מבנה והתפתחות העיר העתיקה בירושלים במהלך המאה ה- 19

מבוא
המאה ה-19 הייתה תקופה מהפכנית ומכרעת לגבי ירושלים. מעיר קטנה בליבו של מחוז כפרי ואוכלוסייה של כ-10,000-8,000 בראשית המאה, הייתה ירושלים בסוף המאה – לעיר מרכזית בארץ ישראל. תחומיה התרחבו במידה ניכרת אל מעבר לחומות, ואוכלוסייתה הגיעה לכדי 70,000 נפש ויותר.
עד לראשית המאה ה-19 כמעט לא נחקרה ירושלים מבחינה מדעית. הרישומים השונים של העיר מלפני המאה ה-19 היו, בדרך כלל, ציורים ותחריטים בעלי ערך רב מבחינה אומנותית, ולעתים אף מבחינה היסטורית – אך רחוקים מאוד מתיאור כרטוגרפי נכון של העיר. גם מבחינת הידע הטופוגרפי-היסטורי היו הידיעות על ירושלים עד לתחילת המאה ה-19 מועטות ביותר. נוסעים שונים שביקרו בעיר אמנם חיוו דעתם על מיקומם של אתרים היסטוריים שונים בעיר, אך לכלל מחקר מדעי-שיטתי לא הגיעו.
הנוסעים והחוקרים המערביים שהחלו לומדים את ירושלים במאה ה-19, התעניינו בראש ובראשונה בירושלים ההיסטורית. ירושלים של זמנם עניינה אותם אך מעט.
זה נבע מהעובדה שבראשית המאה לא היה לירושלים כל מעמד פוליטי-אדמיניסטרטיבי מיוחד. העיר לא הייתה מרכז עירוני לאזור הכפרי שמסביבה. מאז השלטון המצרי, ומאוחר יותר תוך כדי תקופת השלטון העות’מאני החוזר, החלה ירושלים לקבל גם מעמד אדמיניסטרטיבי של בירת מחוז שגבולותיו השתנו. משמעותית הרבה יותר הייתה התמורה שחלה במעמד הלא-מוסלמים בעיר. בראשית המאה לא הייתה בירושלים אף קונסוליה מערבית אחת. במרוצת המאה נפתחו בה קונסוליות אירופיות במספר רב ביותר.
המעצמות האירופיות החלו לגלות עניין רב בירושלים, והחלו להעמיק את אחיזתן ברחבי העיר העתיקה וגם מחוצה לה, במסווה של עזרה לעדות הנוצרית והיהודית.  העדה המוסלמית והשלטונות העות’מאניים החלו להגיב על הפעילות האירופית, וגם בעיניהם החל לעלות מעמדה של ירושלים. וכך אירע, שבעוד שבראשית המאה לא היה לירושלים כל מעמד מיוחד, לא בארץ ישראל, לא ברחבי האימפריה העות’מאנית, ולא בעולם המערבי-תרבותי, הרי שלקראת סופה, עקב ההתפתחויות וההתרחשויות שחלו במרוצתה, נשתנה כליל מעמד העיר. ירושלים שוב לא הייתה עיר פרובינציאלית, חסרת חשיבות, באימפריה העות’מאנית, אלא מרכז תרבותי-רוחני גדל ומתפתח, אשר מספר הולך ורב של אנשים ברחבי העולם החל נושא עיניו אליו. בתהליך ההתפתחות המרשים שעבר על ירושלים, ובשינוי הניכר שחל במעמדה במהלך המאה ה-19, עוסקת עבודה זו. עבודה זו תבדוק לאורכה את תהליך ההתפתחות שחל בירושלים.
העבודה תבחן את מבנה העיר לאורך כל המאה, תוך כדי נסיון לבחון האם ירושלים עונה על הגדרת העיר המזרח-תיכונית מסורתית, ותוך הצגת המבנה של כל אחד מרובעי העיר-העתיקה.
בנוסף, עבודה זו תבחן את המבנה השלטוני שהיה קיים בירושלים לאורך המאה – מבנה שלטוני שהשתנה במהלך המאה מספר פעמים. תתבצע בחינה כיצד מוסדות השלטון שהיו קיימים בירושלים ניהלו את ענייני העיר, ותרמו להתפתחותה של העיר והשיפור הניכר שחל במעמדה. היבט נוסף שיזכה להתייחסות הוא מצבה הכלכלי של ירושלים ותושביה לאורך המאה, והשינויים שחלו בו לאורך כל תקופה זו. העבודה תסתיים בסיכום שיציג את עיקר ממצאי עבודה זו הנוגעים למבנה העיר על כל הפרמטרים השונים שנוגעים אליו, ועיקר ההתפתחויות שחלו בעיר לאורך המאה.