ראשי פרקים:

1 )      ראשי פרקים___________________________________________________1

2 )      מבוא והצגת הנושא______________________________________________ 2-3
                                                                                                                                                 
3 )      ערביי ישראל – רקע היסטורי________________________________________4-5

4 )      ראשית הפרדוקס -_______________________________________________6-13
·        עקרונות מגילת העצמאות מול עקרונות משטר דמוקרטי-ליברלי כלפי מיעוטים ·        הצהרות מייסדי המדינה וממשלותיה ביחס למיעוט הערבי ·        העשור הראשון והעשור השני: האומה הצעירה תחת איום ביטחוני 5)      מדיניות השלטון הישראלי בתחום הקרקעות והבנייה_______________________14-19

6 )      מדיניות השלטון הישראלי בתחום הסוציו-כלכלי__________________________20-28
7)      הממשל הצבאי על ערביי ישראל – מגמת אי שוויון כאמצעי הגנה ביטחוני_________29-32

8 )      סוגיית חובת שירות הביטחון במדינת ישראל_____________________________33
9)      סיכום________________________________________________________34-35

1 0)  ביבליוגרפיה____________________________________________________36-40 מבוא והצגת הנושא:
העבודה זו עוסקת בסוגיית ערביי ישראל – בין דמוקרטיה לביטחון. כאשר שאלת המחקר בה התמקד היא:
האם הערבים אזרחי ישראל זוכים לשוויון בפני החוק במדינת ישראל כשאר האזרחים?
ברצוני לבחון אם בפועל מתקיים שוויון זכויות כלפי המיעוט הערבי במדינת ישראל. את שאלת המחקר אבחן באמצעות הפרמטרים הבאים: אציג ואבחן את ההצהרות הפורמליות של ממשלות ישראל באשר לשילוב האוכלוסייה הערבית במדינה כאזרחים שווי זכויות ככלל האזרחים, והאם הן אכן מתקיימות. אבחן את מדיניות השלטון הישראלי בתחומי ביטחון פנים, קרי יחס מערכת הביטחון למיעוט הערבי ובנוסף סוגיית הגיוס לצה"ל כפי שהיא מוגדרת בחוק שירות ביטחון ומנגד את המציאות בשטח. מדיניות השלטון הישראלי בתחומי הקרקעות, הכלכלה וחינוך כלפי המגזר הערבי. יש לזכור כי בטרם הוקמה מדינת ישראל הצהירו מייסדי האומה הצעירה כי האחרונה תהווה בית לעם היהודי וכול האזרחים יזכו לשוויון זכויות מלא, במדינה החדשה אשר תקום. יתר על כן נאמר במפורש כי לא יינתנו שום זכויות מיוחדות ליהודי ארץ ישראל או עליונות בסטאטוס.
בנוסף לכך קיימות הצהרות של מנהיגי ממשלות ישראל לאחר הקמת המדינה, אשר הדגישו את מחויבותה של המדינה לעקרון השוויון החוקי ושילובם של אזרחי ישראל הערבים בחיי המדינה באופן מלא. אולם, ניתן לראות כי מעמדם האזרחי של ערביי ישראל נגזר מנוסח מגילת העצמאות ומסדרה של חוקים המעניקים לישראל מאפיינים של דמוקרטיה אתנית. חשוב להדגיש, כי מעמדו האזרחי של המיעוט הערבי בישראל מאובחן על ידי צמרת הממשל בישראל כסוגיה ביטחונית "בעייתית" ואופי החשיבה הנ"ל מהווה "היד המכוונת" כהצדקה לקווי המדיניות אשר התקיימו לאורך שני העשורים הראשונים. מכאן שקיימת סתירה מהותית בין עקרון שוויון הזכויות במשטר דמוקרטי לבין עקרון הדומיננטיות היהודית. גישתם של מנהיגי המדינה כלפי הציבור הערבי כפי שהיא באה לידי ביטוי בלא מעט חוקים שחוקקה כנסת ישראל, מהם נגזר מעמדם של לא יהודים ככלל וערבים כפרט, יוצרת אבחנה בין יהודי ללא- יהודי, ויש בהם משום אפליה לרעה של המיעוט הערבי.
שיטת המחקר אשר בה נקטתי היא ניתוח תוכן איכותני של מדיניות השלטון הישראלי כלפי המיעוט הערבי בישראל, הבאה לידי ביטוי במספר פרמטרים כפי שציינתי בתחילת המבוא, כאשר בחרתי בתיחום הזמן של תקופת שני העשורים הראשונים של מדינת ישראל, כלומר 1968-1948. אנסה להסיק לגבי מידת נכונותן של ממשלות ישראל לאורך השנים להעניק למיעוט הערבי שוויון זכויות והזדמנויות מלא, ולראות בו שותף של ממש בהתנהלותה של מדינת ישראל במהלך שני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה.
לדעתי, מתקיים בתקופה הנבחנת, מצב אבסורדי בו אזרחי מדינת ישראל בני המיעוט הערבי מופלים לרעה בזכויותיהם ובחובותיהם כלפי המדינה. אני חושב כי אפליה זו מתרחשת לאורן של מספר סיבות כאשר ברצוני לציין כאן את המרכזיות שבהן: ראשית יש לזכור כי מדובר בתקופה רגישה בה העם היהודי עוד בשלב מוקדם של התמודדות עם "השואה", לאחר שיהדות אירופה כמעט הושמדה כליל. בנוסף מדינת ישראל עצמה מוקפת מדינות שכנות עויינות המצהירות באופן גלוי  את רצונן להשמידה, כלומר קיימת תחושה של "חרב מונפת מעל ראשינו".
ולבסוף יש לזכור כי מדינת ישראל נוסדה בהגדרתה במטרה "להקים מחדש את ביתו הלאומי" של העם היהודי, וכמדינה בעלת ציביון יהודי המיעוט הערבי באופן מיידי חש נדחק לפינה ואינו שייך לקולקטיב הלאומי. כלומר התחושה היא שאין זו מדינה של כל אזרחיה. אולם מציאות זו אינה בהכרח מחייבת לקיים שינוי של מבנה המדינה באופן דרסטי כגון כינון מדינה דו-לאומית. בהחלט יתכן מצב בו יש צורך לפתח יותר אמון במיעוט הערבי מצד הרוב היהודי והממסד השלטוני, ובכך לזכות בחיזוק הקשר והנאמנות של המיעוט הערבי כלפי מדינת ישראל.