיוצר נתקים, בתפקודי החשיבה, הזיכרון, הרגש והזהות. תהליך הניתוק ,מסייע לילד או לילדה ,להתמודד עם הטראומה ,באמצעות פיצול והדחקה של הרגשות ,והכאב הפיזי הנוראיים (זליגמן וסולומון, 2004).
הפרק הרביעי, יעסוק בדרכי טיפול בנפגעי פוסט טראומה ,ובעיקר במרכזי סיוע, העומד בבסיסם ,הקשר הטיפולי המיטיב, שאחד מעקרונותיו ,הוא לא להסב את המבט מהמקרה ,ולשבור את השתיקה. הטיפול המקובל ביותר לפוסט טראומה, הוא הטיפול הקוגניטיבי. הוא מתמקד בדפוסי החשיבה הקיצוניים של הסובל, ועוזר לו להגיע למחשבות יותר מאוזנות ,על מנת לאפשר לו לעקל את האירוע ,מתוך ראייה חדשה. גרעין חוויית הטראומה הנפשית, הוא הנישול מכוח ,והניתוק מהזולת. ולכן ,ההחלמה מבוססת על העצמה ,ועל יצירת קשרים חדשים (הרמן, 1994). בטיפול בנפגעות אונס, יש להתמקד בלחץ עצמו,בתחושת חוסר האונים ,שאותם מקרה האונס הוליד, ובדרכים לגיוס כוחות ומשאבים, להתמודדות עמו (שבתאי, 1991).

1. הגדרות
א) הגדרה לפוסט טראומה
הפרעת דחק פוסט-טראומטית ,היא הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות החרדה. זוהי הפרעה המתפתחת לאחר חוויית אירוע טראומטי. הלוקים בהפרעה ,מגיבים לחוויה זו בתחושות של פחד וחוסר אונים. שכיחות ההפרעה גבוהה יותר בקרב נשים, הן מפתחות אותה בתגובה לתקיפה, או אונס. על פי ה DSM ישנם מספר קריטריונים לאבחנת הפרעת דחק פוסט-טראומטית:
• האדם נחשף למאורע טראומטי בו חווה, היה עד ,או התעמת עם איום של מוות, או פציעה משמעותית ,או איום על השלמות הפיזית שלו ,או של אחרים. אותו אדם חווה פחד עמוק, חוסר אונים או אימה.
• המאורע הטראומטי נחווה מחדש באחת או יותר מן הדרכים:
o זכרונות חוזרים וחודרניים מהמאורע, הכוללים תמונות, מחשבות או תפיסות. ילדים צעירים ,עשויים לעסוק במשחק חוזר ,המשחזר את האירוע.
o חלומות חוזרים ומעיקים על המאורע.
o התנהגות או הרגשה כאילו המאורע מתרחש שוב. יכול לכלול גם הזיות, אשליות, ופלאשבקים.
o מצוקה פסיכולוגית ניכרת ,בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים,