תוכן עניינים
תקציר ..3
מבוא  –…4
– 5
ויקטימולוגיה והשינוי בתפיסת הקורבן  –..6
– 10           הגדרת הקורבן           ויקטימולוגיה – היסטוריה קצרה           פיצוי הקורבן           נשים כקורבנות           השלכות הקשורות לתיוגו של אדם כקורבן התפתחות התנועה הפמיניסטית ופועלה –11 – 16
          מה זה "פמיניזם" ?            ההיסטוריה של התנועה הפמיניסטית                                        הגל הראשון                                       הגל השני תופעת הסחר בנשים בישראל -…17 – 22
          הגדרה לסחר בנשים           רקע כללי           הסיבות לגידול בתופעת הסחר בנשים           גישות תיאורטיות לסחר בנשים           סחר בנשים בישראל                                     קורבנות הסחר                                     שרשרת הסחר                                     חיי היום יום של הנשים הנסחרות                                     לקוחות, סרסורים וסוחרים בתעשיית המין יחס הרשויות לתופעת הסחר בנשים –..23 – 28
          החוק           המשטרה           הפרקליטות           בית המשפט           אכיפה כנגד הקורבנות           פיצויים לקורבנות הסחר בנשים           שיקום והגנה לקורבנות הסחר בנשים סיכום -.29
– 30 רשימת מקורות –31 – 32
תקציר נשים היו קורבנות של מקרי אלימות מאז ומתמיד אך לא תמיד הוגדרו כך על ידי החברה. נשים שנסחרו נחשבו למשתתפות בדבר העבירה (זנות ו/או הגירה בלתי חוקית) והחברה לא הכירה בהן כקורבנות.
בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסת הקורבן בכלל וגם שינוי בתפיסת נשים כקורבנות.
לשינוי זה תרמה מאד עליית הפמיניזם הרדיקלי בתחילת שנות השישים של המאה העשרים.  הפמיניסטיות יצאו נגד הפיכת נשים לאובייקט מיני , נגד שעבודן וניצולן ובכך הביאו את תופעת הסחר בנשים לתודעה הציבורית. סחר בנשים הוא תופעה כלל עולמית  ובישראל היא התרחבה מאד בעשור האחרון. התפרקותה של ברית המועצות הביאה לעוני, אבטלה  ושינויים חברתיים, שדחפו נשים רבות לחיפוש עבודה ולהיענות להצעות עבודה מפתות בחו"ל.  נשים רבות הגיעו לארץ כתוצאה מפיתויים ורמאות, בלי לדעת שהן מיועדות לעסוק בזנות . כך, מדי שנה נסחרות בישראל כ – 1000 עד 3000 נשים, שחוות אלימות פיזית ונפשית מצד הסוחרים, הסרסורים והלקוחות. הן הופכות משועבדות כמעט ללא יכולת לברוח או להתלונן בפני הרשויות. עד שנת 2000 הרשויות בישראל היו אדישות לתופעה ורק בעקבות הדו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל (בשנת 2000)  התקבל תיקון לחוק העונשין כנגד סחר בנשים.  למרות שחל שינוי והוקמו מקלטים ושירותי סיוע לקורבנות הסחר, עדיין לא נעשה מספיק למיגור התופעה, ענישת הסוחרים מקלה מדי, והנשים אינן מטופלות כראוי.
מבוא
"סחר בבני אדם" משמעו גיוס, הובלה, החזקה או קבלה של בני אדם, באמצעות איום או שימוש בכוח או באמצעים אחרים של כפייה, חטיפה, רמייה, שימוש לרעה בכוח או ניצול לרעה של עמדת חולשה, קבלה או מתן תשלום או טובות הנאה כדי להשיג את הסכמת אדם לשליטה של אדם אחר לשם ניצולו. ניצול, כהגדרת מינימום, יכלול ניצול של העיסוק בזנות בידי אחרים או צורות אחרות של ניצול מיני, עבודת כפייה או מתן שירותים בכפייה, עבדות או פרקטיקות אחרות דומות לעבדות, שיעבוד או הסרת איברים (מתוך הפרוטוקול של האו"ם משנת
2 000).
סחר בנשים בישראל נמצא במגמת עלייה מתמדת.
ראשית התופעה בשנות התשעים של המאה העשרים. לסחר בנשים פנים רבות כשהנפוץ ביניהם הוא בתעשיית המין.
מן המונח סחר ניתן להבין שיש התפתחויות של מגמות היצע וביקוש. לעלייה בהיצע הנשים לצורכי זנות תרמה רבות התפרקותה של ברית המועצות שיצרה משבר כלכלי, שהנשים היו הראשונות שנפגעו ממנו. מיליוני נשים ואנשים מצאו עצמם במאבק הישרדות שהביא רבים לחיפוש עבודה בחו"ל. נשים רבות מתפתות לקבלת הצעות עבודה שמתפרסמות בעיתונים. כ – 
1 /3 מהנשים טוענות שכלל לא ידעו שמדובר בזנות. כמו כן קיים ביקוש גדול מן הלקוחות בישראל. הרשויות מצידן אדישות לתופעה וכך קניית המין זוכה ללגיטימציה גבוהה בחברה הישראלית. בישראל נסחרות מידי שנה כ- 1000 עד 3000 נשים. לרוב הן מוברחות דרך מצרים ורובן לא יודעות מה צופן להן גורלן.
התופעה קיימת מאז ומעולם, אך מה שהשתנה זו ההגדרה וההתייחסות אליה. השינוי קשור בשינוי במשמעות מושג הקורבן. בעבר קורבנות נקשרה בחולשה ונדחקה לשולי ההתייחסות החברתית. אולם בעשור האחרון, הקורבנות הפכו לגורמים מאוד משמעותיים במציאות החברתית והחברה החלה להכיר בסבלו של הקורבן ובזכויותיו. בעבר השימוש במונח "קורבן" נקשר בפולחן דתי. כיום משתמשים במונח זה על מנת לתאר כל מציאות שבה אדם או קבוצה, חווים חוויה שתוצאותיה שליליות (מלחמה,תאונות, איידס). כמו כן, במהלך השנים הפכה הגדרת הקורבן מאובייקטיבית – לגבי מי קורבן ומי לא –  לסובייקטיבית. כלומר, הקורבנות מיוצרים על ידי החברה בתהליך של הבנייה חברתית. הקורבן הסובייקטיבי משקף עמדה חברתית, ולכן הגדרת הקורבן קשורה בהכרה חברתית.
שינוי הגדרת הקורבן קשור בעליית הפמיניזם, שפעל לקידום תפיסה נרחבת של כל מה שצריך להיחשב כאלימות נגד נשים. תנועת הפמיניזם העלתה לסדר היום את נושא הקורבנות של נשים בכלל, ובעשור האחרון את נושא הסחר בנשים בפרט.
הפמיניסטיות הובילו לבסוף לדרישה לזיהוי אלימות נגד נשים כפשע. הפמיניזם נולד בתגובה למציאות חייהן של נשים, כקבוצה, בחברה האנושית. בהיעדר ייצוג הולם בכל הזירות שנוצרים בהם כוח והשפעה, קולן של הנשים לא נשמע, האינטרסים שלהן לא מיוצגים די הצורך ובעיותיהן אינן זוכות לתשומת לב מספקת. לתנועה הפמיניסטית, שני זרמים עיקריים – הזרם הליברלי והזרם הרדיקאלי. אחת מההשפעות שהביא עמו הזרם הרדיקאלי היא, שינוי בחקיקה בפועל לגבי זכויות הנשים וכן הכרתן כקורבנות סחר וניצול מיני ולא כעברייניות- "זונות" , "זרות" ושוהות בלתי חוקיות, המסתננות לארץ על מנת לעסוק בזנות. בשנת 2001 פורסם דו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל שהציב את ישראל בדרגה הראשונה והחמורה ביותר, והציג אותה כמדינה עבריינית, שאינה פועלת למיגור תופעת הסחר בנשים. החוק האמריקני קבע כי מ – 2003 ואילך לא יוענק סיוע כלכלי, מלבד סיוע הומניטרי, למדינות שאינן נאבקות בתופעת הסחר בנשים. וכך בשנת 2001 נחקק חוק האוסר סחר בנשים (וגם תיווך לסחר) כשהעונש המרבי הוא 16 שנות מאסר. בנוסף לחוק נגד הסחר בנשים אשר נועד להגן על אותן נשים, הוקמו מוסדות שיקום וסיוע לקורבנות כגון – מקלט לנשים נסחרות, ייצוג הולם בבתי-משפט, קו חירום לתמיכה ועוד. אך למרות זאת התופעה שרירה וקיימת, והחוק והמשפט בישראל מצויים בפיגור ניכר אחר המציאות.