בארץ קבוצות שונות הפועלות על מנת לקדם את נושא הדו-קיום בין ערבים ויהודים. רוב הקבוצות הללו פועלות על סמך "השערת המגע" (contact hypothesis) ומודל הפעילות הנגזר ממנה. עבודה זו באה לבדוק את האפקטיביות של מודלים אחרים ואפשרות השילוב בינם לבין מודל המגע. המודלים שאותם בחרתי לבדוק הם: המודל האינפורמטיבי, המבוסס על אספקת מידע בנוגע לסכסוך. המודל המטאקוגניטיבי, המבוסס על למידה בנושא תהליכי מחשבה, מתוך השערה שכך תתאפשר התמודדות עם מחשבות אוטומטיות בקונטסט חברתי וכתוצאה מכך יגרם שיפור ביחסים בין הקבוצות. נערכה השוואה באמצעות שאלוני קדם ובתר בין שתי קבוצות שעברו פעילות המשלבת בין כל אחד המודלים עם מודל המגע. בנוסף הייתה קבוצת ביקורת שלא עברה כלל פעילות בנושא. בהשוואה נמדדו: חשיבה סטריאוטיפית, עמדות לגבי הסכסוך, הבנה של מורכבות הסכסוך ומדדים התנהגותיים לקשר בין קבוצות. למעט האפקט המוטיבציוני של עבודה באמצעות התוכנית המטאקוגניטיבית לא נמצאו אפקטים מובהקים נוספים בין הקבוצות השונות. בנוסף, התגלה מתאם מפתיע בין מידת הדתיות לחלקים ניכרים מהשאלון ומתאם פחות מפתיע, אשר מוכר מן הספרות, ומרמז על השפעות שונות של הפעילות על יהודים וערבים.