מבוא
            צפון קוריאה עוסקת בפיתוח נשקה הגרעיני כבר למעלה מחמישה עשורים , כאשר ב-1994 חתמו צפון קוריאה וארצות הברית על הסכם מסגרת נראה היה כי תקופה חסרת יציבות זו עומדת לבוא לידי סיום. אולם עם סיום כהונתו של הנשיא ביל קלינטון ותחילת כהונתו של ג'ורג' וו. בוש השתנתה המדיניות כלפי הבעיה הצפון קוריאנית והממשל החדש סיגל לעצמו קו פעולה ניצי ותוקפני יותר משהיה.
            בסוף ינואר 2002 בנאום על "מצב האומה" טבע ג'ורג' וו. בוש את הביטוי "ציר הרשע", שהפך מאז לביטוי שגור. בדברו על הצורך למנוע ממשטרים המעניקים חסות לטרור את היכולת לאיים על ארצות הברית ועל בעלות בריתה באמצעות נשק להשמדה המונית, התייחס בוש אל איראן, עיראק וצפון קוריאה. הוא טען שמדינות כאלה והטרוריסטים בעלי בריתם, מהווים ציר רשע, ומתחמשים במטרה לאיים על שלום העולם בנסותם להשיג נשק להשמדה המונית מציבים משטרים אלה סכנה חמורה ומתעצמת.             בעשרים ואחד בדצמבר 2002 מחליטה צפון קוריאה להפר חד צדדית ובצורה גלויה את ההסכם שחתמה עם ארצות הברית על ידי השבתת מצלמות שהציבה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שמוקמו במתקני הגרעין ועל ידי שבירת מנעולים שאטמו בריכה שבה אוחסנו 8000 מוטות של דלק גרעיני.במעשים אלו צפון קוריאה לא רק הפרה את אמנת ה- NPT אלא גם קראה תיגר על הקהילה הבינלאומית כולה.
            מטרות מסמך זה הן ראשית לבדוק מהן הנחות היסוד לגבי כוונותיה של צפון קוריאה בפעולות החימוש בהן היא נוקטת. שנית לבדוק כיצד משפיעה פעולת החימוש על אסטרטגיה רבתי של  ארצות הברית, של מדינות האזור ושל העולם כולו.שלישית לבחון את החלופות האפשריות העומדות כיום בפני ארצות הברית על מנת להביא את המשבר הנוכחי לסיומו בדרך היעילה וטובה ביותר, ולבסוף בחלק המסכם מובעת חוות דעתי האישית המסכמת את כל הנסקר במסמך זה בנוגע לאיזו חלופה הינה הטובה ביותר במקרה הצפון קוריאני.