תיאור מפורט של הבעיה סביבה ארגונית- עד שנת 2003:
שיבולת נוסדה ע"י שני בעלים פרטיים לפני כ- 20 שנה, והחלה כמאפיה קטנה. במרוצת השנים החלה החברה להתפתח במהירות, וכיום החברה נמנית על 5 החברות הגדולות בארץ בתחום המאפים בכלל, והגדולה ביותר בתחום מוצרי הבצק הקפואים, בפרט.
בעלי החברה ומייסדיה, אינם בעלי השכלה פורמאלית כלשהי ואף אינם בעלי מקצוע, אולם בפועל, הנם שולטים ביד רמה בכל תחום בחברה : ייצור, שיווק, רכש, פיתוח מוצרים, יזמות, והכל מתוקף ניסיונם הרב שרכשו במהלך השנים. עובדי החברה במחלקות הייצור, השיווק, והכספים היו כפופים ישירות לבעלים. סביבה ארגונית 2003-2004:
החברה הגיעה לגודל כזה שהבעלים החלו להרגיש חוסר שליטה, שהחל מול המערכת הבנקאית: חריגה ממסגרות אשראי, אובליגו הולך וגדל, אי יכולת לדווח לבנקים על תוצאות הפעילות העיסקית בהתאם לדרישותיהם, ובקיצור צורך באיש מקצוע בתחום הכספים.
כך הוחלט לגייס מנהל כספים לחברה (אנוכי: אורי בר-חיים). החברה קלטה לראשונה בתולדותיה איש מקצוע שינהל תחום אחד מבין התחומים הקיימים בארגון: מחלקת הכספים.
במשך כחצי שנה מאז נקלטתי לתפקיד שרר אווירה של מתח, מריבות וויכוחים יומיים ביני לבעלים בנושאים של קבלת החלטות ויותר מכך, על אופן קבלת ההחלטות.
כאיש מקצוע הבנתי כי הבעיות בבנקים אינם נובעות אך ורק מניהול לא מקצועי של מחלקת הכספים, אלא מבעיה הרבה יותר חמורה ורחבה- כשל ניהולי בצמרת! הבעלים שאינם בעלי השכלה כשלהי לא טכני ולא ניהולי, מתיימרים להמשיך ולנהל חברה שהיא כבר לא מאפיה קטנה ואפילו לא בינונית.