אחריות מוגבלת היא כלל ברירת המחדל בדיני חברות. הרמת מסך היא סייג לכלל זה, קרי, ככל שנתמוך יותר בעקרון האחריות המוגבלת, נרצה לבטל את עקרון הרמת המסך.
בעבודה זו אראה מדוע אני תומכת באחריות מוגבלת, ולפיכך מסכימה עם המאמר בדבר ביטול עקרון הרמת המסך.
אך מדוע בעצם פתחתי באומרי כי אחריות מוגבלת היא ברירת המחדל? נבדוק זאת ראשית לגבי נושים חוזיים בחברה ציבורית: הרי לכאורה נראה בלתי הגיוני שנושים יבחרו בכלל שכזה הגורם להחצנת הסיכונים כלפיהם: לבעלי האג"ח יש זכות קבועה ומוגדרת מראש, אך הם יקבלו את כספם רק במידה ובחברה אכן יש כסף. לעומתם, לבעלי המניות יש בעצם זכות שיורית לקבלת הרווחים של החברה , לכן יעדיפו האחרונים להיכנס לפרוייקטים בעלי שיעור תשואה גבוה שכרוכים בדרך כלל גם ברמת סיכון גבוהה, שכן כאמור הם לא יספגו את ההפסדים במידה ויהיו (אחריותם מוגבלת ולכן לא ירדו לנכסיהם הפרטיים), ולעומת זאת, הם ייהנו מכל הרווחים במידה ויהיו. החצנה נוספת של סיכונים כלפי בעלי האג"ח יכולה להתבטא בדילול נכסים (כמו חלוקת דיבידנדים) וכן דילול תביעות (לקיחת הלוואות נוספות, מה שגורם לכך שכעת יש יותר נושים המתחרים על אותו נכס).
אך למרות זאת, בעלי האג"ח יעדיפו בכל זאת כלל של אחריות מוגבלת מהסיבות הבאות:
על פי האחריות המוגבלת, יריבותם של הנושים מצטמצמת ליריבות עם החברה עצמה בלבד. הרמת המסך יוצרת יריבות בין נושי החברה לבין בעלי המניות שבה. יהיה זה יקר ביותר עבור נושה להגיש תביעות משפטיות נגד אלפי או מליוני בעלי מניות. בנוסף, כאשר מדובר באחריות בלתי מוגבלת, נושים ירגישו צורך לפקח על יכולתו הכלכלית של כל אחד מבעלי המניות (או לפחות של העשירים מביניהם, מה שגם גורם לפגיעה בשוויון בין בעלי המניות, שכן בעלי ה"כיסים העמוקים" אינם בהכרח בעלי מניות הרוב). לעומת זאת, כאשר מדובר באחריות מוגבלת, הרי שהנושים צריכים לפקח רק על כושרה הכלכלי של החברה עצמה.
נושי החברה מודעים מראש לבעיית החצנת הסיכונים וצופים כי הם עלולים לשאת בחלק מהעלויות באם החברה תגיע לחדלות פרעון, לכן הם יכולים להשתמש מראש באמצעים שונים כדי להגן על עצמם, כגון קביעת שער ריבית גבוה המשקף את הסיכון שהחברה לא תחזיר את חובה, קרי, התקשרות עם החברה בלבד (ולא גם עם בעליה) מתומחרת בעצם במחיר ההתקשרות. ההתערבות השיפוטית צריכה להיות מותאמת לחלוקה המקורית של סיכוני חדלות הפרעון שנעשתה בין הנושים לחברה, ע"מ להגן על אינטרס ההסתמכות של הנושים.
הרמת המסך לא יכולה להתחקות בוודאות אחר החלוקה המקורית ולכן גורמת לאי ודאות נוספת שעלולה להגדיל את עלויות עסקות האשראי. נראה בלתי הוגן להרים את המסך במקרה של נושים מרצון, שידעו מראש את כללי המשחק , הסכימו מכללא לפעול במסגרתם ותמחרו אותם ex ante.
מעברו השני של המתרס, נראה ברור לגמרי מדוע יעדיפו בעלי המניות את עקרון האחריות המוגבלת. אך הסיבה אינה התשובה האינטואיטיבית של הרצון להגן על הנכסים האישיים, (שהרי בשותפות כלל ברירת המחדל הוא –