תקציר בעשר השנים שבין 1928 ל-1938 תוכננו ארבע יצירות המופת של ארבע מגדולי האדריכלים של המאה ה-20. לכל אדריכל תפישת עולם וסגנון הייחודיים לו, אך כלם הושפעו זה מזה ומהרעיונות האדריכליים והטכנולוגיים החדשניים שפותחו במאה ה-20. דבר זה הוביל לכך, שלמרות שארבע המבנים הנ"ל שונים וייחודים, ניתן למצוא ביניהם מספר חוטים מקשרים.
הקשר המרכזי ביניהם הוא ההתיחסות של כל אחד מארבעת האדריכלים לסוגיית "רוח הזמן" מול "רוח המקום".
"רוח המקום" מילאה תפקיד מרכזי בכל עבודותיו של רייט, ו"רוח הזמן" באה לידי ביטוי בעבודותיו בעיקר בשימוש שעשה בטכנולוגיות הבניה המודרניות.
אצל לה קורבוזיה המצב הפוך- "רוח הזמן" היא האלמנט המרכזי בעבודותיו, אך הוא אינו מתעלם מ"רוח המקום", אלא מנסה ליצור שפה אדריכלית שתתאים לכל מקום.
אצל מיס מקבלת "רוח המקום" חשיבות גדולה יותר, והוא מנסה לקשור את בנייניו לאתר, אך אינו מנסה להטמיעם באתר כפי שעשה רייט.
אאלטו מייצג את מצב הביניים בין רייט ללה קורבוזיה- ל"רוח הזמן" ו"רוח המקום" מקום שווה בעבודתיו.