מבוא
מקור המילה 'טראומה' הוא בשפה היוונית ומשמעותה פצע או חבלה, כשהדגש הוא על פעולה חודרנית בלתי רצויה לגוף. במציאות הביטחונית- חברתית במדינתנו בשנים האחרונות יש חשיפה רבה לאירועים קשים וטראומתיים החל ממלחמות, פיגועים ועד לאירועים אישיים לכל אדם. המייחד את ההפרעה הפוסט טראומתית מהפרעות אחרות המתוארות ב- DSM היא העובדה שהגדרתה תלויה באירוע חיצוני, באירוע טראומתי.
ריבוי האירועים החיצוניים מותיר ציבור גדול במצב של סיכון להיחשף לטראומה ולפתח הפרעה פוסט טראומתית בכל שלב מחייו. בוגרים אשר עוברים את חווית הפוסט- טראומה עוד הספיקו לחוות חיים נורמליים ושקטים ולצבור מיומנויות התמודדות רבים יותר מאשר ילדים שחוו טראומה בגיל צעיר. בחרתי להתמקד בתופעה זו בקרב ילדים כיוון שזו תופעה אשר עלולה להשפיע על המשך חייהם ואולי אף תשפיע על הסובבים אותם (Terr,
1 991). השפעתה חזקה וארוכה יותר על ילדים מאשר על בוגרים ולכן לדעתי נתפסת כקשה ועצובה יותר.
חשיפה לטראומה יכולה להשפיע על התפתחות של הפרעות שונות; עפ"י מחקרים שנערכו, בקרב ילדים שנחשפו לטראומה נמצאה שכיחות של בין
1 0% ל- 90% של תגובות פוסט- טראומתיות הבאות לידי ביטוי בהפרעות חרדה, דיכאון, התנהגות ובעיות סומטיות. כ- 10% מהנחשפים לאירוע טראומתי יפתחו הפרעה ייחודית המוגדרת כהפרעה פוסט- טראומתית (Shaw, 2000).
            בעבודה זו אציג תיאור כולל של הפרעת הפוסט- טראומה (PTSD) עם התמקדות הסימפטומים בקרב ילדים ואתאר את התמונה הקלינית. לאחר מכן אתייחס להתפתחות ההפרעה לפי הגישה הקוגניטיבית ואציע שיטת טיפול לפי שילוב הגישות- קוגניטיבית והתנהגותית.