בשנות הארבעים היו שני מאורעות קריטיים בדרך למדינה: תקופת הסזון ופרשת אלטלנה. בשתי תקופות אלו היו עימותים בין יהודים, שניתן לאפיינם כמלחמות בין ימין ושמאל במחנה הלאומי.
לשני עימותים אלו היו קורבנות בנפש, והמחלוקת אודותיהם לא הסתיימה עד ימינו אלה.        האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) הנו ארגון מחתרתי שהוקם ב – 1937. הארגון נשען על רעיונותיו של זאב ז'בוטינסקי. האצ"ל קם מתוך ארגון "הגנה ב'", שפרש מן ההגנה לאחר מאורעות תרפ"ט (1929).
חברי הארגון התנגדו למדיניות ה"הבלגה" של ה"הגנה" כלפי הטרור הערבי. הם הזדהו עם דרכה של המפלגה הרוויזיוניסטית, שבראשה עמד ז'בוטינסקי, ולא ראו עצמם כפופים להחלטות הנהגת היישוב היהודי (רגב ואורן , 1996).                                                                 בראשית היישוב היהודי, בזמן בו הטורקים שלטו בארץ, בשנים תר"ף ותרפ"א (21 – 1920), פרעות הערבים ביהודים היו קשות. כתוצאה מפרעות הערבים, אשר טבחו ביהודים, הרגו עשרות ומאות נפצעו, הוגברה התודעה וההכרה בקרב אנשי היישוב היהודי בצורך להגנה עצמית בקרב היהודים. בוועידת הייסוד של הסתדרות העובדים הכללית, שהתרחשה בדצמבר 1920, הוחלט להקים ארגון הגנה ארצי שיהיה נתון למרות ההסתדרות וכפוף למוסדותיה. בכנס היסוד הזה של 'ההגנה' הוחלט על הקמת הארגון בכדי להבטיח את תוכנה החברתי והלאומי של ההגנה העממית בישראל. בהגדרת מטרה זו, באו לידי ביטוי ההשקפות האנטי – מיליטריסטיות של ראשי ההסתדרות. החשש היה מהתפתחות מאפיינים צבאיים המרכיבים ארגונים מסוג זה, מאפיינים פשיסטיים, תנועה שהחלה עולה באותם ימים באירופה.