מבוא
     בהגדרה במילון למילה "חיברות" מופיע הפירוש – תהליך העושה את היחיד חלק מן החברה. במהלך המאה העשרים הולכת וגוברת המודעות כלפי ההשפעה שיש לתרבויות וציויליזציה על הפרט האינדיבידואלי. פסיכולוגים רבים ואנתרופולוגים מדברים על ההשפעות שיש לילדותו של הפרט על חייו הבוגרים. הדבר נכון לכל תרבות ולכל סביבה ולכל חלק שהוא בעולם.
כמובן, שלכל חברה ולכל תרבות קיימים כללים ואורח חיים אופייניים להם אשר איתם ולפיהם הם מנהלים את חיי החברה שלהם.
     מסגרת חברתית, המבקשת להתקיים שנים ודורות, חייבת לדאוג שמערכת הערכים והנורמות שלה תושרש בלב חבריה ותועבר מדור לדור. זוהי הפעילות התקשורתית המכרעת הקובעת את עתידה של כל חברה. תהליך ההעברה וההשרשה של מורשת תרבותית נקרא תהליך חיברות. התנהגות נורמטיבית היא התנהגות נלמדת.
     חשוב להבחין בין זהות מינית לבין התנהגות על פי תפקיד מיני. התנהגות "גברית" או התנהגות "נשית" נאותה אינה בהכרח התנהגות קפואה ומונחית על ידי סטריאוטיפים של תפקיד מיני כגון: הזכר הוא שאפתני ובוטח בעצמו ואינו מגלה כל רגישות מול הנקבה העדינה, החמימה והרגישה שאינה יודעת כלל לעמוד על זכויותיה.
     עבודה זו מתרכזת באורח החיים של החברה התרבותית בסמואה. הנושא העיקרי הינו החיברות לתפקידי המין באותה חברה כלומר, ההכשרה והתפקיד הבוגר של הגבר ושל האישה. העבודה מלווה את הילד והילדה בכל שלבי הגיל כהכנה של כל מין לתפקידו המיועד בחיים. האם ישנו הבדל בתפקיד המיועד בין זכר ונקבה? אם כן מהו ההבדל? כיצד מכינים כל מין למלא את  ייעודו בחיי הקהילה? כל זאת מול החברה הישראלית – מערבית של ימינו לגבי נושא ההתבגרות של הנערות. התייחסתי ל"זה מול זה" כלומר, החברה הסמואית הנחשבת כנחשלת אל מול ההתבגרות של הנערות בימינו.
הסקרנות שחשתי כלפי החברה ה"פרימיטיבית" כביכול של סמואה הביאה אותי ל"היכנס" מעט אל הנעליים של הנערות שם.
מכיוון שאני שייכת לתרבות המערבית רציתי לראות מה קורה במקום כה רחוק ונידח. איך "מכשירים" את הנערות בסמואה בהשוואה לנערות שלנו כיום. אין ספק שהיה זה מרתק לראות את שני העולמות.