פיסול רומנסקי

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2021
מספר מילים 4572
מספר מקורות 22

תקציר העבודה

הפיסול המונומנטאלי קם לתחייה במאה האחת-עשרה בצרפת, לאחר תרדמה של מאות שנים. מאז נפילת האימפריה הרומית נעלם כמעט כליל הפיסול המונומנטאלי. טכניקת הפיסול והתבליט נשמרה, עם זאת, באמנויות הזעירות (תבליטי שנהב, עבודות צורפות ויציקות ברונזה). לתקופה הרומית יש השפעה גם על מקור השם רומנסק (Romanesque), מאחר והסגנון של המאות האחת-עשרה והשתים-עשרה נקרא רומנסק, בעיקר עקב הטיפוסים האדריכליים המתחדשים, בהם חל השימוש בקשתות אבן ובקימורי אבן, המזכירים במשהו את הקשתות ואת הקימורים הרומיים.
בטרם ניגש להכרת הפיסול הרומנסקי, עלינו להבין מעט את ההקשר החברתי, הפוליטי והדתי בו קם לתחייה מדיום הפיסול המונומטאלי. החברה באירופה של ימי-הביניים התחלקה לשלוש שדרות: מתפללים (Oratores), לוחמים (Bellatores) ועמלים (Laboratores). לקבוצת המתפללים השתייכו אנשי הכמורה והנזירים. למנזרים ולמושג הנזירות נודע מעמד חשוב ביותר במאות האחת-עשרה והשתים-עשרה. תנועת הנזירות החלה כבר בראשית הנצרות, אך בתקופה הנידונה חלה פריחה משמעותית בחיי המנזר. אחד הגורמים לכך הוא התחזקות מעמדו של האפיפיור מול הישות החילונית. האפיפיור גרגוריוס השביעי (Gregory VII) קרא לרפורמה (תיקון מוסרי וחזרה לחיי השליחים) בשורות הכנסייה ותופעה המכונה על שמו: "הרפורמה הגרגוריאנית" (ידועה גם בשם "הרפורמה הבנדיקטינית").
מנזרים רבים הוקמו ומסדר קלוני (Cluny) חלש בשיאו על למעלה מאלף מנזרים ברחבי אירופה. במחצית המאה השתים-עשרה הוקם המסדר של סיטו (Cîtaux), על-ידי ברנרד מקלרוו (Bernard of Clairvaux), שאף הוא קידם רעיונות של רפורמה. התפלגות השדרות בחברה באירופה יצרה שני קטבים, האחד של האפיפיור והשני של הרשות החילונית (הכוונה בעיקר לקיסר), דבר הידוע כמאבק האינווסטיטורה (Investiture Controversy). מאבק האינווסטיטורה עסק בשאלה, האם הסמכות למנות בישופים נמצאת בידי השליט הסקולארי (מן המלה saeculum, עולם, ובהשאלה: אנשי העולם, החילונים) או בידי האפיפיור. מאבק זה הסתיים בשנת 1077 במעמד קנוסה (Canossa), במפגש הדרמטי בין הקיסר היינריך הרביעי (Heinrich IV) ובין האפיפיור גרגוריוס השביעי (Gregory VII), שהכף הוכרעה לטובתו.