סמינריון בנושא אמנות וחברה במאה ה-20

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
שנת הגשה 2002
מספר מילים 2134

תקציר העבודה

אמנות וחברה במאה ה- 20 קרא/י את הקטע הבא ודונ/י בו תוך התייחסות לדברים ששמעת וקראת במהלך הקורס (בעיקר להגותם של אדורנו, בנימין, אקו או בורדייה), נא להקדיש לתשובה 5 עמודים מודפסים לכל היותר.
מיכאל גרובמן , אוצר התערוכה "אמנות מובנת", קבע בראיון שנתן ב- 23 בפברואר 1993:
" יש באמנות שלנו שכבות עמוקות שצריך להיות מומחה גדול כדי להבין אותם, אבל אנחנו גם נותנים אפשרות לאנשים ללמוד משהו רק מהקליפה החיצונית לפני הפרשנויות". משנשאל, האם אין זו גישה פופוליסטית, הוסיף:
" זה בכלל לא פופוליזם, אמנות לא יכולה להתבסס על חשיבה יוקרתית ואליטיסטית, מי שאומר שאמנות היא רק למומחים פשוט משקר. ההכרזה על אמנות מובנת היא מילכוד; אסור שבן אדם יחשוב שאמנות יכולה בכלל להיות מובנת. אנחנו חייבים לגשת אליה בראש פתוח ואז לראות הרבה יותר דברים. אנחנו שולחים לצופים גלגלי הצלה  להיאחז בהם, אבל מי שיחשוב שאם תפס את הגלגל, הגיע כבר לחוף מבטחים, כמובן טועה מאוד: מה שנראה על פני השטח הוא רק  ההתחלה של הבנת  העניין, מי שיבין את הסיסמאות כפשוטן נמצא בצרה".
                                                                   חדשות, 23.2.93 , ( עמ' 33) דבריו של מיכאל גרובמן מעלים מספר סוגיות: האם אומנות  ניתנת להבנה? האם יש רמות אפשריות שונות של הבנה? במידה ואמנות ניתנת להבנה, האם תהיה מובנת רק ע"י סקטור מסויים (מומחים) או שמא ע"י כולם?
במציאות בה אנו חיים כיום, ההבחנה בין יצירת אמנות לבין "סתם יצירה" מופקדת בידיהם של ה"מומחים בעולם האמנות" שהם האמנים, מבקרי אמנות, אוצרי מוזאונים, מנהלי גלריות, היסטוריונים של אמנות וועדות המעניקות פרסי אמנות. היצירה האמנותית מוצגת ונתונה לשיפוט ולפירוש של מומחים שונים, ואילו קהל הצופים אינו קובע מהי אמנות והוא רק יכול לאשר את קביעת המומחים ע"י נהירה למחזות ומוזאונים. לצופים שאינם מומחים קשה למשל להבין את יצירתו של מרסל –