מבוא
במהלך המאה ה-19, הייתה האימפריה העת'מאנית בת חמש מאות השנים נתונה בעיצומו של תהליך ממושך של ניוון ושקיעה. התפוררותו של המשטר העת'מאני חלה שעה שבאירופה עברו המדינות השונות למשטר ריכוזי, ותהליכים כלכליים וטכנולוגיים, שתורכיה לא נטלה בהם חלק, יצרו את עליונותו של המערב בתחומים שונים. תפארתה של האימפריה העת'מאנית, שבעבר הטילה את מוראה על אירופה, התחילה להתעמעם. עד למהלכה של המאה ה-19, נתפש האסלאם העת'מאני המתפשט כאיום נורא, שעורר חלחלה בלב שליטי אירופה. באירופה שלטה התדמית של "התורכי האכזר", חסר התרבות והעידון. אולם, עם תום המאה ה-19, הפך התורכי האיום ללא יותר מ"האדם החולה שעל הבוספורוס", בעיה אירופית קשה לפתרון, שהיה צורך להתמודד עמה בכלים דיפלומטיים, וברפורמות כפויות מן החוץ. ואם אין הוא מסוגל לעשות זאת בעצמו, יעשו זאת האירופים באמצעות שגריריהם ולחצים שונים, שיכריחו אותו להילחם. המעצמות האירופאיות החלו לגלות מעורבות רבה במתרחש באימפריה העת'מאנית ושטחיה. המעצמות ניהלו פעילות כלכלית ענפה עם האימפריה, בחסות הקפיטולציות, והביאו אותה למציאות בה היא נושאת בחוב ציבורי גבוה ביותר.
במקביל לכך, המעצמות החלו להשתלט על שטחים רבים של האימפריה, והותירו אותה, נכון לתחילת המאה ה-20, עם שטחים מצומצמים ביותר, ביחס לשיאה. בנוסף על כך, האימפריה סבלה ממרידות רבות וגילויי לאומנות, שכרסמו בשטחיה  ופגעו במעמדה עוד יותר.
הנסיבות הקיימות הביאו לקיומה של מהפכה צבאית בשנת 1908. קציני הצבא, שמאסו בשלטון הקיים ובמצבה העגום של האימפריה, הביאו לשינויי שלטון בשנה זו, והשלימו את שליטתם על האימפריה ב-1909, לאחר ניסיון מהפכת נגד כושלת. קציני הצבא נודעו בשם "התורכים הצעירים", והם שלטו בתורכיה, הלכה למעשה, עד לסיומה של מלחמת העולם הראשונה. התורכים הצעירים ניסו לשקם את מעמדה ומצבה של תורכיה, אך מרבית ניסיונותיהם כשלו. חוסר היציבות הפנימית ברחבי האימפריה, המצב הכלכלי העגום, הלאומיות, לחצי המעצמות ואובדן שטחים ניכר במסגרתן של מספר מלחמות שנערכו בתקופת שלטונם, הביאו לכרסום משמעותי נוסף בגודלה ובמעמדה של האימפריה. לאחר התבוסות במלחמת הבלקן, וועידת לונדון ב-1913, התורכים הצעירים החלו למעשה בשלטון דיקטטורי, שעל פניו, נועד להשיב את הסדר על כנו, בעיקר לאור התבוסות הצבאיות האחרונות בבלקן. החל משנה זו, לאור חוסר היציבות ששרר באירופה וברחבי האימפריה, התורכים הצעירים שאפו לכרות ברית עם אחת המעצמות, ברית שנתפשה מבחינתם כחיונית לצורכי הישרדותם ולהתחלת תהליך השיקום הנדרש. כלל המעצמות האירופאיות סרבו לשותפות שכזו, וכך, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, האימפריה העת'מאנית מצאה את עצמה כבלתי מחויבת לצדדים הלוחמים. חוסר מחויבות זו, הביא את האימפריה להצהיר על ניטרליות מצידה במהלכי המלחמה. אך, ניטרליות זו לא שררה זמן רב. באוגוסט 1914, האימפריה העת'מאנית כרתה ברית עם גרמניה, במסגרתה נקבע כי האימפריה תיכנס למלחמה, זאת במידה וגרמניה תהייה מעורבת במלחמה עם רוסיה. האמונה כי גרמניה עתידה לנצח במלחמה זו, והרצון לזכות ב"שלל" המלחמה, הניעו את התורכים הצעירים לחתום על ברית זו. זמן קצר לאחר מכן, לא מעט כתוצאה ממעורבות ופעילויות גרמניות, האימפריה העת'מאנית מצאה את עצמה כצד לוחם במסגרתה של מלחמת העולם הראשונה. בסוף שנת 1918, עם החתימה על הסכם שביתת הנשק, הקיץ למעשה הקץ על האימפריה העת'מאנית.
בתהליך כניסתה של האימפריה העת'מאנית למלחמת העולם הראשונה, תעסוק עבודה זו. העבודה תנסה לבחון את השתלשלות האירועים, הנסיבות והגורמים, שהביאו את האימפריה העת'מאנית לחתום על הברית עם גרמניה, ולהיכנס כצד מעורב למלחמה, אשר הביאה לקץ האימפריה העת'מאנית. העבודה תיבחן תהליך זה החל משנת
1 908, עת עלייתם לשלטון של התורכים הצעירים, שהיו אלו שחתמו על הברית והביאו לכניסתה של האימפריה העת'מאנית למלחמה. ראשית, העבודה תיבחן את מצבה הכללי של האימפריה, תוך שימת דגש על מצבה הכלכלי, הלאומנות, היציבות הפוליטית הפנימית, ובעיקר, המלחמות שהביאו לכרסום ניכר בשטחיה. שנית, העבודה תיבחן את מערכת היחסים של האימפריה עם המעצמות האירופאיות, שהשפיעו על מצבה, מעמדה ומדיניותה. שלישית, העבודה תתמקד במערכת היחסים בין האימפריה העת'מאנית לבעלת בריתה גרמניה, בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה. רביעית, תתבצע בחינה של הנסיבות והסיבות שהביאו את גרמניה והאימפריה העת'מאנית לחתום על הברית ב-1908, וחמישית, ייבחנו הנסיבות והסיבות שהביאו את האימפריה העת'מאנית להיכנס למלחמת העולם הראשונה.