בעבודתי בחרתי להתמקד בשני הזרמים- הח'ואריג'ים והשיעים, בשתי תקופות שונות בהיסטוריה של העם המוסלמי. תקופות אלה הינן תקופת שלטונו של בית אומייה ותקופת שלטונו של בית עבאס.                 תקופת בית אומייה בין השנים 660 ל-750, היא התקופה הראשונה של שלטון שושלת באסלאם. זהו הניסיון הראשון לבסס את שלטון האסלאם הצעיר ולארגן את המדינה. זוהי תקופת משברים, מרידות וכשלונות. תקופה של בעיות מדיניות, חברתיות, כלכליות ודתיות.
הקושי בפתרונן נבע בעיקר מהפער של כיבוש השטחים הגדולים לבין ארגון ואיזון הכוחות הפנימיים.    בימי שלטון בית עבאס הגיעה הממלכה אל שיא התפתחותה וגם אל התמוטטותה ושקיעתה. משנת 750 עד מחצית המאה ה-9 זוהי תקופת תור הזהב של המעצמה האסלאמית. במחצית השנייה של המאה ה-9, תחת לחץ מאבקם של העמים שנכבשו על ידי הערבים והתקוממויות העבדים, האיכרים ובעלי המלאכה, נחלש שלטון העבאסים. סמוך לאמצע המאה ה-10 נשמט השלטון החילוני מידי הח'ליפים העבאסים ולא נשארה בידם אלא הרשות הדתית בלבד. משנת 1055 עד פלישת המונגולים בשנת 1
5 8 שולטים בהגה השלטון העבאסי- הסולטאנים הסלג'וקים. בשנת
1
5 8 פולשים המונגולים והורסים את בגדאד. עם הוצאתו להורג של הח'ליפה אלמעתצם, לפי פקודת החאן המונגולי, הושם קץ לשושלת בית עבאס.