בוב וודוורד וקרל ברנשטיין, כתבי העיתון "וושינגטון פוסט", אשר חשפו את פרשת ווטרגייט והביאו להתפטרותו של נשיא ארצות הברית דאז, ריצ'ארד ניקסון, נעזרו במקורות חסויים רבים. את ספרם "כל אנשי הנשיא" אשר כתבו על הפרשה הם הקדישו ל"כל אנשי הנשיא האחרים בבית הלבן ומחוצה לו, שנטלו סיכון בכך שמסרו לנו מידע חסוי. אלמלא הם לא היה מתפרסם סיפור ווטרגייט ב'וושינגטון פוסט'".
ניתן להבין מדבריהם כי יצירת הקשר עם מקור המידע הינו חלק אינטגרלי מעבודתו של העיתונאי החוקר. למעשה, על מנת לחשוף סיפור עיתונאי העוסק בפרשת שחיתות, חייב העיתונאי להסתמך ולהתבסס על מקורות אשר מספקים לו מידע.
שאלת המחקר בעבודה זו היא: כיצד מיוצג הקשר בין דמות העיתונאי החוקר לדמות המקור בסרטי קולנוע אמריקאיים בעשור האחרון?
למעשה הסרטים שנבחנו הם סרטים אשר הופקו בעשור שבין 1993 לבין
2 003. הסרטים הם:
תיק שקנאי, 1993.
המקור, 1999.
ורוניקה גארין, 2003.
על פי סרטים אלו אנסה לענות על שאלת המחקר ולעמוד על בסיסו וטיבו של קשר מיוחד זה בין עיתונאי למקור מידע. על מנת לקיים קשר כזה חייב להיות אמון הדדי בין העיתונאי למקור. אחרת, מה יכול לגרום לאדם לחשוף את עצמו ואת המידע שברשותו בפני אדם זר לו?
ראשית אנתח בעבודתי ספרות מקצועית מתחום העיתונות המסבירה מהי למעשה עיתונאות חוקרת, עוסקת בתהליכי עבודה של העיתונאי החוקר ויחסים בין עיתונאי למקור ומסבירה את כללי האתיקה העיתונאית בהם צריך לעמוד העיתונאי. התנהלות העיתונאי מול מקור מידע יכולה להובילו פעמים רבות לדילמת אתיות כאשר חובותיו למקור מתנגשות עם חובותיו האזרחיות ועליו לבחון את עצמו פנימה.
לאחר הצגת השערות מחקרי אנתח מתוך הסרטים אותם בחרתי סצנות נבחרות העוסקות ביחסיו של העיתונאי עם מקורותיו וסצנות העוסקות ביחסו של העיתונאי לאתיקה המקצועית שלו.
בסרט "סופרמן 5" אומר קלארק קנט: "המחויבות הראשונה של כל עיתונאי היא לאמת. אנשי העיר הזו תלויים בנו ואנחנו לא יכולים לאכזב אותם". אנסה לבחון האם גם כיום זוהי אמונתו של העיתונאי החוקר בקולנוע ועד כמה רחוק ילך בכדי ליישמה.