מבוא
נושא העבודה – הנשק הגרעיני – מדיניות הגרעין של מדינת ישראל.
נושא מורכב זה, לפי דעתי, הינו נושא מעניין ומסקרן עקב חשיבותו הרבה. העבודה הסמינריונית הזו הינה עבודה תאורטית בלבד.
שאלת המחקר – מהו הדימוי הגרעיני של ישראל בעיני מצרים כגורם הרתעה בשנות ה-60 עד שנות ה-90? חשוב לציין שדימוייה הגרעיני של ישראל בעיניי מצרים הוא מורכב וכנראה שימשיך להעסיק גם בשנים הבאות.
כנקודה חשובה ביותר בעבודה זו יש לבדוק את ההשפעה של הנשק הגרעיני הישראלי כגורם הרתעה מול מצרים, כמו כן אני אבדוק את העמדה של מצרים לסוגיה מורכבת זו. ראשית כל, אנו חייבים לבדוק ולהגדיר מהי ההרתעה? מהם העקרונות, העמדות והתפיסות של ההרתעה.
ההרתעה מהי?
ההרתעה היא הבאת גורם (המורתע) להימנע מפעולה מסוימת על ידי איום שפעולתו זו תניע את המאיים (המרתיע) לנקוט מצידו במעשה תגובה, תגמול או הענשה, ההרתעה היא שכנוע המורתע כי טובתו מחייבת אותו להימנע מעשיית מעשה מסוים. המרתיע אומר, כביכול, למורתע: "אם תעשה מעשה זה, אחת דעתי להגיב תגובה מסוימת. כיוון שיודע אתה מהו הנזק שיגרם לך ממעשה התגובה שלי – צא וחשוב אם כדאי לך הדבר אם לאו מוטב שתימנע מעשיית מעשיך".(1).
דעה נוספת מוצגת במחקרו של יאיר עברון:
"הרתעה היא האיום להשתמש בכוח צבאי בצורה מענישה או מונעת – מענישה במטרה להניא את המאתגר מלנקוט פעולה מסוימת הכרוכה אף היא בשימוש בכוח צבאי".(2).
עברון גורס שיש להבחין בין הרתעה לבין כפייה, כפייה עוסקת בניסיון לאלץ את היריב לנקוט בפעולה פוליטית או צבאית והרתעה עוסקת במניעת הפעולה מעיקרה. עבדון טען שלמרות הקיזוז החלקי שחל באפקטיביות ההרתעה הערות:
1. י. הרכבי, מלחמה גרעינית ושלום גרעיני, (מערכות-צה"ל משרד הביטחון 1983), עמ' 23-
5
2 . י. עברון, הדילמה הגרעינית של ישראל, (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987),  עמ' 42-73
הישראלית בעקבות מלחמת לבנון ב-1982 עדיין נשמרת האמינות הכללית של ההרתעה הישראלית הקונבנציונאלית מול המדינות הערביות במזרח התיכון. (3).
דעה נוספת למושג ההרתעה מוצגת במחקרו של אהרון לברן – ההרתעה היא ביטוי לשאלת הכדאיות של הצדדים לפני שהם נזקקים לפעילות מלחמתית. ההרתעה מתפקדת ככלל כאשר אחד מהצדדים מעריך, למרות הפיתוי או הפרובוקציה שעומדים לפני, שהפתיחה במלחמה אינה כדאית לו, כלומר, ששכרו יצא בהפסדו ובפשטות – שיובס או ישלם מחיר גבוה ביותר.
הרתעה פירושה איפוא היכולת להניא אויב מלבצע פעולה עויינת וזאת בשיגור מסר שזו לא תשתלם לו בכל דרך, יתר על כן הרתעה גם תלויה בהקשרים נוספים שמעבר לעוצמה צבאית, כמו הנחישות הלאומית, נסיבות הבינלאומיות, החלופות הקיימות, העיתוי וכו'. ניתן לומר שהרתעה היא "מכפלה" של גורמים שבמרכזם העוצמה הצבאית, הנחישות הלאומית, הנסיבות הבינלאומיות וכו'. (4).
דעה נוספת מוצגת על ידי יחזקאל דרור – יכולת ההרתעה של ישראל אינה נקבעת על פי כושרנו האובייקטיבי לנצח בשדה הקרב  ובוודאי שלא על פי דעתנו שאנו ננצח בשדה הקרב. כושר ההרתעה של ישראל נקבע לפי הדימוי שיש לצד  שכנגד בדבר תוצאות המלחמה, לפי ערכיו הוא – וזה עניין אחר לגמרי, לכן ההרתעה היא עניין לעיצוב דימויים שבו היכולת האובייקטיבית היא גורם משפיע אך לא בהכרח קובע. (5).
חוקר נוסף ידוע הוא שי פלדמן שמציין כי יש הטוענים שהכנסת נשק גרעיני למזרח התיכון תציב את ישראל בעמדה של נחיתות לאור פגיעותה היתרה. קביעה זו מבוססת על ההבחנה שמדינת ישראל של תחילת שנות ה-80 מנתה 4 מיליון אזרחים שמרוכזים ב4-5 ערים גדולות בשעה שהערבים מפוזרים ממסופוטמיה ועד גיברלטר – בראיון שהעניק לעיתון "אל – אהרם", הדגיש שר המלחמה המצרי , הגנרל גמאסי כי  "בשעה שמצרים והערבים נהנים מיתרון מספרי על פני ישראל ויכולים לספוג התקפה בנשק זה, ישראל לא תהיה מסוגלת לספוג התקפה כזו". (6).
הערות:
3 י. עברון, הדילמה הגרעינית של ישראל, (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987),     עמ' 73
4 . א. לברן, סופה ושברה – מלחמת המפרץ 1991, (מרכז בר-אילן למחקרים אסטרטגיים, 1993), עמ' 51-52
5. י. דרור ,אסטרטגיה רבתי לישראל, (אקדמון, בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה העברית, ירושלים 1989 ), עמ' 131
6 . ש. פלדמן, הרתעה גרעינית לישראל – אסטרטגיה לשנות ה-80 ,(הקיבוץ המאוחד 1983), עמ' 93-94
יחד עם זאת מציין פלדמן את חסן א'עה, איש מחלקת המחקר במשרד התרבות של ממשל מצרים שמציין קו מחשבה שונה – "הערבים חייבים להביא בחשבון את העובדה שערי מדינות ערב נטולות כליל מתושבים יהודים – דבר שהיה מטיל כל הגבלה על חופש הפעולה של ישראל". (7).
בדומה לכך, אמין אל-אנפורי, בכתב העת הסורי "אל מג'לה אל עסכריה" מזכיר לקוראיו שאכן "קיימת בעיה בנוגע למהלומת תגמול  נגד האויב שתפגע במעמקי פלסטין הכבושה…ישראל יכולה לתקוף כל מטרה ערבית ללא הסתייגויות, שכן במדינות ערב אין ריכוזי אוכלוסיה יהודים, שהיו יכולים למונעה.  מאידך גיסא , בפלסטין חיים תושבים ערבים רבים בקרבת מקום למטרות כלכליות ובתוך ריכוזי אוכלוסיה יהודים. עובדה זו מטילה מגבלות חמורות על אמצעי התגמול של מדינות ערב."(8).
לורנס פרידמן ציין כי "במקרה של התקפה גרעינית ערבית על ישראל , תסבול האוכלוסייה הערבית הגדולה בישראל, כמו גם הערבים במחנות הפליטים ובשטחים הסמוכים לישראל. בנוסף על כך, בישראל נמצאים אתרים רבים בעלי חשיבות דתית ומסורתית לערבים וזו גם מולדתם של הפלסטינאים – לכאורה, העילה המרכזית לסכסוך.
הריסתה זו של ישראל בנשק גרעיני תהיה גם הריסתה של פלסטין." (9). אבנר כהן בספרו "אנושות בצל האטום" מציין כי התמודדות של ישראל מול פעולות האיבה הערביות, מניעת מלחמה והבטחת הישרדות ישראל תמיד העסיקה ופיצלה את קובעי המדיניות בישראל מאז קום המדינה. לעם היהודי, שהיה קורבן להשמדה המוני ולמדינת ישראל יש אינטרס ברור והוא למנוע הדרדרות הסכסוך ישראלי-ערבי לכדי מלחמת השמדה טוטלית וכאמור מנהיגי ישראל ובראשם בן-גוריון קיבלו ואימצו את הרעיון של "כוח מכת ההרתעה" של הגנרל פייר גלואה והחלו בבניית הכור בדימונה ובפיתוח הנשק הגרעיני כמקור עליונות איכותית והרתעתית מול מדינות ערב. (10).
הערות:
7.  ש. פלדמן, הרתעה גרעינית לישראל – אסטרטגיה לשנות ה-80 ,(הקיבוץ          המאוחד
1 983),  , עמ' 95
8 . שם,  עמ'  95
9. ש. פלדמן, הרתעה גרעינית לישראל – אסטרטגיה לשנות ה-80 ,(הקיבוץ המאוחד 1983), עמ' 95
1 0.  א. כהן, אנושות בצל האטום, (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1987),       עמ'
1 96     בהמשך העבודה, בראשי הפרקים, אני אסקור כיצד הצליחה מדינת ישראל להשיג נשק גרעיני למרות התנגדות שתי המעצמות ארצות הברית וברית המועצות.
בהמשך אבדוק את התייחסות ותגובת מצרים להימצאות נשק גרעיני בישראל וכמובן את נושא העמימות שישראל גיבשה ואימצה בנושא הגרעין.
לאחר מכן אסקור את השפעת הדימוי הגרעיני של ישראל על מצרים לפני, במהלך ואחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, וכמובן את העובדה שמצרים תמיד העמידה ודרשה את העובדה שישראל תתפרק מנשק הגרעין שברשותה.