סרבנות לשרות צבאי בישראל: מותר או אסור?
דיון בלגיטימיות והלגאליות של תופעה חברתית במדינת ישראל תוכן עניינים

1 .      מבוא
2.      סקירה היסטורית
3 .      סרבנות וחברה אזרחית בישראל
4 .      האם ישנה סרבנות לגיטימית 5.      סוגי סרבנות
6 .      סרבנות סלקטיבית – שמאל וימין 7.      היחיד, החברה, המדינה ומה שביניהם – סוגיות מפתח
8 .      אפילוג 9.      ביבליוגרפיה מבוא
סרבנות במסגרת השרות הצבאי או סירוב להתגייס לצבא הינן תופעות חברתיות שמצויות על סדר היום הציבורי בישראל שנים רבות. רוב תופעות הסרבנות אשר מתפרסמות בתקשורת בישראל  נוגעות למשימות הצבאיות המוטלות על אזרחי המדינה כחלק בלתי נפרד מהשרות הצבאי המחייב את מרבית אזרחיה. מקרים כדוגמת: תנועת "אומץ לסרב" אשר הוקמה בשנת 2002 עקב סירובם של 51 חיילי מילואים לשרת בשטחים הכבושים, או מנגד עמותת "מטה חומת מגן" אשר גייסה 10,000 חתימות מחיילים אשר מסרבים לקחת חלק בפינוי התנחלויות, הפכו חלק בלתי נפרד מהנוף התקשורתי והדיון הפוליטי במדינת ישראל. לאחרונה ניתן לראות את תופעת הסרבנות תופסת מקום מרכזי ועיקרי בדיון הציבורי שהתלקח בעקבות תהליך ההינתקות פרי יוזמתה של הממשלה. ברגעים אלה של קושי, לפתע נחשפים פערים חברתיים שהתגלעו בעם במהלך השנים. דומה שהיחשפותם של פערים אלה הייתה רק עניין של שעת כושר מתאימה שהלכה והתקרבה עם חלוף הזמן והתגברות תחושת הסכנה והתסכול. תופעת הסרבנות מבקשת לסמל קריאת מחאה ואזהרה לכך, שמבחינת אזרחים במדינה נעשית חציית קווים אדומים בכל אשר נוגע לאופן התנהלות הדרג המדיני ו/או אופן קבלת ההחלטות ומהותן. בדיון זה נטפל בין השאר בשאלת אופייה של החברה בישראל וכיצד זו מאפשרת התקיימותה של תופעה כמו סרבנות אשר מייסודה מנוגדת לחוק ופוגעת בעקרונות השלטון הדמוקרטי. נעמיק בסרבנות על סוגיה ומניעיה השונים וכן במידת הלגיטימציה וההתנגדות שהתופעה מעוררת לפי השקפות עולם שונות.