תוכן העניינים
מבוא — עמ' 1- 2
החלטות בית הלורדים עמ' 3- 8
שיקולים פוליטיים ואחרים נגד הסגרת פינושה ונגד העמדתו לדין-.. עמ' 9 -10 אחרית דבר עמ' 11- 12
הערות שוליים –. עמ' 13
ביבליוגרפיה
עמ' 14
                                                    מבוא
ביום 11 בספטמבר 1973, הצליח הגנרל אוגוסטו פינושה ((Augusto Pinochet Ugarte, בביצוע הפיכה צבאית נגד הנשיא הנבחר של צ'ילה, הסוציאליסט סלבדור איינדה (Salvador Allende). ההפיכה הייתה עקובה מדם, תוך שימוש במטוסי קרב שהפציצו את ארמון הנשיאות. איינדה מת, ככל הנראה התאבד, ואלפים מתומכיו נרצחו. באותו יום מונה פינושה לנשיא ה"חונטה ((junta המושלת". תקופה חשוכה עמדה בפתח, עידן שבו נפוצו ההתנקשויות, הטיהורים והגירושים בכוח. מעריכים כי כ-80,000 איש עונו או נרצחו באותה תקופה. בראש חונטה של ארבעה פיזר פינושה את הקונגרס, הוציא אל מחוץ לחוק את מפלגות השמאל ומיגר את האופוזיציה. על פי צו מ-11 בדצמבר 1974, קיבל הגנרל פינושה את התפקיד של נשיא הרפובליקה. בשנת 1980, על פי החוקה החדשה שנכנסה לתוקף באישור משאל עם לאומי, קיבל פינושה, בתור ראש מדינה ונשיאה של הרפובליקה, את הסמכות הביצועית במדינה. המדיניות המוניטרית של פינושה הביאה אומנם ליציבות ושגשוג כלכלי, אך במשאל עם שנערך בדצמבר 1988 כדי להאריך את תקופת נשיאותו עד תום המאה, דחו אותו המצביעים ברוב של 7%. שנה לאחר מכן, בדצמבר 1989, נוהלו בחירות דמוקרטיות פתוחות לראשונה מאז עלייתו לשלטון. הוא נחל תבוסה, ובעקבותיה, ב-11 במארס 1990, מסר את השלטון לידי המועמד הנוצרי-דמוקרטי פטריציו איילווין Patricio Aylwin)).
חילופי השלטון היו שקטים, והדמוקרטיה חזרה לצ'ילה, גם אם רבים מאנשי השררה של המשטר הקודם עדיין ניסו להפעיל את השפעתם, ובתוכם פינושה עצמו. הגנרל פינושה היה אפוא ראש מדינה מתאריך ההפיכה,
1 1 בספטמבר 1973, עד מארס 1990. מ-1990 עד 1998 נשאר פינושה בתפקיד הרמטכ"ל, אך במארס 1998, הוא הושבע כסנטור לשארית ימי חייו. תפקיד זה העניק לו לא רק המשך השפעה פוליטית אלא גם חסינות מהעמדתו לדין בצ'ילה בגין פעולותיו שביצע בתור ראש מדינה. בתקופת היותו ראש מדינה נרצחו או נעלמו באורח פתאומי 3197 אנשים, מדובר היה במבצע שיטתי לדכא קבוצות מסוימות שהתנגדו לשלטונו לאחר ההפיכה הצבאית. הוא לא ביצע את המעשים בעצמו אלא הפעיל את סמכותו כראש מדינה כדי לבצע אותם, כאשר שיא הדיכוי התרחש בשנים 1974-1975. הדיכוי הופעל באמצעות המשטרה הצבאית, Direction de Inteligencia Nacional (DINA) .
הם עינו את הקורבנות בחדרי עינויים סודיים בסנטיאגו ובעוד מקומות בצ'ילה; סוכני DINA שהיו מומחים בעינויים, ביצעו את הרציחות, את ההעלמות ואת העינויים של הקורבנות על פי הפקודות שקיבלו ישירות מהגנרל פינושה. על רקע פשעים אלה התחוללה בשנת 1999 את הפרשיות החשובות בתולדות המשפט הבינלאומי, הידועה בשם משפט פינושה, והיא שתשמש לי מסד למחקר בעבודה דנן.
בגיל 83 הגיע פינושה ללונדון על מנת לעבור ניתוח בגבו בקליניקה פרטית. הוא נעצר לבקשתו של מזכיר הפנים הבריטי בתגובה לבקשת ספרד, והוחזק במעצר בית בלונדון. בנוסף הגיעו עוד בקשות הסגרה מבלגיה, מצרפת ומשוויץ, שביקשו להעמיד את פינושה לדין בגין רצח עם ובגין עינויים ופשעים נגד האנושות שביצע בעת שלטונו בצ'ילה כנגד אזרחיה. פינושה פנה לבית המשפט הגבוה לצדק בלונדון על מנת להשתחרר ממעצר הבית בטענה כי יש לו חסינות בתור ראש מדינה לשעבר.
בית המשפט הגבוה קיבל טענה זו וקבע כי יש לו חסינות מן ההליכים הפליליים בבתי המשפט הבריטיים מפני שהוא ביצע את מעשיו תוך כדי מילוי תפקידו כראש מדינה. על כן, הוא לא יוסגר לספרד. בית המשפט הגבוה העלה את הרציונל המסורתי למתן החסינות והוא הנוהג הבינלאומי שאין מדינה ריבונית אחת שופטת את התנהגות מדינה ריבונית אחרת.
המדינה ערערה על החלטה זו לבית הלורדים, ובפני בית הלורדים עמדה השאלה אם לרה"מ לשעבר יש חסינות בפני בתי המשפט של בריטניה. בשאלה משפטית סבוכה זו אבקש כאמור לעסוק בעבודה, תוך ניתוח דעותיהן השונות של שופטי ההרכב והלוגיקה שהביאה אותם להכרעת הדין. מקרה פינושה זימן לבית הלורדים את הצורך להכריע בסוגיות כבדות משקל של זכויות אדם, חסינות, סמכויות שיפוט, הסגרה, יחס בין משפט בינ"ל ללאומי, ומכאן חשיבותו הרבה. את הפסיקה לא ניתן לנתח רק בפריזמה משפטית, שכן היו מעורבים בה גם שיקולים נוספים של פוליטיקה מקומית, דיפלומטיה בינ"ל, פעילותם של ארגוני זכויות אדם ועוד, ולכל אלה אקדיש פרק בהמשך העבודה. מטרת המשנה של הפרו-סמינר תהא לנתח את תהליכי המעבר בין אוטורטיזם לדמוקרטיה באמריקה הלטינית, דרך מקרה המבחן של צ'ילה, ותוך כדי התמקדות בשינויים המשפטיים הקשורים למעברים אלו. בנימה אישית, אציין  שבנוסף ללימודיי בחוג למדע המדינה הנני גם סטודנט למשפטים, ועל כן עניין אותי לעסוק בנושא אינטר-דיציפלינרי שמאפשר סינתזה בין המשפטי והפוליטי. מקרה פינושה הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו המשפט הבינלאומי חודר את המעטפת המדינתית ומכרסם בריבונות הקלאסית של מדינת הלאום. בד בבד, הוא פותח צוהר לאחת הבעיות הפוליטיות הכי אקטואליות לתקופה זו באמריקה הלטינית- הקשר בין מעבר לדמוקרטיה וסוגיית הפרת זכויות האדם, ירושה של המשטרים הצבאיים.