3 .א. ממשפטו הראשון של הסיפור עלו בי תחושות מנוגדות מאוד: על צידה האחד של הכף עמד חלקו הראשון של המשפט : "יומו האחרון של גדעון שנהב" – חלק זה נטע בי הרגשת עצבות, תחושת קרירות, ועורר בי מחשבות על דרך הטבע: מוות, בית-קברות, לוויה, שבעה, ניחומים, גילוי מצבה, ואזכרות חוזרות מידי שנה.
לעומת זאת, על צידה השני של הכף עומד חלקו השני של המשפט הפותח את הסיפור: " נפתח ביום שמש נהדרת."- גרם לי לחוש בתחושת ניגוד לעומת תחילתו של המשפט. הרגשתי מסופו של משפט זה היא תחושה חמה, נעימה – יום שמש נהדרת, השמש זורחת ומצביעה על יום טוב ונעים.
הסיפור פותח בתיאור מפורט של מזג- האוויר השורר (לדוגמא: "רך, כמעט סתווי היה השחר…" ), התיאורים של הטבע מפורטים לפרטי פרטים וניתן לחוש כמעט בחמימותם של קרני השמש ובתחושת רעננות הבוקר ("נוגה סגול בער בהרים המזרחיים.." "…רוח הבוקר ליבתה אותו. ואחר כך הפציעו קרניים אורות את חומת העננים…" ) .