מילים הן הכלי העיקרי של המחזאי. דרך השפה בונה המחזאי עולם בדיוני שלתוכו משתלבים מרכיבי התאטרון השונים. ביצירתו משבץ צ'כוב (Chekhov, Anton) מילים, צלילים ושתיקות ויוצר שפה תיאטרונית שבנויה מטקסט וחוסר טקסט. בעבודה זו אציג בעזרת מספר דוגמאות כיצד בונה צ'כוב את היחס בין יסודות מילוליים ולא מילוליים, ומשתמש ביסודות אלה להצגת העולם הבדיוני במחזה גן הדובדבנים.
בספרו יסודות ניתוח המחזה טוען רוזיק שישנן שלוש צורות של שימוש ביסודות מילוליים:  הצורה הראשונה היא ניסוחים מילוליים שבהוראות הבימוי שאינם מופיעים על הבמה בצורה מילולית. צורה שנייה היא ניסוחים מילוליים – מילים המתארות את העולם הבדיוני באמצעות כוחן של המילים. צורה נוספת היא, ניסוח מילולי שהוא חלק מפעולותיהן של הדמויות, המילים הן חלק מהמעשים. רוזיק מוסיף וטוען שפעולת דיבור היא כל שימוש בלשון טבעית לצורך שינוי במצב העניינים, פעולת דיבור היא הצד המוחשי של המעשה.
(רוזיק, עמוד201-205)